קיילב אגאדה מסכם לכתב באר שבע נט תקופה נהדרת

קיילב אגאדה כעת בן 26 - וכל חייו נחשב ככזה אשר הבגרות המנטלית ושיקול הדעת מובילים אותו בדרכו המקצועית והאישית. אבל אותה בגרות, שאפיינה אותו כמובן גם בכל תקופתו בישראל, מתלווה למסלול קריירה לא רגיל בטבעו.

אימו של אגאדה היגרה מניגריה לקנדה על מנת למצוא לעצמה ולילדיה חיים טובים יותר, זאת לאחר שאביו של השחקן נפטר בהיותו בן 3 בלבד. כבן לאם חד הורית, נתקל אגאדה בחייו בלא מעט קשיים, אך כל אלו לא מנעו ממנו לבחור בקריירה ספורטיבית ולנסות את מזלו בתור כדורסלן. אז לאחר שבילה 4 שנים במכללת אוטווה, אשר בסופם לא חתם ב-N.B.A, החליט אגאדה לעבור לספרד (לברצלונה ליתר דיוק) ולנסות את מזלו בליגה השנייה בספרד. לאחר שבילה שנתיים בבירת קטאלוניה, עבר לשחק במלייה – מחוז בשליטת ספרד שנמצא בשטח מרוקו. 

עונתו הראשונה של אגאדה הסתמנה מן הרגע הראשון כמוצלחת, כשהוא מצידו המשיך לעבוד קשה, כל יום ביומו, על צדדים שונים במשחק שלו ובעיקר באישיותו. בשיחת זום שניהלנו עם אגאדה, הוא שיתף אותנו בחוויה הראשונית כשפגש את הקבוצה, על המשחק הענק מול מכבי תל אביב, על הסיבות שבגינן עזב את הארץ בזמן מבצע "שומר החומות", ובעיקר לא שוכח להרעיף מחמאות על אחד – רמי הדר, המאמן שלטענתו שינה את כל תפיסת עולמו – על כדורסל, על החיים, ובעיקר על הביטחון והאמונה העצמית.
בימים אלה שוהה אגאדה בארצות הברית, כחלק מההכנות של נבחרת ניגריה בכדורסל לאולימפיאדת טוקיו 2021, כאשר את הריאיון איתנו הוא עורך בין האימונים האינטנסיביים, לבין השעות המרובות אשר הוא מבלה בחדר הכושר.

איפה אתה נמצא בדיוק כעת?
"אני כרגע באוקלנד - קליפורניה, מתאמן עם הנבחרת, בתקווה שאגיע עד להרכב הסופי".

אני מניח שאם הזמינו אותך סומכים עלייך?
"האמת שהזמינו הרבה שחקנים, 26 ליתר דיוק".

תראה להם את המשחק שלך נגד מכבי, שיידעו מה יש להם ביד...
"יש פה הרבה שחקנים טובים, אבל אני חושב שמי שמקבל את ההחלטות בסופו של דבר יודע עליי מספיק, ואני מאמין כמובן שבסוף אצליח להתברג לסגל הסופי".

אני חייב לציין שהיה סביבך המון דיבורים חיוביים עוד שרק הגעת, השיח בעיר היה על כך שאתה אחד השחקנים המלהיבים שהגיעו לפה, זה התיישב עם היכולת האמיתית שלך באותה תקופה?
"האמת שהרגשתי די תקוע בליגה השנייה בספרד, והיו תקופות שהרגשתי שהקריירה שלי לא בדיוק מתקדמת כמו שרציתי, וכשקיבלתי את השיחה מב"ש פשוט כל כך שמחתי שיש לי סוף סוף הזדמנות לשחק בליגה ראשונה, התאמנתי כל השנים בשביל הרגע הזה. האמת שאני די מופתע ממה שאתה מספר לי כעת, אבל כנראה הייתה סיבה למה הביאו אותי לפה".

ידעת משהו על ישראל לפני שהגעת? או בכלל על באר שבע?

"לא ידעתי בכלל כלום, רק שזה מקום עם ליגה טובה וזה יכול להיות קפיצת מדרגה בשבילי".

הגעת לבאר שבע, עיר ב"אמצע המדבר", לא תל אביב או ירושלים, שהם כמובן ערים במרכז הארץ, במרכז העניינים, ועוד כל זה בזמן הקורונה. מה חשבת על העיר שרק הגעת?

