ספורטיבי זה הכי נשי

היום, 8 במרץ, אנו מציינים את יום האישה, הזדמנות מצוינת לשמוע מהנשים החזקות והמובילות בעולם הספורט בבאר שבע והדרום ולפרגן לוונדר וומן הספורטיביות! ארבע נשים, כל אחת מענף אחר, סיפרו ל'באר שבע נט' על המקום שהספורט תופס בחייהן, על ההשפעה שלו על הדימוי העצמי והביטחון, לצד המחסומים שאולי היו בדרך.

חן גנון טויטו

חן גנון טויטו, בת 31, אמא לארי ונשואה לאלעד. היא בעלת תואר שני במנהל עסקים וסטודנטית ללימודי תזונה. מנהלת רשת מועדוני הכושר- ספורטיב מבית כיוונים, מדריכת פילאטיס מזרן ומכשירים, עיצוב, אימונים פונקציונליים ועוד. חן גם מרצה ומכשירה מדריכים בבית הספר למקצועות הספורט- מכללת קיי, ולוקחת חלק פעיל בכנסי פיטנס.

ספרי על העשייה היומיומית שלך בעולם הכושר

"מגיל 17 אני עוסקת בעולם הפיטנס, ברמה הניהולית וההדרכתית. לפני כ7 שנים זכיתי להיות חלק מההקמה של מרכז קהילתי רמות ספורטיב- חדר כושר וסטודיו בלב שכונת רמות שלימים זכה להצלחה גדולה. עם השנים,  גדלה הרשת והצטרפו עוד ארבעה סניפים ברחבי העיר. היום יום שלי מחולק ברובו לחלק הניהולי של הסניפים, קידום ופיתוח הרשת במקביל לאימונים שאני מעבירה בסטודיו לנשים המדהימות שאיתי כבר למעלה מ7 שנים.

את מרגישה שהספורט הוא כלי להעצמה נשית וחיזוק הדימוי העצמי?

"כמובן! מעבר ליתרונות הפיזיולוגים של פעילות גופנית מדובר בכלי להעצמה נשית. אימא טובה זו אימא שטוב לה, מוכר לכן? הזמן שהיא מגיעה לאימון מוקדש אך ורק לה. כל אמא יודעת כמה קשה לחזור לשגרת אימונים אחרי הלידה. הספורט מכניס  לסדר, ומשמעת גם בחלק התזונתי, מעצב את הגוף ותורם לביטחון העצמי שלפעמים לוקה בחסר. בשנת הקורונה האחרונה, בה הסניפים היו סגורים לצערי, זמני הפנוי התרחב ויזמתי פרויקט בהתנדבות מלאה שבו אני מלווה נשים עם סיפורי חיים לא פשוטים הסובלות מעודף משקל. זכיתי לקבל עשרות של פניות, ביניהן סיפורים עוצמתיים במיוחד. נוכחתי לגלות יותר מתמיד, שירידה במשקל, תפריט מדויק המלווה בפעילות גופנית מתאימה יכולים לשנות ב180 מעלות את החיים של אותה אישה!".

היו גם מחסומים בדרך? רגעים בהם הרגשת שעצם היותך אישה פוגע בסיכויי ההצלחה שלך בתחום?

"לשמחתי העבודה שלי במרוצת השנים תמיד נגעה בנשים, כך שהפרגון הוא הדדי. ככל שנגעתי ביותר נשים, כך זכיתי לקבל יותר אהדה. מעבר לכך, בחברה בה אני עובדת, יש לא מעט נשים בתפקידי מפתח".

מתי לדעתך נרגיש שוויון אמיתי בין גברים לנשים בתחומי הספורט?

"בספורט התחרותי- במיוחד במדינתנו, יש עוד דרך ארוכה. נשים מוותרות על חלומן על מנת להקים משפחה ולהביא חיים לעולם. בספורט העממי- עם השנים יותר ויותר נשים מובילות בתחום הפיטנס, ההדרכה והניהול".

מה היית רוצה לאחל לכל הקוראות ליום האישה?

"יום האישה שמח! אנחנו לביאות, כל יכולות! אנחנו מביאות חיים לעולם, יש בנו כוחות על להתגבר על כל מכשול וכל כאב. רק תאמינו בעצמכן, תחלמו, תשאפו, תגשימו!".

