תמונות של וידוי: "היו מחשבות על לעזוב את העולם הזה, לא ראיתי עתיד, הכל היה שחור אפל ועמוק".
30.12.21 / 16:25
תעשו צ'יז: סלי פטל, צלם אופנה ומסחר נחשב, חושף לראשונה את סיפור חייו הקשה שמעולם לא סיפר. כיום, ילד גדול בן 50 ("לא מבין איך אני קשור למספר הזה בכלל") עם סטטוס גרוש וטייטל של אבא לארבעה ילדים ("מדהימים ומוכשרים"), שנולד וגדל בבאר שבע, למד בתיכון מקיף ד' ("בן שכבה של רוביק דנילוביץ' ורבים וטובים אחרים"), הפך סלי לבעל שם בין עולמי, שצילומיו הן תחום האופנה והן בתחום המסחרי - פורסמו וכיכבו גם במגזינים בינלאומיים נחשבים כמו 'VOGUE' ו'ESSENCE'. מאחורי החזות של הצלם הקשוח עם הקעקועים, מסתתר סיפור כואב וקשה, שבעקבותיו שרד את החיים וגילה את עולם וכישורי הצילום שבו כמרפאי נפש, שלאחריו תרגם אותו להצלחה ענקית. ולראשונה בחייו, סלי מדבר על הכאב. השראה.
סרט חייו של סלי פטל מתחיל כבר בהיותו ילד באר שבעי מאד סקרן, שובב, לא שיגרתי, שעזב את בית הספר בגיל צעיר יחסית, וכך יצא שהתגייס מוקדם ליחידה קרבית. רגע לפני הגיוס, כמתנת גיוס, אבא של סלי קנה לו מצלמה מקצועית, מתנה שהיום כבר מתבהרת כמתנת חייו "אז היו רק מצלמות פילם" סיפר "כמובן שלא היה לי מושג בשיט לגבי הפונקציות והאפשרויות האינסופיות של המצלמה, אבל היה לה מצב אוטומטי, וזה הספיק לי".
יחד עם המצלמה שליוותה אותו כל השירות, החל סלי לצלם צילומים ורגעים מלבנון, מניווטים ומההווי של היחידה שלו. לאחר השחרור יצא לטייל בעולם במשך מספר שנים, כשגם אז המצלמה ליוותה אותו בטיולים במקומות רבים בעולם, אך עדיין - לא חצה את הרף של צילום מקצועי. "לא באמת התעניינתי, פשוט אהבתי לצלם וזהו" סיפר "בלי רצון או צורך להתעמק בתחום. למעשה, נטשתי את המצלמה ברגע שהכרתי את גרושתי. המצלמה נכנסה לארון ויצאה ממנו רק לאחר הרבה שנים ובנסיבות לא צפויות שלמעשה, הן היו הסיבות לכך שנכנסתי לצילום, והפעם נכנסתי לזה עמוק".
על מה חלמת בעצם?
"בילדות וגם בנעורים שלי החלום הגדול שלי היה לעסוק במוזיקה. במשך שנים רבות גם היה לי אולפן ביתי, היה לי גם הרכב (בתל אביב) והדבר הזה היה החלום המשמעותי ביותר. בסופו של דבר זה נשאר תחביב שגם הוא עם השנים הלך וקטן, כי הצילום הלך ותפס נפח הן בצד של העיסוק והן בצד השל העשייה האומנותית שלי."
באמצע החיים, עם ארבעה ילדים קטנים בבית, חווה סלי משבר כלכלי כבד מאד לאחר שחברה שהייתה בבעלותו עם שותפים נוספים, קרסה כתוצאה מפעילות של השותפים שלו, שנעשתה, לדבריו, מאחורי גבו. "הקריסה הזו, הובילה לחורבן מוחלט של החיים של ושל משפחתי" חשף לראשונה "חובות של מיליונים, נושים שרוצים לפגוע בי ובמשפחתי, בתי משפט, הוצאות לפועל אינסופיות והרס מוחלט של כל מה שבניתי ועשיתי במשך שנים רבות. הגענו לעוני מחפיר. ממש ברמה של רעב. איבדנו פשוט הכל, כולל הבית וכל מה שהיה לנו. הדבר הזה גרם כמובן גם לחורבן בחיי הנישואים (שהתבטא בהמשך בגירושים) ולמצב בו גם אני וגם גרושתי שבאותה עת עדיין היינו נשואים, היינו מחוסרי עבודה וחסרי כל. מה שהוביל בצורה ישירה לדיכאון קשה שהלך והעמיק עם הזמן. אתה מאבד 'חברים' , אתה מאבד מעמד, אתה מאבד את החיים כפי שהכרת אותם ובעצם אתה נזרק לשוליים של החיים כשאתה חסר כל".
