"תמיד יהיה חלק מהדרך ומהלב" - חבריו לריצה של נצ"מ ג'יאר דוידוב ז"ל מתגעגעים

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('e5037ef3-71c3-4b3e-b5d9-3f249b95edf9','/dyncontent/2026/10/6/91022f20-a3c9-4b45-8720-d43c65db055a.jpg',20148,'נטו ספיר 0925 אייטם',525,78,true,33920,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('e5037ef3-71c3-4b3e-b5d9-3f249b95edf9','/dyncontent/2026/11/22/15befe2c-8775-4f74-94de-cac864fae222.jpg',22083,'עזריאלי נדלן 1126 אייטם',525,78,true,33920,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('e5037ef3-71c3-4b3e-b5d9-3f249b95edf9','/dyncontent/2026/11/5/b53b3c61-d96f-4668-a271-ce3c1e490e93.jpg',22008,'פובלסיס כללית 1126 אייטם',525,78,true,33920,'Image','');},7]]);})

המשפט שהפך לסימן ההיכר שלו, הריצות המשותפות, הצחוקים והבוקר האחרון שבו עוד היו יחד על המסלול: חבריו של גיאר דוידוב ז״ל, מפקד תחנת רהט שנפל בקרב בשבעה באוקטובר, חוזרים אל האדם שמאחורי המדים - החבר הצנוע, המצחיק ואוהב האדם, שהפך לחלק בלתי נפרד מקבוצת הריצה. מאז נפילתו הם ממשיכים לרוץ לזכרו, להנציח אותו ולשמור אותו קרוב ללב.

"להגיע בזמן משמע לאחר" - את המשפט הזה נהג ג'יאר דוידוב ז״ל לומר לחבריו לקבוצת הריצה, בחיוך האופייני לו. הוא היה מקפיד להגיע תמיד לפני הזמן, וכשחבר שהגיע בדיוק בשעה שנקבעה הכריז בגאווה שלא איחר, ג'יאר כבר ידע להשיב לו בעקיצה המשעשעת שהפכה מאז לאחד הזיכרונות המזוהים איתו ביותר.

עבור חבריו, המשפט הזה הוא הרבה יותר מבדיחה פנימית. הוא תמצית של האיש שהיה: אדם של מילה, של מחויבות, של דיוק, אבל גם של הומור, צניעות ואהבת אדם.

תכירו את חברי הריצה שממשיכים לרוץ לזכרו ומשתפים על הרגעים שהיו והחוסר בקבוצת הריצה והחיים עצמם כמפקד, חבר וספורטאי: עומר ליבני, רפי אטיה, אושיק אבקסיס,אבי שטרן, אביעד סויסה, אורטל רחמים, איתן לנגר, אמיר נגאוקר,דביר שמעון,דודו אזולאי, דור בשן, ניר מורדוך, נתנאל שושנה, עמית קנפו, קובי סלע, רן בוקובזה, שמעון פרץ, תהילה שיטרית, תמיר שמעוני, בר מסרטי, יניב סקירה, נדב מויאל, אמיר מויאל, עדי שטראוס, רותם הרוש, אסף שמעוני, ארקדי שוסטר, אלירן בן סימון, מאור פחימה, רפי אסייג וירון אפלבאום.

ג'יאר, ששימש כמפקד תחנת רהט, היה איש מקצוע מוערך ומפקד אהוב. אבל מחוץ למדים ולתפקיד, הוא היה פשוט ג'יאר - חבר שאפשר לדבר איתו על הכול, לצחוק איתו בלי סוף ולהרגיש בנוח לידו. לפני נפילתו בשבעה באוקטובר, הוא היה חלק מקבוצת ריצה שהפכה עם הזמן למשפחה של ממש. עשרות חברים, שהגיעו מעולמות שונים, מצאו את עצמם נפגשים שוב ושוב על המסלול, ובהמשך גם סביב שולחנות ארוחת שישי, בערבי גיבוש, במפגשים ובחגיגות משותפות.

עומר ליבני, שהכיר את ג'יאר תחילה כמפקד ובהמשך כחבר, מספר על אדם שידע לשלב בין סמכות לחברות, תמיד עם עצה טובה וזווית אחרת להסתכל על הדברים. "הייתה לו אישיות שאי אפשר היה שלא להתאהב בה", הוא נזכר.

