"אם בעקבות הסיפור יפסיקו לפחד מהמחלה- השגתי את שלי"

"בחטיבת הביניים לא הסכימו לקבל את מצבי, ואפילו זרקו את התיק שלי על הרצפה – בגלל שגיאות כתיב שהיו לי. יום אחד, כשהייתי לבדי במסדרונות בית הספר, משך את עיניי פתק שהיה זרוק על הרצפה ועליו נכתב שיר. זה העיר בי משהו והרגשתי רצון לכתוב בסגנון הזה, השיר הראשון שכתבתי נקרא 'עולם קטן עולם קצר'", סיפר ל'באר שבע נט' הסופר ערן טורג'מן, "כשהראיתי את השירים שכתבתי, לא האמינו לי שכתבתי אותם ואמרו לי: 'אנאלפבית כמוך לא יכול לכתוב כאלו שירים', זה נתן לי כוח להמשיך כדי להוכיח שהם טועים. מנגד, היה מורה אחד שהאמין בי ולקחתי את הדברים שאמר לי לכל חיי. אני גאה בכך שהסביבה לא השפיעה עליי ושצעדתי בדרכי אחרי חלומותיי והגשמתי דברים, גם כאשר כולם מסביב אמרו לי שזה לא יצליח".

ערן טורג'מן, תושב דימונה, הוא אב יחידני המגדל במשמורת מלאה את בתו תהל בת התשע וחצי. עד לפרוץ הקורונה הוא קיים אירועי תרבות בעירו הדרומית והוציא לאור שני ספרים. בראיון הוא מספר על התשוקה לכתיבה, על המכשולים שבדרך, על הקשר עם ביתו ועל ספרו החדש שיצא לאחרונה "החורף הארבעה-עשר", ספרו המשותף עם הסופר והמשורר אלירן דיין והנושא החשוב בו הוא עוסק.

"הספר המשותף עם הסופר אלירן דיין הוא ספרי השלישי. התחלתי לכתוב שירים כשהייתי בכיתה ט'. בתחילת הדרך איש לא האמין בי אך אני לא התייאשתי והמשכתי לכתוב. חלומות נועדו כדי להגשים אותם וזה הייעוד שלי בחיים", מספר ערן. "החורף הארבעה-עשר", בהוצאת מוטיב, סוגר מעגל עבור שניהם בנושא כאוב, שרבים מעדיפים לא לדבר עליו – במיוחד לא בני נוער. במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם, מגישים ערן ואלירן לקורא שני סיפורים כמעט זהים, עם שם דומה לגיבורי הסיפורים שנכתבו מזוויות מבט שונות. מדובר בספר המיועד לבני נוער וכולל שני סיפורים שעוסקים בנערה חולת לוקמיה בת 14. הספר נחתם בשאלות ובתשובות מקצועיות שנכתבו על ידי צפריר אקשטיין מנהל בית המרקחת של המרכז לבריאות הנפש גהה ועוסקות בנושא מחלת הסרטן.  

עד כמה חשוב בעיניך להנגיש לבני הנוער את מחלת הסרטן? לגרום להם להבין את הילדים שחולים והצורך שלהם בחיזוק ותמיכה?

"חשוב מאוד עבורי לחשוף את בני הנוער להתמודדות של טל הילדה עם הסרטן מהסיפור שכתבתי. הקראתי את הסיפור גם למבוגרים והם מאוד אהבו את הסיפור והתחברו אליו. אני סבור שדווקא בני נוער, שאינם קרובים לנושא זה, חשוב מאוד שייחשפו אליו. בספר ניתנת ההזדמנות לקרוא וללמוד על הנושא מקרוב, ויש ילדים רבים שהוריהם נמנעים מלשתף ולספר על המחלה. חשוב שהם ידעו שזה קיים ושיידעו גם כיצד לנהוג במידה והם פוגשים ילד חולה. כל אחד מכיר או שמע על מישהו חולה. כך למשל, אחות של ידידה שלי ושכנה של אמי חלו בלוקמיה. יום אחד זה פשוט צף, וכשעלו בי הזיכרונות החלטתי לשבת ולכתוב. את הסיפור הזה התחלתי לכתוב בסדנת כתיבה יוצרת, בה המנחה זורקת מילה ומהמילה צריך ליצור משפט. התיישבתי והמילים לא הפסיקו לצאת ממני. הכתיבה סחפה אותי לסיפור המסוים הזה. אם הסיפור הזה יעזור אפילו למישהו אחד להבין את החולים, אם הוא יגרום לסקרנות לגבי הנושא ואם ישאלו בעקבותיו שאלות ויפסיקו לפחד לדבר על המחלה הזאת שנמצאת בכל מקום, אז אני השגתי את שלי".

ספר על משמעות השם של הספר "החורף הארבעה-עשר"

"בחרתי לכתוב בספר את סיפורה של טל מהזווית האישית שלה ומנקודת מבטה אפשר
להבין כיצד היא מרגישה ומתמודדת. היא בחדרה ואילו חבריה משחקים קלאס ברחוב, זה
החורף הארבעה-עשר בחייה והיא לא יכולה לשחק איתם. זה חוזר על עצמו בסיפור, ובכך זה גם מבליט את מצוקתה ואת אובדן הילדות. את היומן שכתבה מוצאת אמה לאחר מותה, והיא גם כותבת את הסוף של הסיפור. במשך שנים רבות רציתי להוציא לאור את הספר, אני מקווה
שיום אחד הספר יהפוך להצגה".

עד לפרוץ הקורונה קיים ערן אירועי תרבות בדימונה. הוא ייסד, בין היתר, את 'קפה שירה' בשיתוף פעולה עם מנהלת הספרייה העירונית דימונה רותי קלמן – אירוע ספרותי שנערך בספרייה העירונית דימונה אליו הגיע קהל רב מרחבי הארץ ואת האירוע הספרותי 'שירה נודדת' בשיתוף פעולה עם היוצרת שרה מלול. עד כה הוא הוציא לאור שני ספרים: ספר השירה 'מביט אל תוך ליבך' וספר הילדים 'בובה של החיים'.

מעבר לעשייתו בתחום התרבות, ערן מספר גם על חשיבות ביתו בחייו והנוכחות שלה בעשייתו הספרותית. "דרכה אני למעשה מבצע תיקון לילדותי. אני כל הזמן אומר לה שהיא יכולה, מסוגלת ומוכשרת", מוסיף ערן, "הלידה שלה הייתה אירוע מיוחד עבורי. גרושתי ואני ניסינו להביא ילדים ללא הצלחה, ובבדיקות אמרו שאני עקר. התחלנו טיפול פוריות וכבר בטיפול הראשון היא נקלטה. במרכז הרפואי אמרו לנו שמדובר באירוע נדיר".

מה הייתה התגובה של ביתך תהל לספר? איך התגובות של החברים ותושבי הדרום והסביבה?

"היא התלהבה ממש. למעשה תהל בתי היא הקוראת הראשונה של הספרים שלי. אני גאה
בדרך בה אני מגדל אותה, הקשר ביני לבתי הוא ייחודי. היא המתנה שלי והאור של חיי וכשהיא מאשרת משהו שכתבתי ואוהבת את זה ומתרגשת מזה – זה הכי חשוב לי. היא גם כותבת בעצמה וגם זכתה בתחרות כתיבה. יש לי כיום קוראים רבים שעוקבים אחר עשייתי בדימונה, בדרום ולמעשה באמצעות הרשתות החברתיות ואירועי השירה, מכל הארץ. אני באמת במקום הרבה יותר טוב היום והעתיד עוד לפניי ובו עוד שירים וספרים רבים".

החיבור בין ערן לאלירן נוצר כאשר ערן פנה לאלירן על מנת להוציא לאור את ספרו "בובה של החיים". הקשר ביניהם התהדק, כשערן הגיע לאלירן עם הצעה לספר על ילדה בשם טל החולה בלוקמיה. אלירן התחבר לסיפור ונזכר בילדה שהכיר בשם טל שגם היא נפטרה מסרטן. גיבור הסיפור של אלירן הוא טל, ילד בריא שפוגש במחלה פעמיים. אלירן הוסיף: "לכיתה של טל מגיעה דנה, ילדה חולה בסרטן. הילדים מתרחקים ממנה, כי היא נראית שונה. טל הבן שכבר התמודד עם חברה קרובה שהייתה חולת סרטן ונפטרה וגם לה קראו טל הוא היחיד שמתקרב אל דנה וחובר אליה".  

אלירן דיין, סופר, משורר וגרפיקאי, הוציא לאור מספר ספרים ובין היתר את "הכוכב של השכונה" שתורגם לאנגלית, רוסית, ערבית ויפנית. הוא ייסד את כתב העת "מוטיב", לזכר אימו ליאורה דיין ז"ל שנפטרה מסרטן, הקים מאגר מידע על משוררים וסופרים הנושא את השם "אוצר הספרות העברית" מבית מוטיב, הקים בשיתוף עם הסופרת והמשוררת פרופ' עדנה אפק את "צמדים" – כתב עת לשירה רב-תרבותית ואת כתב העת "רסיסים" לסיפורים קצרים וכתב העת המקוון "אחריך נרוצה" בעקבות דמויות המקרא. לפני כשנה החל לנהל את תחרות הכתיבה הארצית לילדים על שם ריקה ברקוביץ' המיועדת לתלמידי בתי הספר היסודיים בישראל, ביחד עם צוות כתב העת "מוטיב".