ג'ומאן ג'ובראן

בת 28, אלופת ישראל בריצת 400 מטרים שנתיים ברציפות (2019, 2020), אלופת ישראל בקרב שבע שלוש פעמים (2016, 2018, 2019), בעלת שתי מדליות ארד מהמכביה ה-19 בריצת 200 מטר ובקפיצה לרוחק (2013). חברה באגודת אתלטי הנגב, דוקטורנטית למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון.

ספרי על העשייה היומיומית שלך בכל הנוגע לאימונים ואתלטיקה

"אני מתאמנת חמישה ימים בשבוע, שלוש עד ארבע שעות כל אימון. אני עובדת בבוקר במחקר כחלק מהתואר שלי ואז הולכת לאימון. אני עושה אימוני כוח, ריצות, כוח מתפרץ, וגם חדר כושר".

את מרגישה שהספורט הוא כלי להעצמה נשית וחיזוק הדימוי העצמי?

"בטח, אני בספורט המון שנים, נכנסתי לעולם האתלטיקה בגיל 12 וזה נתן לי עוצמה ועצמאות. זה איפשר לי לדעת שאני חזקה, שאני יכולה לעשות הכל ואפילו לרוץ מהר יותר מגברים, אני מצטיינת גם באתלטיקה וגם באקדמיה ואין ספק שהספורט מחזק את הביטחון העצמי שלי. בספורט כמו בחיים יש גם רגעי כישלון או פציעות אבל זה מלמד אותי להיות יותר חזקה ולהרגיש טוב יותר כשאני מצליחה להתגבר על הקשיים".

היו גם מחסומים בדרך? רגעים בהם הרגשת שעצם היותך אישה פוגע בסיכויי ההצלחה שלך בתחום?

"אף פעם לא הלכתי למקום הזה וגם לא הרגשתי ככה. מה שמפריע לי זה שבטלוויזיה והתקשורת תמיד מציגים את הגברים בענפי הספורט, למשל בכדורגל והכדורסל והספורט הנשי ממש חסר. בענף האתלטיקה זה פחות בא לידי ביטוי כי זה ספורט אינדיבידואלי אבל אני כן רואה הבדלים בענפים אחרים וחבל שזה ככה".

מתי לדעתך נרגיש שוויון אמיתי בין גברים לנשים בתחומי הספורט?

"השאלה היא מתי יהיה שוויון אמיתי בכל התחומים, בכל הענפים ובכל המקצועות. אז אני מקווה שנגעי לשוויון בכלל בכל מקומות העבודה וגם כמובן בספורט".

מה היית רוצה לאחל לכל הקוראות ליום האישה?

"אני מאחלת להן שיהיו תמיד רק מה שהן רוצות להיות! שיהיו חזקות, כולנו יכולות להגשים את כל החלומות שלנו ולהיות מוצלחות בכל תחום. אני אומרת שאתן לא צריכות להקשיב לאף אחד שאומר לכן שאתן לא יכולות, פשוט תאמינו בעצמכן".  

דפנה גיטלר

דפנה גיטלר, בת 26 מעומר היא ספורטאית טיפוס, מאמנת הפארקור הראשונה בארץ, מדריכת טיפוס בבאר שבע, סטודנטית לתואר במדעי החיים וגם נינג'ה תחרותית.

ספרי על העשייה היומיומית שלך בעולם הספורט

"יוצא לי להתאמן במשהו כמעט כל יום, למרות שאני משתדלת לעשות יום מנוחה לפחות פעם בשבוע. אני משלבת הרבה אימונים של פארקור וטיפוס ובנוסף בניתי מתקן לאימוני כוח ידיים בבית וארגנתי לעצמי מיני מסלול נינג'ה. הפוקוס שלי בתחום האימונים משתנה לפי תקופות ולפי המטרות שלי בכל תחום. כרגע אני בתקופה שאני בעיקר מתאמנת בפארקור ועושה אימונים בחוץ, זאת עבודה שהיא כמובן גם פיזית אך בעיקר מנטלית מבחינתי".

את מרגישה שהספורט הוא כלי להעצמה נשית וחיזוק הדימוי העצמי?

"בוודאי! הספורט הוא אחד הדברים שהכי עזרו לי לשפר את הדימוי העצמי שלי ועזר לי להבין שאני מסוגלת להרבה מעבר למה שאני חושבת. אני חושבת שברגע שמתחילים להזיז את הגוף ולפרוץ גבולות מנטליים ופיזיים שנראו בלתי אפשריים אפשר ללמוד הרבה על עצמך ולצבור בטחון".