"בזמן הקורונה זה היה קצת קשה, אבל לא באמת התייחסתי לזה, רק רציתי להתאמן ולהתקדם כמה שאני יכול, להתאמן הכי חזק שאני יכול בכל יום ויום. אז ברור שזה היה קשה לא לצאת בכלל מהבית, אבל לפחות היה לי את החדר כושר".

וכשפגשת את הקבוצה לראשונה, איך התרשמת מהשחקנים, מהצוות בכלל?

"זה היה מגניב לגמרי, כי בעיקרון הקריירה שלי סבבה כמעט ברובה סביב ספרד, עם שחקנים ומאמנים ספרדים, ופתאום יצא לי לפגוש הרבה אמריקאיים, כמו ספנסר וייס, אמיר בל, בן אייזנהארט, וכולם מדברים אנגלית! (צוחק). וזה אחד הדברים שהיו חסרים לי כמעט יותר מהכול בספרד - שם כמעא אף אחד לא דיבר אנגלית, אז זו באמת הייתה חוויה נעימה להגיע ולדעת שיש לך עם מי לתקשר".

אז כמו שכבר אמרתי, ישר מהרגע שהגעת נכנסת לעניינים, ויש הרבה שחקנים גדולים שהתקשו בהתחלה, ונראה היה שאתה מתאים מיד, ממש הוכחת את עצמך.

"הרבה שחקנים שאלו אותי עכשיו במחנה בארצות הברית – "איך עשיתי את זה, לקפוץ מהליגה השנייה לראשונה", ואני אומר להם שתמיד האמנתי בעצמי ורק חיכיתי שההזדמנות תגיע, וכשהיא הגיע ידעתי לקחת אותה. אז באמת הכול התחבר לי, וכשהדברים מתחברים כל השאר מסתדר גם".

מה היה בקבוצה לדעתך שעזר לך ביותר?
"צוות האימון וההנהלה היו נפלאים, והעיר גם. אבל מי שהשפיע עליי בצורה כזאת שבחיים לא נתקלתי בה זהו רמי הדר. הוא לקח אותי דרך ארוכה - מלדעת שאני יודע לעשות דברים מסוימים, עד למצב שאני עושה אותם בפועל. וכבר בפגישה הראשונה הוא לקח אותי הצידה והסביר לי במה אני צריך להשתפר, דברים טריוויאליים שנראים רגילים לכולם, טיפים כה פשוטים אבל כל כך עמוקים ונכונים".

כמו מה למשל?

"כמו התמקדות על הזריקה עצמה, ועל כמות הזריקות שאני לוקח בכל משחק. רמי באמת גרם לי להאמין בעצמי ולנסות להיות שחקן שיוזם, והוא לקח אותי וגרם לי גם לבטוח בעצמי מעבר להכול, שזה משהו שלא מובן מאליו בכלל".

אתה יודע שלרמי יש תדמית של מאמן קשוח כן?
"הוא מאד קשוח, אבל הוא גם אחד האנשים החכמים ביותר שפגשתי, והבנתי לגמרי כמה הוא חכם רק אחרי שעזבתי, ויצא לי לחשוב על הטיפים שהוא נתן לי, ועל כמה הוא יצא מגדרו לתת לי במה ולשפר את המשחק שלי".

המשחק הזכור ביותר של אגאדה הוא כמובן המפגש מול מכבי תל אביב. המשחק, שהתרחש במחזור ה-26 של הליגה, ומהווה את אחד הרגעים ההיסטוריים בתולדות המועדון הבאר שבעי – ניצחון ענק וראשון אי פעם של הקבוצה על מכבי תל אביב בתוצאה 93-79. אותו משחק הינו גם נקודת השיא של אגאדה בקבוצה (יש שיאמרו גם בקריירה) – 43 נקודות מטורפות ותצוגת יחיד בין המרשימות שנראו בשנים האחרונות בליגה הישראלית. אגאדה מספר לראשונה על הלילה שלפני המשחק, ועל ארוחת הערב שהמאמן שלו ערך עימו, וגם על השיחה העמוקה והכה חשובה שהתרחשה בין השניים.

על מה דיברתם?

"במהלך השיחה הוא אתגר אותי להיות מי שאני ולבטוח בעצמי וביכולת שלי. לפני הפגישה חשבתי שהוא בטח רוצה לדרבן אותי, אבל אחרי המשחק הבנתי כמה השיחה הזאת הייתה חשובה בכל כך הרבה מובנים, כי היא שינתה לגמרי את הדרך שבה הסתכלתי על המשחק. בדר"כ אני טיפה חסר שקט לפני משחקים גדולים, ופתאום הייתי רגוע כמו שלא הייתי רגוע לעולם, פשוט ידעתי שהולך להיות לי משחק טוב".

