לקראת חגי תשרי: משרד החקלאות וביטחון המזון מפרסם את נתוני הצריכה של מאכלי החג הפופולאריים

דגים

אספקת הדגים לנפש בישראל עומדת על כ-9 ק"ג בשנה, שמוערכים בכ-179 גרם בשבוע לאדם במונחי דג אכיל ("מפולט"), כ-28% מכמות זו היא של דגים טריים. מדי שנה נרשמת בשבעת הימים שלפני ערב החג עלייה בצריכת הדגים. כך, נרשם בשבוע זה אשתקד גידול של כ-52% בכמות הדגים שנמכרה ברשתות השיווק, לעומת שבוע ממוצע בשאר ימות השנה. הדגים שהובילו את המכירות בתקופה זו היו אמנון וסלמון, שהיוו כ-39% וכ-38% מהמכירות, בהתאמה.^[1]

אספקת דגי המאכל בישראל גדלה בעשור האחרון בכ-44%. בשנת 2025, עמדה האספקה על כ-88.5 אלף טונות, במונחי דג אכיל, לעומת כ-61.6 אלף טונות בשנת 2016. כ-94% מהדגים הנצרכים בישראל, שהם כ-83 אלף טונות, מיובאים, ורובם קפואים. כ-4.8 אלף טונות נוספים מקורם בחקלאות המים המקומית, המייצרת דגים טריים בלבד.

חקלאות המים המקומית מייצרת כיום דגי מאכל בשתי שיטות עיקריות: בריכות דגים, המהוות כ-90% מהייצור, וגידול במתקנים אינטנסיביים, המהווה כ-10%. נוסף על כך, כאלף טונות נוספים נידוגים מדי שנה בים התיכון ובכנרת, במונחי דג אכיל. משרד החקלאות וביטחון המזון מעודד את הציבור לצרוך בתקופת החגים דגים טריים מתוצרת ישראלית.

ומה באשר לצריכתנו ביחס לעולם? על פי נתוני המשרד לשנת 2025, צריכת הדגים השנתית בישראל עומדת על כ-20 ק"ג לנפש במונחי דג שלם - נתון הדומה לממוצע באיחוד האירופי ונמוך מעט מהממוצע העולמי, העומד על כ-21.7 ק"ג לנפש בשנה. המדינות המובילות בצריכת דגים הן: מלזיה, עם 55.4 ק"ג לנפש, קוריאה הדרומית, עם 54.8 ק"ג לנפש, ונורווגיה, עם 53 ק"ג לנפש.^[2]

בשר

מנתוני משרד החקלאות וביטחון המזון עולה כי אספקת בשר הבקר בישראל בשנת 2025 עמדה על כ-20.2 ק"ג לנפש בממוצע, בשר טרי וקפוא גם יחד. מדובר בעלייה של כ-7% לעומת השנה הקודמת. היצע בשר הבקר בשנת 2025 נאמד בכ-201 אלף טונות. בשבוע הקניות לקראת ראש השנה חלה עלייה של כ-77% בכמות בשר הבקר הנמכרת ברשתות השיווק, בהשוואה לשבוע ממוצע בשאר ימות השנה.

ומה באשר לצריכתנו ביחס לעולם? אספקת בשר הבקר לנפש בישראל גבוהה מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על כ-13.4 ק"ג לנפש בשנה^[3]. המדינות המובילות בעולם בצריכת בשר הבקר הן  ארגנטינה, עם 31.1 ק"ג לנפש, ארה"ב עם 23.2 ק"ג לנפש אוסטרליה עם צריכה של 21.9 ק"ג לנפש^[4].

עוף

מנתוני משרד החקלאות עולה כי צריכת העוף בישראל בשנת 2025 עמדה על כ-51 ק"ג לנפש. בענף העוף המקומי (פטם) פועלים כיום כ-590 מגדלים^[5]. לפי ניתוח נתוני מכירות ברשתות השיווק בשנת 2025, בשבוע הקניות לקראת ראש השנה, צריכת העוף עולה בכ-35% לעומת שבוע ממוצע בשאר ימות השנה.

ומה באשר לצריכתנו ביחס לעולם? צריכת העוף בישראל היא בין הגבוהות בעולם. על פי נתוני ה-OECD, הממוצע העולמי לצריכת עוף עומד על 21.9 ק"ג לנפש בשנה בלבד. את המקומות הראשונים יחד עם ישראל חולקות ארה"ב, עם צריכה של 35 ק"ג לנפש, פרו עם 34 ק"ג לנפש ואוסטרליה עם 31.5 ק"ג לנפש^[6].

