ראיון עם ניסים סספרוטס מתוך הכפר הפראלימפי בטוקיו

ניסים סספורטס הוא באר שבעי מלידה, וככזה הוא גם מבין את גודל האחריות שמוטלת עליו. בשנת 2016 מונה למנכ"ל הועד הפראלימפי בישראל, ומאז הוא דואג לקדם ספורטאים מכל רחבי הארץ, ממש כמו שעשה בזמנו כמורה לספורט בבאר שבע.

סספורטס לימד במקיף א' בעיר במשך 17 שנה, ולאחר מכן החל לעבוד ב"הפועל באר שבע", עד שהגיע להיות מנהל מקצועי של מחלקת הנוער. 15 שנה מילא את תפקידו במועדון, כשהקפיצה הגדולה הגיעה כשמונה למנכ"ל כיוונים ואחראי מנהל הספורט בעיריית באר שבע.

כעת הוא נמצא באולימפיאדת טוקיו 2020 יחד עם המשלחת הפראלימפית, אשר השנה יצאה במתכונת מיוחדת, כשלראשונה בהיסטוריה יש רוב נשי. המשלחת מורכבת מ-33 ספורטאים, מתוכם 15 גברים ו-18 נשים. בין הספורטאים ניתן למצוא - שמונה שחיינים, רביעיית חותרים, ושתי סירות בודדים, כולל המדליסטית הפראלימפית מריו 2016 - מורן סמואל, יש גם שייטת קיאק, ושחקנית טניס שולחן וכו'.

ויש גם גאווה באר שבעית – ורד אבנעים, היא עוזרת המאמן של נבחרת כדור-שער (ענף ספורט בו משתתפים עיוורים ולקויי ראייה), ולא רק היא מייצגת העיר בכבוד - בקבוצה של ורד משחקות שתיים מתושבות העיר - ליהי בן דוד ורוני אוחיון, שחקניות כדור-רשת צעירות ומוכשרות בעלות עתיד מזהיר בענף.

ניסים אומר כי בכל הקשור למתקני ספורט הנכים בבאר שבע, אנחנו דווקא כמה צעדים קדימה ביחס לשאר הארץ, כשבעיר פועלים כמה עוגנים חשובים כמו – בית הלוחם, ו"בית העיוור" בשכונה ד' – שם גם מתאמנות ליהי ורוני.

איך בטוקיו? ספר לנו על התחושות.

"הגעתי לפני יומיים, ולצערנו אין חגיגה גדולה בעיר עקב הקורונה, הספורטאים די מסוגרים בכפר שלהם, שבאופן רגיל נחשב לחלק מהחגיגה של התושבים, אז די מאכזב, אבל זהו המצב. אולי זה לטובה ונוכל להתעסק אך ורק בתחרויות ללא רעשי רקע".

אתה בוועד כבר חמש שנים – איפה אנחנו עומדים מבחינת הנבחרת ביחס לשאר העולם?

"קודם כל ישראל נחשבת לבין המדינות הראשונות בהן ניתנה תשומת לב לכל הנושא הפראלימפי, כאשר בשנות ה-60 וה-70 אף זכינו בהמון מדליות.  באופן אירוני ועצוב – השיא היה אחרי מלחמת יום כיפור, כשהיו המון פצועים. כעת אנחנו נמצאים במקום טוב למעלה, כשבשנים האחרונות ספורטאים שלנו זכו במדליות זהב באליפויות עולם ואירופה. כמובן שתמיד יש לאן לשאוף, ואנחנו מנסים בכל שנה למצוא כשרונות חדשים שיקדמו את הספורט הפראלימפי בארץ".

האם יש הבדל מבחינתך לניהול מחלקת הספורט בעיריית באר שבע, לבין עמידה בראש הוועד הפראלימפי הארצי?

"תראה ניהול זה ניהול, אמנם ההיקפים אחרים, וההתמקדות היא בדברים אחרים אבל בפועל זה די אותו דבר מבחינתי. אני רואה בזה אתגר לאומי, ומכורח העבודה שאני פטריוט גאה, ברגע שהייתה לי אופציה להתמנות לתפקיד לקחתי אותו בשתי ידיים".

המטרה הבאה של הוועד הפראלימפי?

"תראה, השנה לא העפלנו לטורניר כדורסל כיסאות הגלגלים, בו כבר זכינו במדליה בעבר, והמטרה הגדולה היא להגיע לפריס 2024 ולהתברג בראש הנבחרות הפראלימפיים המצליחות ביותר. מעבר לכך יש כמה בני נוער מאד מוכשרים בבאר שבע – לדוגמא נער בן 17 העונה לשם אלישע, והוא תלמיד במקיף ו' ומתחרה בקפיצה לרוחק ואנחנו צופים לו עתיד גדול בענף, וכמובן יש פרויקט מאד נרחב שאנחנו מנסים להשתית בתקופה האחרונה, במטרה לאתר ספורטאים נכים בפזורה הבדואית, שכן ההכרה שם לענפי הספורט האלו היא מועטה מאד".

ומבחינה אישית?

"זו גאווה גדולה מבחינתי לייצג את מדינת ישראל ובמיוחד את העיר באר שבע, והיום בטקס הפתיחה אני אהיה מאד נרגש זה בטוח. יש לנו אחריות גדולה מאד על הכתפיים, ואנחנו נעשה ככל שביכולתנו לספק את הסחורה. לי רק נותר בלקש מהקהל בבית בקשה אחת – תצפו בנו, זה לא מובן מאליו שאנחנו פה, ויש כאן מנעד רחב של ספורטאים מוכשרים ויש מה להיות גאים בהם. יש פה ספורטאים מהצפון והדרום, יהודים ערבים ודרוזים, וזו הייתה שנה לא קלה לכולם, כמעט לא נורמאלית. ואני חושב זאת הבמה של האחדות והגאווה של מדינת ישראל, ונותר רק לקוות שטוקיו תחייך אלינו ואל כל המשלחת".