היו גם מחסומים בדרך? רגעים בהם הרגשת שעצם היותך אישה פוגע בסיכויי ההצלחה שלך בתחום?

"יש בהחלט רגעים שאני מרגישה שבשביל להגיע ליכולות של גברים בתחום אני צריכה לעבוד יותר קשה ויותר זמן מהם, אם זה בגלל הבדלים של גובה ומשקל או בגלל הזמן שלוקח לפתח שרירים וכוח. עם הזמן למדתי למצוא דרכים בהן אני משתמשת ביכולות שלי בשביל להתגבר על ההבדלים האלה וזה רק נותן לי מוטיבציה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לכל דבר שאני שמה כמטרה. גם בטיפוס וגם בפארקור אפשר למצוא מספר רב של פתרונות ודרכים למעבר של אותו מסלול או מכשול. כל אחד מוצא את הדרך שלו לעשות את זה בהסתמך על החוזקות והחולשות שלו, ובמובן הזה אין הבדל אם את גבר או אישה. זה משהו שאני לוקחת איתי לכל תחום בחיים".

מה היית רוצה לאחל לכל הקוראות ליום האישה?

"אני מאחלת לכל אחת שהיא תצליח למצוא תחום של ספורט או תזוזה שהיא אוהבת ושהיא נהנית ממנו. לא לתת לפחד לעצור אתכן וגם אם יש חשש תמיד לזכור שלכל אחת יש את החוזקות והחולשות שלה. אם אתן שמות לעצמכן מטרה זה לא משנה כמה זמן ייקח לכן להשיג אותה - הכל אפשרי עם מספיק עבודה ורצון".

נופר עיני

נופר עיני, בת 28 מבאר שבע, למדה קראטה מגיל 12 אצל ד"ר אבי קלאו שמלמד אותה עד היום. בעלת חגורה שחורה בדרגת דאן-3 בשוטוקאן קראטה (I-SKIF). נופר בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי וגיאוגרפיה בתכנית 'שבילים' של מכללת קיי, שם היא גם לומדת את התואר השני בחינוך גופני וספורט לאוכלוסיות בהדרה ובסיכון. כיום היא מדריכת קראטה ואומנויות לחימה טיפוליות לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לנשים.

ספרי על העשייה היומיומית שלך בעולם אומנויות הלחימה והקראטה

"התחלתי להתאמן בגיל 12 בכיתה ז', במועדון היו מורה ראשי (סנסאי) ומורות, שהיו אלופות עולם ואלופות אירופה, שהותירו עליי רושם עז כנערה צעירה. כשהשתחררתי מהצבא עשיתי את קורסי המדריכים הרלוונטיים, כולל קורס אומנויות לחימה טיפוליות לבעלי הפרעות קשב וריכוז בוינגייט, והתחלתי את דרכי בהדרכה בבאר שבע, כשפנתה אליי קבוצת הורים לילדים עם אוטיזם ששאלו אם אוכל לאמן את ילדיהם. מאז, אני מאמנת ולשמחתי יותר ויותר ילדים עם צרכים מיוחדים, ובכלל, מצטרפים לפעילות הכוללת מחנות אימונים, מבחני דרגה, סמינרים, תחרויות ואירועים פנימיים שלנו כמו חגיגות יום הולדת עם הקבוצות, חגים ועוד".

את מרגישה שהספורט הוא כלי להעצמה נשית וחיזוק הדימוי העצמי?

"ספורט הוא תרבות שיש לטפח, הכוללת בין היתר אורח חיים בריא בגוף ובנפש. אני מאמינה שספורט בכלל, ואומנויות לחימה בפרט, היא הדרך האולטימטיבית להעצים את עצמנו כאנשים ונשים תוך הנאה, סיפוק, חיזוק הדימוי העצמי והביטחון האישי, שהפך לאחד הנושאים הבוערים בחברה הישראלית בשנה האחרונה. האימון בקראטה מספק לא רק שיפור של מיומנויות גופניות כמו שיווי משקל, קואורדינציה וחיזוק השרירים, אבל גם שיפור של אופי האדם: אנחנו לומדות להיות אנשים ונשים טובות יותר לזולת, בעלות משמעת עצמית ויכולות לוויסות הרגשי ועם אורך רוח וסובלנות לאחרים סביבנו ולאתגרים שהחיים מציבים בפנינו. הרבה ממי שאני היום, כאדם וכמורה, נבנה בקראטה. לא רק כשניצחתי או הפסדתי בתחרות, אלא כשיצאתי החוצה מהמועדון והתמודדתי עם אתגרי ההתבגרות, הלימודים, הצבא, וכמובן בחיי הבוגרים עם סל הערכים והמיומנויות שרכשתי לאורך השנים".

