בן 67 ועדיין במילואים: "שמח שאני יכול לתרום, זו חוויה טובה בגיל הזה"

רוב משרתי המילואים בצה"ל מחכים לשנות ה-40 לחייהם כדי לשים את הפרק הזה מאחוריהם, אך לעומתם ישנם אזרחים רבים שממשיכים להתנדב כמילואימניקים גם בהמשך חייהם מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום. אחד מהם הוא יעקב קגן, בן 67 מבאר שבע ומתנדב בפלוגת המילואים של מרכז ההובלה בחיל הלוגיסטיקה כנהג רכב כבד.

"במילואים אני נוהג על רכב כבד עד 50 טון, אנחנו נקראים למילואים לרוב פעמיים בשנה ובכל פעם זה לשמונה עשרה ימים אבל ברור לכולם בפלוגה שאנחנו באים עם תיק ולחזור הביתה זו רק אופציה", מספר יעקב ל'באר שבע נט', "אנחנו תמיד עושים את המטלות שנותנים לנו, הולכים לאן שצריכים אותנו ותמיד מוכנים לקחת חלק". יעקב באר שבעי משנת 61', גדל בשכונה ד' וגם חזר לגור בה בהמשך חייו. הוא גרוש עם שני ילדים, חמישה נכדים ובזוגיות עם אריאלה.

אז מה גרם לך להמשיך להתנדב בשירות המילואים? הרגשת שיש לך עוד מה לתרום למדינה ולצה"ל?

"כן בהחלט, רציתי לחטוף בעיטה אחורה, זו התחושה שהמילואים עושים לי. בעיטה אחורה לתקופות היפות של פעם... הרגשתי שאני יכול עוד לתרום והאווירה עם החבר'ה היא מאוד נעימה, כולם חברים וביחד ותמיד עוזרים. כולם באים למילואים כי הם רוצים וזו פלוגה מאוד מיוחדת, אין בעיות משמעת ואין נפקדים, אנחנו באים כי רוצים להיות שם".

מה האתגרים או הקשיים לשרת בהתנדבות במילואים? הרי אתה בסוף עוצר את החיים והשגרה לתקופה מסוימת, זה לא משפיע?

"בעיני זה לא הקושי, זה כל הכיף, זה לרדת מכדור הארץ ולהיות במקום אחר בלי לחצים. לקחת רגע להתאוורר מהשגרה וממירוץ החיים. אנחנו פשוט יוצאים ועושים, הכל ספונטני, בלי לחצים, מגיע בראש שקט לעשות ולתרום".

עוד לפני תחילת מבצע "שומר החומות" היה יעקב בתעסוקה מבצעית רגילה ובדיוק ביום בו עמד להשתחרר אחרי שירות של שבועיים, הודיעו לחברי הפלוגה שיש צורך בנהגים גם בימי המבצע, כשכולם כמובן התנדבו להישאר ולהמשיך בשירות. לאורך כל ימי המבצע, סייעו אנשי המילואים בהובלת תחמושת, מזון וציוד בכל רחבי הארץ ואל כל יחידות צה"ל - גם בבסיסים וגם בשטח.

ספר על העשייה בימי המבצע

"בדיוק ביום שעמדנו להשתחרר אמרו שיש מבצע ושצריך נהגים, אז כולם כמובן הרימו ידיים להמשיך את המילואים, אף אחד לא אמר שהוא צריך ללכת הביתה, כולם נשארו לעוד שבועיים. אז יצא שעשינו חודש מילואים רצוף. במהלך המבצע הייתי עולה כל בוקר על המשאית, מעמיס עליה מה שצריך ונוסע בכל הארץ".

אתם מבלים זמן רב יחד, התחושה היא שבפלוגה גם רכשת חברים לחיים?

"כן יש לנו מפגשים כל הזמן גם מחוץ למילואים ואנחנו שומרים על קשר, בכל פעם נפגשים בבית של מישהו אחר, עושים על האש או ארוחת ערב משותפת... בעיני זו חוויה טובה מאוד לעשות את המילואים בגיל הזה. כל החבר'ה תמיד עוזרים אחד לשני בהכל".

מה היית רוצה להגיד לכל חבריך לפלוגת המתנדבים?

"שאני מאוד נהנה מחברתם ולהיות איתם, יש לנו הווי ואנחנו מאוד מגובשים, עוזרים ובאים אחד לקראת השני. חוץ מכיף אחד גדול אין עוד מה להגיד. זו הזדמנות להגיד תודה לצוות המפקדה שתמיד מקבלים אותנו יפה ודואגים לנו לכל הציוד ולפינוקים, כיף לדעת שיש צוות שדואג וגב חזק מאחורה. כל מי שרוצה להתנדב יכול למצוא את הדרך לעשות את זה, אז אם יש מישהו שרוצה להמשיך במילואים ולהתנדב אפשר למצוא את הדרך ונקבל את כולם בשמחה".