ואף פעם לא שמעת את הדברים האלו לפני? אפילו לא מהמאמנים שלך בקולג'?

"לעולם לא! מאף אחד!. הוא נגע בנקודות מסוימות באופי שלי שאף מאמן לא נתן להם תשומת לב לפני, דברים ענקיים שנוגעים במובן המנטאלי, דברים מהותיים כמו – מי אתה קיילב אגאדה? ומה אתה באמת רוצה מעצמך בתור שחקן כדורסל?. אני אדם שלויאליות מאד חשובה לו, וכשאני רואה שמישהו נותן בי כל כך הרבה אמון, אני אצא מגדרי לתת לו גם כל מה שאני יכול בחזרה".

אז במשחק הזה קלעת 43 נקודות. ספר לי קצת על התחושות?
"במהלך המשחק עצמו, מהרגע שדרכתי על הפרקט, הרגשתי שאני במקום אחר - חוויה סוריאליסטית לגמרי, היה לי ביטחון מוחלט בכל זריקה שלקחתי, ולרגע לא חשבתי על דברים כמו "איך אני משחק", פשוט הרגשתי שאני במין חוויה חוץ גופית. כל החוויה הייתה מטורפת, פשוט מטורפת. אחרי המשחק הייתי כל כך נרגש, הבאתי לרמי חיבוק ממש חזק, כי באמת כמות ההערכה שלי אליו היא מטורפת על כל מה שהוא עשה למעני. אז הכל פשוט התפרץ במשחק הזה וגם בסיומו".

פחות מחודש לאחר אותה הופעה, נקלעה המדינה למבצע "שומר החומות", במהלכו הומטרו לעבר העיר באר שבע מאות רקטות מעזה. אגאדה, אשר חווה לראשונה בחייו סיטואציה כה מפחידה, מצא עצמו במצב לא נעים לחלוטין ובהחלטה קשה מאין כמותה, החליט לעלות על מטוס ולעזוב את הארץ ואת הפועל באר שבע.

מה חווית במבצע "שומר החומות", הרגשת שאתה כבר לא יכול להיות פה?
"ממש רציתי לסיים את העונה, ולהגיע לכמה שיותר הישגים, אבל פחדתי על חיי. הצלילים של האזעקות הכניסו אותי ממש ללחץ, ואני יודע שהרבה ישראלים כבר "רגילים" לכך, אבל בשבילי זה היה ממש מפחיד, ופשוט לא הצלחתי לתפקד. ושכן ניסיתי קצת להתעלם מהמצב ולא להתרכז בו, נסעתי לחדר כושר, וגם שם תפסה אותי אזעקה, וברגע שלא יכולתי להתעסק אפילו בכדורסל, שזה משהו שתמיד היווה לי מקום מפלט "לברוח" אליו, הרגשתי שהמצב לא מאפשר לי להישאר".

תמכו בך כשרצית לעזוב?

"כולם הבינו, ותמכו בי ממש - תומר (מנכ"ל הקבוצה) ורמי דיברו איתי, ואמרו לי שהם מכבדים את ההחלטה שלי והיא מובנת לגמרי".

ועכשיו אתה בארצות הברית, מתאמן לאולימפיאדה, אחרי השנה שעברת, אתה נכנס לחדר ההלבשה אפשר לומר קצת עם ביטחון עצמי יותר גבוה? אולי גם מעט אגו?

תראה, בוודאי שאני מרגיש בטוח בעצמי, כי אני יודע למה אני מסוגל והיו לי הרבה משחקים טובים במהלך העונה, ואלו בדיוק הרגעים שבשבילם עבדתי קשה, עוד מהימים שלי בליגה השנייה בספרד. אז כן, אפשר לומר שאני מגיע עם ביטחון עצמי קצת יותר גבוה, אבל אגו לעולם לא, אני משתדל תמיד להישאר צנוע, ותמיד לזכור מאיפה באתי ובאיזה מקום הייתי לפני כמה שנים.

שאלה אחרונה קיילב, התחילו דיבורים לאחרונה על התעניינות מה - NBA, אפילו מדטרויט. תרצה להרחיב בנושא?
אני חייב להגיד בכנות, שאני לא חושב על זה עכשיו, כי כרגע אני מתרכז בנבחרת, וכל התעסקות שכזאת רק תסיח את דעתי ואני לא יכול להרשות זאת לעצמי. כשתיגמר האולימפיאדה נתעסק בזה, אבל כעת אני כל כולי בנבחרת.