חוגגים יחד גם אחרי שעות הריצה

קבוצת הריצה שעברה גלגולים עד שהפכה קבוצת RUN&FUN, נפגשה בקביעות בימי שלישי ושבתות, ובהמשך הציבה לעצמה מטרות ותוכניות אימונים. אבל הריצה הייתה רק התירוץ. החברים מצאו בה מקום לשיחות על החיים, למשפחה, לעסקים, לאקטואליה ובעיקר להרבה צחוק. גיאר, מספרים חבריו, אהב במיוחד את השטותניקיות ואת האווירה המשוחררת. שם הוא יכול היה להיות פשוט אחד מהחבר'ה, בלי דרגות, בלי תפקיד ובלי היררכיה.

ניר מורדוך, שהכיר אותו כשנתיים לפני שבעה באוקטובר, זוכר אדם מלא בהומור, בצניעות ובענווה."לקח לי זמן בכלל להבין מה התפקיד שלו" נזכר בגעגוע. "הוא לא מיהר לדבר על עצמו, אבל תמיד התעניין באחרים, הקשיב ונרתם לעזור. הקול שלו, הצחוק והעקיצות המצחיקות שלו היו מורגשים בכל מפגש".

הבוקר האחרון על המסלול

בשבת בבוקר, 7 באוקטובר 2023, יצאו החברים לריצת סוף שבוע שגרתית. הם היו בעיצומן של הכנות למרוץ "סובב עמק", ולא תיארו לעצמם שזו תהיה הריצה האחרונה שלהם יחד.

בשעה 6:29 החלו האזעקות. בתחילה הם עוד לא הבינו את ממדי האירוע. בכל פעם שנשמעה אזעקה תפסו מחסה, ובין האזעקות המשיכו לרוץ. עומר ליבני זוכר שבשלב מסוים שאל את ג'יאר אם להמשיך. התשובה שקיבל ממנו נחרטה בו: "בעבודה אני הייתי המפקד שלך, בריצה אתה המפקד שלי".

בהמשך החליטו לחזור. בדרך דאג ג'יאר שכל אחד מחבריו יגיע בשלום לביתו. הוא הסיע את תהילה לפתח בית הוריה, ובהמשך התעקש להסיע גם את עומר עד פתח ביתו, אף שנותרו לו רק כמה מאות מטרים ללכת. לפני שנפרדו אמר לו ג'יאר: "עצרנו את הריצה, בערב נמשיך". אבל הערב הזה כבר לא הגיע.

באותו יום יצא ג'יאר להילחם במחבלים ונפל בקרב. עומר, שיצא גם הוא ללחימה כשוטר, שמע את הבשורה הקשה בקשר. "זה פשוט שבר אותי. רק כמה שעות קודם עוד רצנו יחד. לא הצלחתי לעכל את המילים ששמעתי" סיפר בכאב.

ג'אר דוידוב ז עם חברי קבוצת הריצה

גם אמיר נגאוקר זוכר היטב את הבוקר ההוא. כשעתיים לאחר שהחברים נפרדו, התקשר אליהם אושיק ובישר להם שג'יאר נהרג. "היה קשה לתפוס שחבר שהיה איתנו רק לפני רגע, רץ איתנו, צחק ודיבר איתנו, כבר לא יהיה חלק מהחיים שלנו".

אצל ניר, הבשורה הובילה לרגע של התפרקות. ״נכנסתי לחדר שלי והתפרקתי. ניסיתי שהילדים שלי לא יראו אותי. זה היה בלתי נתפס. לא האמנתי שזו המציאות" שיתף מליבו.

החבר שנשאר איתם בכל צעד

החזרה לריצה אחרי נפילתו של ג'יאר לא הייתה פשוטה. חלק מהחברים חזרו למסלול מהר, אחרים נזקקו לזמן. הריצות הראשונות היו שקטות, מלאות במחשבות ובגעגוע. אבל בהדרגה שבו להיפגש, וג'יאר נשאר נוכח בכל צעד.

עבור עומר, החזרה לריצה הייתה גם החלטה להמשיך למענו. את הריצה הראשונה עשה לצד טל, בנו הבכור של ג'יאר. בהמשך אף השלים את המרתון הראשון שג'יאר התכונן אליו, כשהוא נושא את מספר החזה ואת שמו. "הריצה הייתה זמן האיכות שלנו. זו ההזדמנות שהייתה לנו להיות יחד ולעשות משהו ששנינו אהבנו. עד היום הוא חסר לי בכל יציאה למסלול".

אמיר מספר שגם כיום החברים ממשיכים לדבר עליו בכל ריצה, להיזכר בסיפורים המצחיקים ובמשפטים שהיה נוהג לומר. במסלול הקבוע שלהם הם רצים לכיוון שכונת הפארק, שם נמצאת האנדרטה לזכרו, ועוצרים שם לרגע של זיכרון.

