כבוד נשיאותי בב"ש: תושבת העיר קיבלה את אות מצטיינת השירות הלאומי לשנת 2025

טקס מרגש התקיים השבןע (שני, 7.7) בבית נשיא המדינה, ובמרכזו – הענקת אות הנשיא למצטייני השירות הלאומי. בין ששת הזוכים מטעם האגודה להתנדבות – בלטה אביבה דגן, בת 20 מבאר שבע, שנבחרה על תרומתה יוצאת הדופן בעבודה עם שורדי שואה בעיר.

אביבה, נשואה ומתנדבת זו השנה השנייה במסגרת השירות הלאומי במועדון שורדי השואה של "עמך" בבאר שבע, הפכה במהרה לדמות משמעותית בצוות מקצועי המורכב מעובדים סוציאליים וגרונטולוגים. בעבודתה, היא לא רק שירתה – אלא הובילה, חיברה, הקשיבה, ונגעה בליבם של עשרות שורדים.

"התחברתי לעולם הרגשי, ושם מצאתי את עצמי"

"הכוונה המקורית שלי הייתה להתנדב במד”א," מספרת אביבה בענווה, "אבל הרכזת שלי שכנעה אותי להתראיין למועדון של ניצולי שואה – וברגע שנכנסתי לשם, התאהבתי. באנשים, בחום, בקהילה. ההתחברות עם כמה ניצולים ממש השאירה בי רצון לעוד".

תוך זמן קצר קיבלה על עצמה תפקידים רחבים יותר – שימשה כרכזת מועדון, יזמה פעילויות, והנחתה פאנלים מרכזיים, בהם אירוע מרגש לציון יום השואה הבינלאומי, לצד דמויות כמו ניצול השואה אריה רייטר, אווה קראוס ולואיס הר – שורד שבי החמאס.

אחרי מתקפת ה־7 באוקטובר, התעצמה משמעות פעילותה. בזמן שבו שורדים רבים חוו מחדש חרדה ופחד, אביבה בחרה להיות שם בשבילם – ברגישות, בנוכחות מתמדת ובתחושת שליחות מעוררת השראה. היא הייתה לעוגן עבור קהילה פגיעה, והמשיכה לפעול במסירות גם כשסביבתה רעדה.

על הליווי שקיבלה במהלך השירות היא מספרת בהתרגשות: "ריקי, הרכזת שלי, הייתה בשבילי כמו משפחה. וגם אורי שהחליף אותה, פשוט נכנס לי ללב. כל הצוות היה שם באמת ובגובה העיניים".

לצד כל העשייה המרשימה, אביבה נותרת עם חיוך וצניעות: "אני לא באמת מבינה למה בחרו בי. יש כל כך הרבה אנשים מדהימים. אבל לקבל הערכה כזו – זה מרגש. השנתיים האלה שינו אותי. למדתי מהניצולים על עוצמה אמיתית, על צניעות, על החיים".

וכששואלים אותה מה הלאה? "בעיקר מחכה לטיול הגדול… ובינתיים ממשיכה עם האומנות שלי. יש לי תערוכות קטנות ברחבי הארץ וזה ממלא אותי".

התקווה של כולנו

מנכ"ל האגודה להתנדבות, ירון לוץ, בירך את אביבה ואת שאר המצטיינים: "דווקא ברגעים שבהם החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרי מלחמה וחוסר ודאות – הצעירים האלו בוחרים להתנדב, לתרום ולהוביל. בני ובנות השירות הם התקווה שלנו – והאות שהם מקבלים הוא רק סמל קטן למה שהם מעניקים לכולנו מדי יום".