רימונים

יבול הרימונים בעונת 2026 מוערך בכ-40 אלף טונות. במשך שנים רבות התרכז הענף בעיקר בשיווק רימונים שלמים בתקופת חגי תשרי, והיקפו היה מצומצם ועמד על כ-3,500 דונמים. בשבוע שלפני ערב החג נרשם גידול משמעותי במכירת הרימונים ברשתות השיווק: הכמות הנמכרת בשבוע זה מהווה כ-16% מסך הכמות הנמכרת במהלך השנה כולה. אספקת הרימונים בישראל עומדת על כ-2.8 ק"ג לנפש בשנה, לרבות מוצרי רימון דוגמת מיץ.

לפני כ-25 שנה פותחו במינהל המחקר החקלאי ("מכון וולקני") זנים מוקדמים המאפשרים להאריך את עונת השיווק ולהתחיל לשווק את הפרי כבר בקיץ, הן בשוק המקומי והן ליצוא. בין הזנים הללו: "עמק", "עכו" ו"שני". הזן המרכזי בעונת הרימונים הוא "וונדרפול" - זן אפיל, מוכר ואהוב בקרב הצרכנים. כמחצית מהיבול שלו משווקת בשוק המקומי וכמחצית מיועדת ליצוא. עם העלייה בביקוש לרימונים בארץ ובעולם וכניסתם של זנים חדשים, עמד הענף בשנת 2025 על כ-20 אלף דונמים של מטעים מניבי פרי ועל כ-1,000 דונמים נוספים של מטעים צעירים. את המטעים מעבדים כ-200 מגדלים ברחבי הארץ. כיום משווקים רימונים שלמים או כגרגרים באריזות מוכנות, וכן כמיץ טבעי, במשקאות אלכוהוליים, בגלידות ובמוצרים נוספים. הרימון מכיל נוגדי חמצון וויטמינים ומהווה מרכיב נפוץ בתזונה הישראלית, במיוחד בתקופת חגי תשרי. יצוא הרימונים מישראל עמד בשנים האחרונות על כ-5,000-6,000 טונות בשנה.

תפוחי עץ

על פי נתוני משרד החקלאות וביטחון המזון, בישראל כ-20 אלף דונמים של מטעי תפוחים נושאי פרי. היבול עמד על כ-60 אלף טונות אשתקד. הישראלי הממוצע צורך כ-12.5 ק"ג תפוחים בשנה, ובשבוע הקניות לקראת ראש השנה חלה עלייה של כ-71% בצריכתם לעומת שבוע ממוצע בשאר ימות השנה. הזנים העיקריים המשווקים בישראל הם "סמיט" (ירוק), "חרמון סטרקינג" (אדום), "מוזהב" (צהוב), "פינק קריספי" (ורוד-ירוק) ו"גאלה" (אדום).

לפי נתוני משרד החקלאות האמריקאי, המדינות והאזורים המובילים בייצור תפוחים הם: סין, עם כ-47 מיליון טונות; האיחוד האירופי, עם כ-11.5 מיליון טונות; ארצות הברית, עם כ-5 מיליון טונות; וטורקיה, עם כ-2 מיליון טונות בעונת 2025/26.^[7]

תפוחים זקוקים למנות קור, ולכן ישראל נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידולם. כ-90% מהתפוחים בישראל גדלים בצפון הארץ, בהרי הגליל והגולן, בגובה של 600 מטר לפחות. יבוא התפוחים לישראל בשנת 2025 עמד על כ-63 אלף טונות, שהגיעו בעיקר מאיטליה, מארצות הברית ומצרפת.

יין

מנתוני מועצת גפן היין עולה כי הישראלי הממוצע צורך כ-6 ליטרים של יין בשנה. זהו נתון נמוך בהשוואה למדינות העולם, בפרט מדינות אירופה וארה"ב. לשם השוואה, בצרפת צריכת היין עומדת על כ-40 ליטרים בשנה. בפורטוגל, שיאנית העולם בצריכת יין לנפש, עומד הנתון על כ-62 ליטרים (!!)^[8].

בישראל נטועים 70 אלף דונמים של ענבי יין, עם ריכוזים בולטים ברמת הגולן, הגליל העליון, מישור החוף הדרומי והרי יהודה וירושלים. ייצור היין הישראלי עומד על כ-50 מיליון בקבוקי יין בשנה וכ-11 מיליון בקבוקי תירוש. ב-65% מהכרמים בישראל נטועים זני ענבים אדומים, כאשר הפופולריים ביותר הם: קברנה סוביניון, קריניאן ומרלו.

יינות ישראליים זכו לאורך השנים במדליות, ובהן מדליות זהב, בתחרויות יין בין-לאומיות. בעשור האחרון גדל יצוא היין הישראלי והגיע לשיא של כ-65 מיליון דולר בשנת 2024. בשנת 2025 חלה ירידה של כ-10% ביצוא, לכ-59 מיליון דולר, על רקע, בין היתר, העלאת המכסים על יצוא לארצות הברית. עם זאת, ארצות הברית נותרה יעד היצוא המרכזי של היין הישראלי, והיא מהווה יותר מ-70% מסך הייצוא. יעדים מרכזיים נוספים הם צרפת, בריטניה, קנדה וגרמניה.