גם ניר נושא איתו את ג'יאר לכל מקום. במסגרת נסיעותיו הרבות ברחבי הארץ הוא מדביק מדבקות לזכרו בתחנות אוטובוס ובתחנות דלק. והוא כבר לא מגיע לשום מקום בדיוק בזמן. "מאז אין יותר להגיע בזמן. תמיד כמה דקות לפני", הוא אומר בחיוך ובעצב.

ג'יאר דוידוב ז"ל עם חבריו בזמן האזעקות

החברים גם פועלים להנצחתו בדרכים נוספות: הם מחלקים מארזים למשפחות בחגים, הוציאו לזכרו סידורים וספרי קידוש, והוסיפו לחולצות הקבוצה את הכיתוב Remember J.R. במרוץ באר שבע נושא המסלול הארוך את שמו, ובכל שנה, בשבת הראשונה שלאחר 7 באוקטובר, מתכנסים חברי קבוצות הריצה בעיר לריצה משותפת לזכרו, באותו מסלול שבו רץ ג'יאר בבוקר האחרון לחייו  - 14.5 קילומטרים של זיכרון, חברות וגעגוע, עד לנקודה שבה עצר את הריצה ויצא להילחם.

גיאר כבר לא רץ לצידם. אבל בכל מפגש, בכל צעד, בכל בדיחה ובכל פעם שמישהו מקפיד להגיע כמה דקות לפני הזמן - הוא שם. כי יש אנשים שגם כשהם עוצרים את הריצה, ממשיכים להיות חלק מהדרך. וגיאר, עבור חבריו, ימשיך לרוץ איתם תמיד.

תמיר שמעוני, שהכיר את ג'יאר לאורך השנים בקבוצה, זוכר את השילוב המיוחד שאפיין אותו: מצד אחד אדם קשוח, אמיץ ונחוש, בעל משמעת עצמית וחתירה למצוינות, ומצד שני חבר מלא שמחת חיים, עם חיוך גדול, חוש הומור ולב ענק. "זה היה הקסם של גיאר בעיניי  - השילוב בין עוצמה לרגישות, בין קשיחות לקלילות, בין מצוינות לאנושיות גדולה".

תמיר נזכר כיצד ג'יאר היה מתלונן בחיוך על עומר ועל הקצבים שהכתיב באימונים, אבל בסופו של דבר תמיד מבצע הכול כמו גדול. ולא פחות מהאימונים, הוא זוכר את הרגעים שאחריהם: הקפה המשותף, השיחות, הצחוקים וערבי הגיבוש. באחד מהם, ערב על האש בביתו, ג'יאר נהנה מהאוכל ומהחברה, ובעיקר מהביחד. "הוא פשוט ידע ליהנות מהחיים ומהאנשים שסביבו" נזכר לאחור.

הבוקר האחרון  - הזיכרונות שלא מרפים'

תמיר זוכר כיצד רץ לצד ג'יאר ועומר, בשלישייה, במשך חלקים ארוכים של המסלול. במהלך הריצה סיפר להם גיאר בהתרגשות על בנו טל, שזה עתה סיים טירונות. הוא דיבר בגאווה על הדרך שעבר ועל מסע הכומתה המתקרב, ואפילו סיפר כמה חשוב לו לשמור על הרגליים כדי להיות מוכן לקראתו. הם שוחחו גם על התחרויות והיעדים הבאים, כהרגלם.

ג'יאר דוידוב עם חבריו לריצה ולבילויים יחד

תמיר נזכר בשבעה באוקטובר, ביום הארור שבו החלו האזעקות. בתחילה עוד לא הבינו את גודל האירוע, אך כשהאזעקות התרבו והיירוטים נשמעו ונראו בשמיים, ג'יאר יצר קשר עם הקצין התורן שלו והבין שמדובר באירוע חריג. הוא הנחה את החברים לחזור לרכבים. הם יצרו קשר עם חברים נוספים מהקבוצה, שהגיעו לאסוף אותם מחניית השוק הבדואי.

"זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את גיאר", מספר תמיר. בהמשך אותו בוקר התקשרו אליו ג'יאר ועומר כדי להזהיר אותו שלא ייסע לאופקים, בעקבות מידע על מחבלים באזור. זמן קצר לאחר מכן, לאחר שקיבלו מידע נוסף, עדכנו אותו שהוא יכול להמשיך בדרכו. גיאר הגיע לביתו, לבש את מדי המשטרה ויצא להילחם ולהציל חיים. מהקרב הזה הוא כבר לא שב.

