ה"אימא השנייה" של צוריאל בן ה-17
10.11.20 / 17:14
צוריאל כהן בן ה-17 מבאר שבע עבר לאחרונה השתלת כליה, מי שהייתה לצידו בבית החולים לאורך התקופה הקשה היא מנהלת בית הספר ציפי הרפנס אותה הוא מכנה "אימא שנייה". ציפי באה לעזרתה של אמו של צוריאל לה חמישה ילדים אותם היא מגדלת לבדה,
"צוריאל הוא תלמיד שלי, וכל תלמיד הוא ילדי והדבר הכי חשוב בעיני. אני משתדלת לעשות הכל כדי שיהיה לו עתיד טוב, בריא ובטוח. ליצור עבורו מרחב אפשרויות ומגוון הזדמנויות", כך סיפרה ל'באר שבע נט' ציפי הרפנס, מנהלת בית הספר אמי"ת טכנולוגי בבאר שבע, על האהבה והדאגה לתלמידיה, אותם היא מלווה כבר שנים.
אחד מתלמידיה של ציפי, צוריאל כהן בן ה-17, חיכה בחודשים האחרונים שתימצא עבורו התאמה להשתלת כליה שתציל את חייו. לפני מספר שבועות התרומה המיוחלת נמצאה וצוריאל היה צריך להתאשפז בבית חולים במרכז הארץ לקראת הניתוח. כרמית כהן, אימו של צוריאל, היא אלמנה ומגדלת חמישה ילדים כשאחד מהם עם צרכים מיוחדים, לכן נתקלה בבעיה כשהבינה שעליה להיות זמן רב בבית החולים לצד צוריאל. מי שהתגייסה מיד לסייע לה היא ציפי הרפנס, מנהלת בית הספר בו לומד צוריאל, שעברה לגור איתו בבית החולים בתקופה זו.
מה הניע אותך לבצע את המעשה המדהים הזה, ללוות תלמיד בתהליך כל כך מורכב מתחילתו ועד סופו, מאיפה הכוחות העצומים?
"הקשר ביני לבין צוריאל ומשפחתו קיים כבר שש שנים, אחיו הגדול- אביעד, למד אצלנו וסיים בהצלחה רבה . אחיו- יובל, לומד בכיתה י"ב ואחיו נועם למד בכיתה ט, האח הצעיר- אליאב בחט"ב. בבית הספר יש מודל הנקרא 'מבוגר מיטיב' בו התלמיד בוחר איש צוות שממלווה אותו מקבלתו לביה"ס ועד שבע שנים לסיום לימודיו. צוריאל בחר בי... ההיכרות המתמשכת והעמוקה הובילה אותי ללוות את צוריאל בתהליך השתלת הכליה".
האם היו רגעים קשים או חששות איתם התמודדתם יחד או צוריאל התמודד ואת סייעת לו, תוך כדי התהליך?
"בוודאי, היו לא מעט רגעים קשים מבינה פיזית ורגשית. היינו במתח תקופה ארוכה עד שנמצא תורם מתאים, הקורנה הוסיפה והעצימה חלק מהקשיים, צוריאל התמודד עם כאבים פיזיים קשים ואנחנו האימהות- כרמית אמא לביאה ואני- אמא שניה, היינו במתח עד למציאת תורם. חששנו מאוד מההשתלה עצמה, ניתוח לא פשוט, מכל הצינורות שחוברו לצוריאל, הכדורים, הכאבים... הצוות בשניידר היה קשוב מאוד, ליווה אותנו כל הזמן, וצוות בית הספר דאג כאן לכל הדברים היום יומיים. ברגע הבשורה היינו בדרך מוועדה, אחת מיני רבות, משניידר- כל כך התרגשנו שלא הצלחתי לנהוג, צעקנו משמחה, שרנו, צפרנו לכל הרכבים, התקשרנו למתאמת ההשתלות כמה פעמים לוודא שאנחנו לא חולמים... ששמענו נכון. הימים של פני הניתוח היו מאוד עמוסים וועדות, בדיקות רפואיות, הערכות מצד ביה"ס והמשפחות, לא היה לנו אפילו זמן קצר לעכל הכל, עברנו מתחנה לתחנה, מבדיקה לבדיקה, נסענו הלוך ושוב. מרגע הבשורה על ההתאמה חלפו בסך הכל כמה ימים, הכל נעשה במהירות וביעילות".
איזה רגע מרגש במיוחד זכור לך מכל התהליך שעברת עם צוריאל?
"המפגש עם התורם. המפגש עם ילד צעיר שהיה מאושפז חדר ליד צוריאל וכל הזמן בא לבדוק מה שלומו כשהוא בעצמו חולה וכאוב מאוד... המפגש עם אנשים שעברו השתלה כשהיו בגילו של צוריאל והיום נשואים עם ילדים, מנהלים קריירות מצליחות וחיים בבריאות, כמעט, מלאה. וכמובן ברגע שכרמית ואני הבנו שעברה ההשתחלה ואפשר רגע לנשום. פתאום הבנו! שתקנו ופשוט בכינו".
כעת צוריאל כבר נמצא אחרי השתלת הכליה והוא חזר הביתה לשלב השיקום. בחודשים הקרובים הוא ימשיך ללמוד מהבית ולהמשיך לעבור מעקבים אחר מצבו הרפואי בבית החולים סורוקה. "אנחנו הולכים כל כמה ימים לבית החולים לביקורת לראות שהכל טוב אבל צוריאל בסדר, הוא שמח, שר שירים ובנתיים נמצא בבית", סיפרה ל'באר שבע נט' כרמית, אימו של צוריאל, וסיפרה על הקשר המיוחד עם ציפי: "אני גם קוראת לציפי אמא, היא בשבילי כמו אמא, אני ממש אוהבת אותה והיא עוזרת לי בהרבה דברים בשנים האחרונות".
כרמית, מה היית רוצה להגיד לציפי על כל העזרה שלה?
"אני רוצה להגיד לציפי תודה על הכל, על כל מה שהיא עושה בשבילנו וכמה שהיא עוזרת למשפחה. בשביל צוריאל היא כמו אימא שנייה וזה משמעותי מאוד עבורנו".
ציפי, איזה מסר חשוב לך להעביר לציבור או לאנשים שהיו/נמצאים בסיטואציה דומה וזקוקים למילים מעודדות?
"האמינו בחינוך, בכל יום מחדש, יש לנו כוחות גדולים, משאבי אנוש אדירים. האמינו בילדים, בבני הנוער, כהורים, מורים, אנשי חינוך מכל ובכל התחומים. האמינו בטוב שבכל אדם, מקום וזמן".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