היו גם מחסומים בדרך? רגעים בהם הרגשת שעצם היותך אישה פוגע בסיכויי ההצלחה שלך בתחום?

"קראטה הוא עולם לכולן ולכולם, ורואים את זה בכל מועדון, גם אצלי: ילדים חילונים ודתיים, בנות ובנים, מיישובים בדואים ויהודיים, עולים וותיקים, צרכים מיוחדים- כולם כאן ביחד מתוך אהבה לאומנות הלחימה ורצון להשתפר וללמוד. אם היו מחסומים, הם היו אצלי ובחברתי, מחוץ למועדון: "את מתאמנת בספורט של בנים", ושלל אמירות בסגנון. במועדון? המגדר לא משנה, אלא הבנאדם שאת, התלמידה שאת, היחס שלך למועדון, לסנסאי (המורה), למתאמנים ולמתאמנות הצעירות. להיפך, אני מרגישה שאם יש לנשים מקום לפרוח בו זה דרך אומנויות לחימה בכלל, וקראטה בפרט. המחסומים הם סביבנו, ומבוססים על חוסר ידיעה במקרה הטוב, וקיבעון במקרה הרע. התחריתי והגעתי להישגים לאורך השנים, אני מחזיקה שני מועדונים, מאמנת, וממשיכה להשתלם וללמוד קורסים מתקדמים בתחום. נראה לי שזה מעיד על סיכויי הצלחה אדירים לנשים בעולם הקראטה!".

מתי לדעתך נרגיש שוויון אמיתי בין גברים לנשים בתחומי הספורט?

"כשנצליח להגדיר מהו שוויון ומתי הוא אמיתי. אין לי תשובה חד משמעית לכך. בעולם הקראטה השוויון הוא מוחלט: הדרישה מנשים ומגברים היא זהה, הדרישה בתחרויות זהה מבחינה טכנית ומופרדת מבחינה מגדרית, אבל שוב – במועדון, ובכלל – הדרישות והציפיות זהות. כל ענף הוא שונה, ואני עדיין רוצה להאמין שההתאמות הקיימות בכל ענף הן אובייקטיביות ומקצועיות. נשים חזקות, וגברים חזקים, ונשים הן ספורטאיות מוכשרות בדיוק כמו גברים ויש לטפח את הכישרון הגופני ולראות בו חוזקה ויתרון גם לתחומים נוספים, כמו למידה כדוגמא. ההבדל המשמעותי בעיניי הוא בהסללה לספורט, ואני קוראת מכאן להורים, לצוותי החינוך בכל גיל עודדו את בנותיכן לעשות ספורט! היו אתן ואתם דוגמא אישית ועשו זאת גם אתם! השתמשו בספורט כדי לחזק את הקשרים המשפחתיים. הערכים של קראטה וספורט בכלל, עבור ילדות וילדים בכל גיל הם אדירים וקצרה היריעה מלפרט אותם. עם התמדה, סבלנות, אמונה בתהליך ובמאמנות והמאמנים, אתן תיראו את השינויים בהתנהגות, בביטחון העצמי וכן בפן הגופני ולכל החיים, לא רק ל"עכשיו"".

מה היית רוצה לאחל לכל הקוראות ליום האישה?

"הייתי רוצה לאחל לכן ולכם בריאות הגוף והנפש, שקט נפשי וביטחון אישי במרחב הציבורי. עברנו כחברה שנה קשה מאוד ורוויה באלימות קיצונית ומחרידה. אלימות שמקורה בחוסר מנהיגות ממושך שעדיין לא ניתנה עליו הדעת והציבור עוד ראוי לפתרונות אמיצים וחד משמעיים. ולמרות זאת, אני מאמינה שאנשים מטבעם הם טובים. הקראטה מלמד אותנו להיות טובות יותר, אבל הוא בעיקר מראה לנו את הטוב שקיים בנו. אני מאמינה בכוחן של נשים לחולל שינוי, להיות השינוי, ואני מאחלת לנו שנדע להתגבר על אתגרים בדרכי שלום ונועם, בדיאלוג ובערבות הדדית. אני מאחלת לכל הנשים והאנשים את ההנאה הגדולה שהספורט נותן לנו, ומאחלת שנשתמש בו רק לשם הנאה, פיתוח אישי וקירוב לבבות".