תמיר זוכר את הבשורה הקשה ואת התקווה שהייתה בו שאולי מדובר בטעות. "רק כמה שעות קודם עוד רצנו יחד, דיברנו וצחקנו. יש לנו אפילו תמונות סלפי מאותו הבוקר. היה בלתי אפשרי להבין שבתוך שעות החבר שרץ לצידך כבר איננו".

האיש שתמיד שאף קדימה

חברי הקבוצה זוכרים את ג'יאר כאדם שאפתן, מלא אנרגיה, שתמיד רצה להתקדם ולהשתפר. דודו אזולאי, שמכיר אותו קרוב לשבע שנים, מאז שהצטרף לקבוצה כרץ מתחיל, מספר שאחד הדברים שזכורים לו במיוחד הוא האמביציה של ג'יאר. הוא תמיד שאף קדימה, ובדרך כלל גם היה בין הראשונים לצאת לריצה. לצד הרצינות והנחישות, היו בו גם רגעים משעשעים שהפכו לזיכרונות בלתי נשכחים. "ג'יאר מאוד אהב לתעד את הריצות שלנו. הוא היה מנסה לצלם, להוסיף אפקטים ולערוך סרטונים, למרות שלא תמיד ידע בדיוק איך עושים את זה. הוא היה בטוח שהוא מסתדר, אבל בסוף היה נעזר באחד החברים כדי להוציא את הסרטון כמו שצריך", הוא מספר בחיוך.

ג'יאר דוידוב ז"ל עם חבריו לריצה

אביעד סויסה, שמונה שנים חבר בקבוצת הריצה, מספר על המפגש הראשוני עם ג'יאר: "ההיכרות שלי עם ג'יאר התחילה בריצות ומהר מאוד הפכה לחברות נפש" משתף. "עומר ליבני הביא אותו פעם ראשונה לרוץ איתנו, והוא הציג את עצמו בסבב כג'יאר. אחד החברים, רפי אסייג, התלוצץ בנוגע לשם וניסה להבין את מקור השם, וג'יאר סיפר שהוא קרוי על שם שחקן מסוים שאביו העריץ".

מה הכרת בו?

"חבר שיכולתי לפנות אליו בשעת צורך, תמיד היה זמין לעזור בכל מצב ולא משנה מה עובר עליו באותו רגע (ועברו עליו דברים), אדם מיוחד במינו שמילה שלו זו מילה, מפקד ומנהיג, וכך היה גם בריצות - היה משרה ביטחון לסובבים, מאוד חברמן ואהוב, אהב לצחוק הרבה במהלך הריצה, והיה כיף ממש להיות בחברתו. הוא חסר מאוד מאוד".

שתף על המפגשים החבריים שלכם

"היינו נפגשים בערבי גיבוש של קבוצת הריצה ומדיי פעם סתם לקפה של אמצע/סוף יום, איזה דרינק של שישי וכאלה. הוא אהב במפגשים הרציניים לשתות אלכוהול טוב, והייתה לו קיבולת גדולה מאוד. היו לנו רגעים מאוד משמעותיים של בילוי משותף עם ג'יאר שבהם הוא נהנה מאוד. במסיבות ימי שישי אצלי בבית, ג'יאר היה כוכב האירוע ובולט בצחוקים שלו ובאהבת שתיית ה"לחיים" שלו".

הבשורה הקשה והגעגוע שנשאר

הבשורה על נפילתו של ג'יאר הגיעה לחבריו בהדרגה, בתוך הכאוס של שבעה באוקטובר. דודו זוכר את השמועות שהחלו להתפשט במהלך הבוקר, את הניסיונות להבין אם הן נכונות ואת הקושי להאמין שחברם איננו. רק לקראת שעות הצהריים התבררה להם הוודאות הכואבת.

גם היום, החברים ממשיכים לשמור על זכרו בדרכם: בכל שנה הם מקיימים ריצה לזכרו, מבקרים בבית העלמין, נפגשים ומעלים זיכרונות. עבור כל החברים אלה הרגעים שמאפשרים לשמור את החברות ואת האדם שהיה גיאר קרובים ללב, ולהבטיח שיישאר תמיד חלק ממשפחת הריצה.

החברים לריצה יחד עם ג'יאר דוידוב ז"ל

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('8563a00e-050e-43fd-a162-c8aa62371011','/dyncontent/2026/11/15/a01a0a5f-a1a3-4be7-a6ee-9727b109953d.jpg',22062,'טכנולוגית 1126 אייטם',525,78,true,33922,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('8563a00e-050e-43fd-a162-c8aa62371011','/dyncontent/2026/11/12/08ba98f6-6aa8-43e6-b4af-d78dc5f3dbf7.gif',22054,'סמי 1126',525,78,true,33922,'Image','');},7]]);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה