ההבחנה נעשית לפי הדרך שבה פעל הצוות הרפואי בזמן אמת: איזה מידע היה בידיו, אילו בדיקות היה סביר לבצע, כיצד התקבלה ההחלטה והאם פעולה אחרת הייתה עשויה למנוע את הנזק. זו בדיקה מקצועית ומשפטית, ולא מסקנה שאפשר להסיק רק מתוצאת הטיפול.
תוצאה קשה אינה בהכרח רשלנות
ברפואה קיימים סיכונים וסיבוכים מוכרים גם כאשר הטיפול מבוצע היטב. זיהום לאחר ניתוח, תגובה חריגה לתרופה או חזרה של מחלה יכולים להתרחש בלי שאיש התרשל. גם אבחנה שהתבררה בדיעבד כשגויה אינה תמיד רשלנות, אם התסמינים שהופיעו באותו שלב התאימו לכמה מצבים והרופא ערך בירור סביר.
השאלה אינה אם אפשר היה להגיע לתוצאה טובה יותר בחוכמה שלאחר מעשה. השאלה היא אם רופא סביר, בעל מיומנות דומה ובאותן נסיבות, היה צפוי לפעול אחרת. בתי המשפט אינם דורשים מהרופא להיות חסין מטעויות, אך כן דורשים ממנו לפעול בזהירות, להתייחס למידע חשוב ולשקול אפשרויות סבירות.
שלוש שאלות שמבדילות בין טעות לרשלנות
לפי עורך דין עמית אוריה, מומחה ברשלנות רפואית, ההבדל האמיתי בין טעות של רופא לרשלנות רפואית אינו נמדד רק בתוצאה. צריך לבדוק אם הייתה סטייה מהטיפול הסביר, אם נגרם נזק ממשי ואם קיים קשר בין אותה סטייה לבין הנזק.
האם הטיפול חרג מההתנהלות הרפואית הסבירה?
בשלב הראשון בודקים מה היה הסטנדרט המקובל בזמן האירוע. הסטנדרט יכול לכלול תשאול מלא, בדיקה גופנית, הפניה לבדיקות, התייעצות עם מומחה, מתן טיפול בזמן ומעקב אחר תגובת המטופל. לא כל בחירה רפואית שונה היא חריגה. לעיתים קיימות כמה אפשרויות טיפול לגיטימיות, והרופא רשאי לבחור ביניהן אם ההחלטה מבוססת ומתועדת.
האם נגרם למטופל נזק ממשי?
גם כאשר נמצאה התנהלות לא תקינה, תביעת רשלנות רפואית מחייבת בדרך כלל להראות שנגרם נזק. אי נעימות זמנית או טעות שתוקנה לפני שפגעה במטופל אינן דומות לנזק שמחייב ניתוח נוסף, גורם לנכות, מקצר את תוחלת החיים או מונע אפשרות טיפול יעילה.
האם ההתנהלות היא שגרמה לנזק?
זהו לעיתים החלק המורכב ביותר. ייתכן שהרופא פעל באופן לא סביר, אך המחלה הייתה מתקדמת והנזק היה נגרם גם בטיפול תקין. מנגד, אם איחור באבחון שלל אפשרות לניתוח, החמיר את המחלה או הפחית משמעותית את סיכויי ההחלמה, עשוי להיות קשר סיבתי שיש לבחון לעומק.
דוגמאות שממחישות את ההבדל
טעות בשיקול דעת שאינה בהכרח רשלנות
מטופל מגיע עם כאב ראש ללא סימני אזהרה, נבדק ונשלח לביתו עם הנחיות ברורות לחזור אם מצבו משתנה. בהמשך מתגלה מצב נדיר שלא היה ניתן לזהות בבדיקה הראשונית. התוצאה יכולה להיות קשה, אבל אם הבירור וההנחיות תאמו את התמונה באותו זמן, אין בכך בהכרח רשלנות.
טעות שעשויה להיחשב לרשלנות
התמונה שונה כאשר קיימים סימני אזהרה ברורים והרופא מתעלם מהם, אינו מזמין בדיקה מתבקשת או אינו מפנה את המטופל בדחיפות. גם כאן לא די להצביע על ההחמצה. צריך להראות שבדיקה או טיפול במועד היו משנים את התוצאה במידה המצדיקה תביעה.
- מתן תרופה למרות אלרגיה או התוויית נגד שתועדו בתיק הרפואי.
- אי מעקב אחר תוצאה חריגה בבדיקת דם, הדמיה או ביופסיה.
- ביצוע ניתוח באזור שגוי או פגיעה שנגרמה בשל אי נקיטת אמצעי זהירות בסיסי.
- שחרור מטופל בלי לבדוק החמרה ברורה ובלי לתת הנחיות מעקב מתאימות.
- אי הפניה למומחה כאשר התסמינים והבדיקות חייבו בירור מתקדם.
איך בודקים חשד לרשלנות רפואית?
הבדיקה מתחילה באיסוף הרשומה הרפואית המלאה, ולא רק בסיכום השחרור. לעיתים הפרטים החשובים נמצאים בתוצאות המעבדה, בגיליונות הסיעוד, בתיעוד שיחות, בהפניות שלא בוצעו או בזמנים המדויקים שבהם התקבלו החלטות.
לאחר מכן בונים ציר זמן ומשווים את ההתנהלות לסטנדרט שהיה מקובל במועד האירוע. בדרך כלל נדרשת גם חוות דעת של מומחה רפואי בתחום המתאים. המומחה בוחן הן את איכות הטיפול והן את הקשר בין הכשל הנטען לנזק.
מה כדאי לשמור כבר בשלב הראשון?
- סיכומי ביקור, אשפוז ושחרור מכל המוסדות שבהם ניתן טיפול.
- תוצאות בדיקות, דיסקים של הדמיה ומרשמים לתרופות.
- תכתובות עם המרפאה ותיעוד של פניות שלא נענו.
- רשימה מסודרת של תאריכים, תסמינים ושינויים במצב.
- קבלות וראיות להוצאות, אובדן עבודה ועזרה שנדרשה בבית.
לסיכום
הגבול בין טעות רפואית לרשלנות אינו עובר בין הצלחה לכישלון. הוא עובר בין החלטה רפואית סבירה, גם אם הסתיימה רע, לבין התנהלות שחורגת מרמת הזהירות המצופה וגורמת לנזק שניתן היה למנוע. רק בחינה של הרשומה, הסטנדרט הרפואי והקשר הסיבתי יכולה לתת תשובה מבוססת למקרה מסוים.
