28:0 לסרבים. וזו לא תוצאת המשחק
05.08.26 / 12:04
על הדשא הפועל באר שבע עשתה צעד ענק לעבר השלב הבא באירופה, אבל ביציע העיתונאים התוצאה הייתה 28 עיתונאים סרבים מול 0 ישראלים. פלד ארבלי על התחושה שמלווה את אוהדי הקבוצה כבר שנים, ועל תקשורת ספורט ששכחה שהתפקיד שלה הוא לא לרדוף אחרי הקהל - אלא להיות איפה שנמצא הסיפור.
28:0. לא, זו לא התוצאה שבה הכוכב האדום בלגרד הביסה את הפועל באר שבע. להפך. על הדשא באר שבע ניצחה 0:1, במשחק גדול, ועשתה צעד ענק לעבר השלב הבא. 28:0 הייתה התוצאה ביציע העיתונאים בסומבתהיי. 28 עיתונאים מסרביה. 0 עיתונאים מישראל.
ישבתי שם והסתכלתי מסביב. שורות של עיתונאים סרבים. מחשבים פתוחים, מצלמות, טלפונים, כתבים שעובדים, מעבירים דיווחים חיים, כותבים, מצלמים. מדינה שלמה שלחה אנשים כדי לסקר את הקבוצה שלה במשחק האירופי הכי חשוב שלה עד כה. ואצלנו? כיסאות ריקים. וזה אולי הסיפור הכי גדול של הערב הזה.
בואו לא נעבוד על עצמנו. כולנו יודעים איך יציע העיתונאים הזה היה נראה אם על הדשא הייתה משחקת מכבי תל אביב או מכבי חיפה. כנראה שלא הייתי צריך לספור כדי למצוא עיתונאי ישראלי. היו כתבים, היו פרשנים, היו צלמים, היו שידורים חיים. היינו מקבלים דיווחים מהמלון, מהאימון המסכם, מהאוטובוס בדרך לאצטדיון ומהמסדרון בדרך לחדר ההלבשה. אבל כשזו הפועל באר שבע? פתאום אפשר להסתפק בלראות את המשחק מהטלוויזיה. וזה לא עניין של משחק אחד. זו לא מעידה חד-פעמית. זו תחושה שמלווה את אוהדי הפועל באר שבע כבר שנים - שמועדון שמביא הישגים, שמייצג את ישראל באירופה ושכתב פרקים מפוארים בכדורגל הישראלי, עדיין לא זוכה ליחס שהוא ראוי לו.
הפועל באר שבע לא מבקשת הנחות. היא לא מבקשת יחס מועדף בגלל שהיא מהדרום. היא מבקשת דבר אחד - שיסקרו אותה בהתאם למה שהיא עושה על הדשא. ואתמול היא עשתה הרבה. ניצחון חוץ על הכוכב האדום בלגרד. צעד משמעותי בדרך לפלייאוף. ערב שיכול להפוך לאחד המשחקים הגדולים של המועדון בשנים האחרונות. זה לא סיפור של באר שבע. זה סיפור של הכדורגל הישראלי.
מי שכן היה שם הוא עמותת ההאוהדים וסרמיליה. אנשים שלוקחים ימי חופש, מוציאים כסף מהכיס, עולים על מטוס ועושים את הדרך כי הפועל באר שבע היא חלק מהחיים שלהם. הם הגיעו, צילמו, תיעדו, העלו תכנים והביאו לאוהדים בארץ את התחושה של להיות שם. מגיע להם כל הכבוד.
אבל אז נתקלתי גם בתגובה ברשת, כנראה של אוהד מקבוצה אחרת, שכתב: "הקהל שלכם לא מגיע, אז מה אתם רוצים שהעיתונאים יגיעו?". אז כן. האוהדים של באר שבע לא מילאו את היציעים בסומבתהיי. להגיע למשחק חוץ באירופה באמצע השבוע, בתקופה של מלחמה, כשהטיסות יקרות והמציאות בישראל מורכבת, זו לא משימה פשוטה. אבל מאז מתי מספר האוהדים ביציע הוא המדד שלפיו התקשורת מחליטה אם משחק ראוי לסיקור? האם אם היו מגיעים עוד 300 אוהדים, פתאום היו נוחתים גם כמה כתבים? ואם היו מגיעים אלף, הייתה מוקמת עמדת שידור? זו בדיוק הנקודה.
התפקיד של התקשורת הוא לא לרדוף אחרי הקהל. התפקיד שלה הוא להביא את הסיפור אל הקהל. וסרמיליה עשו עבודה מדהימה, אבל הם לא אמורים להחליף את התקשורת. הם אוהדים. הם צריכים להיות שם כדי לעודד את הקבוצה שלהם, לא כדי לעשות את העבודה שכלי תקשורת מקצועיים היו צריכים לעשות. כי תקשורת לא אמורה לסקר רק את מה שמביא הכי הרבה קליקים, את מה שנמצא הכי קרוב למערכת או את המועדונים שהיא התרגלה במשך שנים להציב במרכז הבמה. תקשורת אמורה להיות במקום שבו נמצא הסיפור. ואתמול הסיפור היה בסומבתהיי. על הדשא הייתה קבוצה ישראלית שעשתה צעד ענק לעבר השלב הבא באירופה. ביציע היו עשרות עיתונאים שהבינו את גודל האירוע. רק חבל שכולם דיברו סרבית.
בשבוע הבא הפועל באר שבע תעלה למשחק ותנסה להשלים את המשימה. אני מקווה שהפעם, לצד השחקנים והאוהדים, גם התקשורת הישראלית תעלה על המטוס. לא בשביל הפועל באר שבע. בשביל לעשות את העבודה שלה. כי כל עוד הפועל באר שבע צריכה את האוהדים שלה כדי שיטוסו, יתעדו ויספרו את הסיפור שלה באירופה, משהו עמוק בתקשורת הספורט הישראלית פשוט לא עובד.
ואולי המספר שצריך לזכור מהלילה הזה הוא בכלל לא 0:1. אלא 28:0.
הכותב הוא פלד ארבלי | פודקאסט "הבאר" מבית ווליום ואוהד הפועל באר שבע.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
