התוצאה היא הדבר הכי חשוב – טור ניצחון על מכבי פ"ת

הפועל באר שבע לא שיחקה אתמול מעולה. גם לא נפלא. היא שיחקה עם מה שיש לה, לא ניסתה לעשות דברים מיוחדים עם מה שאין לה, גם אם לפעמים זה מאד מעצבן. תבינו, הפועל באר שבע של העונה היא קבוצה אבוקסיסית במובן מסויים – מאד חזקה פיזית, אם שחקנים דוגמת אלחמיד, אבו עביד, בריירו, לופז, אספרייה ושכטר, בקיצור שחקנים שממש לא כיף להכיר תוך כדי היתקלות אגרסיבית על הדשא. ובנוסף לכך - קבוצה מאד חזקה מנטלית, והיא הוכיחה את זה במשחק אתמול.

למרות האופוריה, ולמרות ההבנה כי הליגה ארוכה, שחקני באר שיחקו אתמול כאילו המשחק מול פ"ת יגדיר את החודש הקרוב לפחות – ננצח, ואנחנו מתייצבים במקום הראשון בטבלה, ואחרי הניצחונות על המכבים מתל אביב ומחיפה, זאת חתיכת הצהרת כוונות ואפשר להתחיל לדבר ביזנס. הפסד – והניצחונות ההרואיים ייחשבו כ'פוקס' דו פעמי ותו לא.

חייבים לציין, החמצנו אתמול בכמות כמעט מסחרית – המפגש של אספרייה עם הכדור בדקה הראשונה לא היה קטלני מספיק, בעיטות חופשיות ממצבים קורצים לא נבעטו כמתוכנן, וכמובן ההחמצה של אנסה בסוף. אפשר לזקוף את זה לזכות יאנקו, אבל זה ייעשה בטור של כתב שמסקר את פ"ת. פה אנחנו מתעסקים אך ורק בקבוצה שלנו. מה גם שפטרוצ'י ורוקאביצה נראים קצת מחוץ לקצב (ארחיב על זה בהמשך).

אז כן, יש לנו מיכה ורוקאביצה ואנסה ואספרייה וכד' וכד'. אבל כעת, זה שוב נראה שהפועלים האפורים הם אלו שאולי יעשו את ההבדל בסוף העונה. ברור שחשוב להכניס את ה"כישרוניים" לכושר משחק כמה שיותר מהר, כי בכל זאת כדורגל זה מוצר, ואוהדים שצורכים אותו לא באים בשביל ניצחונות דחוקים. הם באים בשביל לראות שחקנים שבשנים האחרונות שלטו בליגה, ובדרך לא דרך מצאו עצמם אצלנו. אז כדאי שנתחיל להנות מהם כמה שיותר מהר לטובת כולם.

ועכשיו כמו שהבטחתי, כמה נקודות לציון:

• אתחיל בבקשה כנה ואמיתית למחילה: בתחילת העונה אמרתי מעל כל במה אפשרית, שעומרי גלזר לא מתאים להפועל ב"ש, גם לא בתור שוער שני. לומר את האמת, זה לא הגיע סתם ככה – היו לו במהלך השנים האחרונות, גם בנס ציונה, וגם בחיפה כמובן, כמה הופעות מזעזעות – לא פחות. אבל כעת אני מוריד בפניו את הכובע על ההופעות מלאות הביטחון שלו העונה, ואני מצהיר כאן בלב שלם – עמרי גלזר, ביכולת הנוכחית, יכול להיות שוער ראשון. מקווה שלא אתבדה בהמשך.
• משחק המעבר חייב להשתפר: יש לנו שחקנים מהירים בקבוצה – אנסה ואספרייה כמובן, דדיה ולופס ואפילו לניקיטה יש כוח פריצה יוצא מן הכלל. אז אם כך, אין סיבה שלא נגיע למצב ממשי בכל משחק דרך משחק מעבר. אתמול היו כמה רגעים שגרמו לי לרצות לסמס לרוני לוי ולהגיד לו – "תצרח עליהם, בחייאת רוני. אני יודע שאתה יודע לאמן התקפה, אז בחייאת, תגיד להם להרים את הראש, כי ניקיטה כבר עשה 3 או 4 פעמים תנועה בין החלוצים אל תוך העומק". אבל רוני לא היה עונה גם ככה, וגם לא היה מקשיב, כי אני רק כתב והוא המאמן (ומזל שכך). אבל ברצינות, אם הפועל באר שבע רוצה לממש את עצמה בדרך הטובה ביותר, היא חייבת לנסות להשתמש גם במה ש"אין לה". לנסות להעיז, לדחוף קדימה, להגיד לעצמה "ראבק, זה ליגה ישראלית לא הליגה האנגלית, אין סיבה שלא נדרוס".
• בריירו, אוי בריירו: נציגי ההתאחדות לכדורגל חייבים להזדרז להגיע למשרד הדתות במהרה, לדפוק על השולחן ולדרוש מהם – "תנו לנו צ'ארטר חד פעמי, על מנת שנוכל לזמן את בריירו לנבחרת". איזה שחקן נפלא בריירו, אתמול הוא סיים עם הכי הרבה חילוצי כדור (10), ומספר נפלא של מסירות מוצלחות (82%). אבל זה לא מה שעושה אותו מיוחד מבחינתי. מה שעושה אותו כשווה הרכב בנבחרת ישראל היא העובדה שאין בו הרבה, איך יש בו המון – הוא לא הכי חזק, לא הכי מהיר, וגם לא הכי מוכשר. אבל הוא תמיד שם, דוחף קדימה את הכדור, לא מוותר על אף מאבק, ותמיד נמצא שם. בין אם זה כדור חוזר, או כדור שנבעט לעבר שערו שלו, מריאנו תמיד שם בנקודה הנכונה בזמן הנכון. איזה כיף שהוא שלנו.
• ניקיטה: אני לא ארחיב במילים, אבל רק אומר – אני לא שופט אותו בכלל. זה יהיה יהיר וטיפשי מצידי לחרוץ את גורלו של מי שסיים כמלך השערים בשתי העונות האחרונות. אז אני רק אצטט חלוץ הולנדי ענק בשם רוד ואן ניסטלרוי, ואשייך את הציטוט למצב של ניקיטה ובזה אסיים – "גולים הם כמו קטשופ. לפעמים לא יוצא לך לכבוש, לא משנה כמה תנסה. ואחרי זה באים כולם ביחד".
• רועי ריינשרייבר: פה בכלל אקצר. רק אגיד לגל לייבוביץ' – שים לב, אפשר גם אחרת. לא חייב להחריב את המשחק. אפשר גם להיות החלטי ולעמוד על שלך, וזאת תוך כדי שאתה גם מחליט נכון.

יאללה באר שבע, שבוע הבא פוגשים את הקטמונים לשעבר. אני לא אתפלא אם נראה את ניקיטה מבקיע, ולא רק שער אחד.