הכר את הסטודנט

רגע לפני שנתחיל, אפשר לשאול מה משעות השם?

"כן, הרבה חושבים שיש לי שם של לימון אבל זה בעצם לי-ים, כמו ליאור (צוחקת)".

בת כמה?

"אוטוטו 29"

מאיפה?

"במקור מקיבוץ עינת, אבל אני גרה בבאר שבע כבר כמעט 6 שנים (8 אם מחשיבים את השירות הצבאי), אז לרוב אני עונה כבר שאני מבאר שבע"

לאיזה תואר את לומדת?

"למדתי לתואר ראשון בעבודה סוציאלית כאן בבן גוריון והמשכתי ישר לתואר שני בתכנית "מנדל" למנהיגות חברתית. התואר עצמו עסק בניהול, עם דגש על המגזר השלישי. לאחרונה בדיוק סיימתי אותו".

מה משך אותך לבחור בתואר הזה, במקום בו בחרת ללמוד?

"כמו שאמרתי שירתי פה כמאבחנת פסיכוטכנית בלשכת הגיוס. בזמנו גרנו בבית החייל והתאהבתי בעיר, אז ההחלטה איפה ללמוד הייתה קלה מבחינתי. האמת שלא התחלתי עם עבודה סוציאלית: בשנה הראשונה למדתי פסיכולוגיה ולימודי אפריקה, ואחרי שהבנתי שאני צריכה יותר שטח ומסלול פחות ארוך באקדמיה עשיתי את השינוי. זאת הייתה החלטה לא קלה, והיא האריכה לי את התואר הראשון בעוד שנה, אבל אני ממש שמחה שעשיתי אותה".

איך חוויית הלימודים באוניברסיטה?

"החיים הסטודנטיאליים חייכו אליי ממש - למדתי עם אנשים מעולים (שהרבה פעמים לימדו אותי טיפה יותר מהמרצים..) והתעמקתי בתחומים שאתגרו אותי ולימדו אותי המון, בעיקר על עצמי. אבל אני חייבת להודות שהלימודים עצמם אף פעם לא היו מרכז חיי ב-5 וחצי השנים האלו. השקעתי בתקופות מבחנים ובהכשרה המעשית אבל לא הייתה שנה שלא עבדתי, התנדבתי ועשיתי מלגה כלשהי עם תושבי העיר והנגב – אלה החוויות המרכזיות שלי מהתקופה הזאת. בזכותן מימנתי את החיים ואת התואר, צברתי ניסיון מעשי בתחום שלי, זכיתי להכיר קהילות מדהימות שלצערי חיות בשוליים של החברה, והכרתי חברים מדהימים לחיים".

מה דעתך על באר שבע עד עכשיו?

''מהזווית של סטודנטית – מדהימה, זולה, הכל קרוב להכל, ים חברים. מזווית קצת יותר רחבה – היא שילוב מרתק של תרבויות, עליות שונות, חדשנות והייטק בצמיחה לצד שכונות שסובלות מהזנחה וחוסר במשאבים, עיר שבשנים האחרונות יותר ויותר צעירים בוחרים להישאר לגור בה, אבל הרבה גם מתקשים למצוא בה עבודה בתחום שלהם. עיר עם ראש עיר בולדוזר עם נשמה ענקית, עיר עם היסטוריה מטורפת שבמקומות מסוימים בה עדיין מרגישים שנמצאים במאה הקודמת וזה הקסם שלה. בשבילי באר שבע (ובעיקר שכונה ב') היא הבית".

את חושבת להישאר בעיר אחרי הלימודים?

"בינתיים אני עוד פה. אמנם הרבה חברים עזבו אבל המון גם נשארו אז אין תלונות. בעתיד - זאת לגמרי אופציה. אבל אני גם חושבת לגור תקופה בחו"ל ולעבוד שם. אז בכל מקרה, גם אם לא בעיר עצמה, אני רואה את עצמי גרה בדרום".

איפה את מבלה בבאר שבע?

"השאלה הזאת גורמת לי להרגיש קצת זקנה (צוחקת). אבל בכנות – קרוב לבית, בפאבים ביתיים כמו הגיזה והביאליק במרכז חן. המסיבות דירה התחלפו בארוחות שישי, ובמהלך היום אהיה קלישאה ואגיד שאני מתה על פארק הסופרים וזכיתי לגור ממש קרוב אליו".

מה הדרינק שלך?

"אם יש חגיגה מיוחדת – קוקטייל שמרכיבים לי בזלמה, אם סתם יושבים - סיידר עם יין (זקנה כבר אמרתי?)".

ואוכל?

"משתדלת ממש לאכול בעסקים קטנים ולבשל הרבה. המסעדות האהובות עליי בעיר הן "צלל" – מסעדה אתיופית בעתיקה, ו"שאקטי" כמובן – מסעדה 100% טבעונית היחידה בב"ש! הגילטי פלז'ר זה פלאפל וקוסקוס של רחל בשלישי".

איך את ברשתות חברתיות?

"בעיקר פייסבוק וקצת אינסטגרם (שמלא בתמונות של החתול שלי ושל אוכל שהכנתי בעיקר)".

רווקה? במידה וכן, איך נראה עולם הדייטים הבאר שבעי?

"לא, אבל כשהייתי הוא היה ממש שונה לפני ואחרי הקורונה. וגם ככל שהתקדמו השנים וחבר'ה בגילי עזבו את העיר העולם הזה נהיה קצת יותר קשה. אבל יש פה נשים וגברים אדירים, סטודנטים ובאר שבעים, אני את בן זוגי הכרתי בטרמפ מב"ש לבית של ההורים. אז אני לגמרי חושבת שזה הרבה עניין של לבקש מחברים לעשות שידוכים וחיבורים, ולא להתבייש לעשות את הצעד הראשון בנות!".

בן הזוג האידיאלי בעיניך?

"אמרת שלא יהיו שאלות כבדות!. הוא חייב לאהוב חתולים, אנשים ואוכל (בסדר הזה), להוציא ממני את הגרסה הכי טובה שלי ולהיות מוכן להיות בזוגיות עם עובדת סוציאלית קצת חופרת ומאוד רגישה".

לסיום, כשיש לך זמן פנוי לעצמך בבית, יש איזה סרט או סדרה מעודפת?

"טראש – הסדרה קאטפיש בMTV ונינג'ה ישראל. משהו קצת יותר ברמה - סדרות לא אמריקאיות, מתה על דברים בHBO".