האם מהמקום השחור שבו היית ראית אופק אופטימי ומה עזר לך לצאת ממנו ולחזור לחיים
"לא, באותה תקופה לא ראיתי שום קצה אור במנהרה האפלה הזו. היו מחשבות על לעזוב את העולם הזה, לא ראיתי עתיד, הכל היה שחור אפל ועמוק. לא היה לי כיוון וגם הייתי מרוסק נפשית, לא היו לי כוחות נפשיים בכלל להרים את עצמי. אתה מנסה למצא עבודה ואין. אתה פונה למכרים, "חברים" ואתה מגלה שאנשים מסתכלים עליך כמו מצורע. הבדידות והניכור היה קשים לא פחות מהעוני שהיינו בו".
מתי התחלת לצלם מהנייד ומה קנה את עולמך, מה צילמת שאמרת לעצמך שאתה חייב לשתף
"מתוך המקום האפל והנמוך שהייתי בו, בלי מחשבה או כוונה, התחלתי פשוט לצלם מהטלפון העלוב והנייד שלי כל יום תמונה או שתיים שאותם הייתי מעלה לפייסבוק (מה שאגב, אני עושה עד היום). הפייסבוק היה רק בתחילת הדרך שלי (שנת 2006), לא ממש היו לי חברים רבים, אבל אני באיזה סוג של התמכרות למשהו יציב, דאגתי כל יום להעלות תמונה או שניים. עננים, פרחים, שבלולים מה לא, שטויות של צלם מתחיל".
"יום אחד" המשיך לספר "פנתה אלי מישהי שלא הכרתי בפייסבוק ואמרה לי שהיא מאוד מתרשמת מהצילומים שלי ושיש לה חברה טובה בעלת גלריה מאד מפורסמת בתל אביב, והיא חושבת שהיא יכולה לחבר בינינו. אז נסעתי לפגוש את החברה. באמת גלריה מרשימה, עושה פרויקטים עם צלמי על ואני הקטן וחסר המקצועיות יושב מולה והיא עוברת על כל צילומי הטלפון הסלולרי שעשיתי. ואז היא אומרת לי "שמע יש לך עין מטורפת אבל אין לי מה לעשות עם צילומי פלאפון. תקנה מצלמה, תעשה עוד דברים ותחזור אלי" בסופו של דבר, לא חזרתי אליה מעולם אבל זה היה הדרייב שלי לקנות מצלמה ולהתחיל להתעמק בעולם הזה בצורה רצינית. כמובן שלא היה לי כסף אפילו לאוכל אז מצלמה ממש לא הייתה בתוכנית, אבל בסוף מצאתי איזו מצלמה חבוטה ומשומשת רצח שמישהו רצה למכור בכמה גרושים ואני זינקתי על המציאה. משם, נפתח הפרק המקצועי שלי כצלם בעצם".
איך זה התחיל להתגלגל ולהיות מבוקש לצילומים?
"ממש מיד לאחר שרכשתי את המצלמה המשומשת והחבוטה (שהייתי גאה בה כמו ילד קטן), הצילומים שהעליתי לפייסבוק כבר נראו אחרת, פתאום הצילומים נראו יותר 'רציניים' ויותר מקצועיים מה שהוביל די מהר לפניות אלי מאנשים. בהתחלה זה היה יותר בקטע של לצלם ימי הולדת וכל מיני אירועים קטנים, זה התחיל להכניס לי פה ושם מעט כסף מה שנתן לי יותר דרייב ורצון להתעמק, חסכתי מעט והתחלתי להשקיע בציוד, קניתי עדשות, פלאשים וציודים רבים נוספים . כמובן שהייתי קונה את הכל ביד שנייה".
מה אתה מצלם כיום, איזה סגנונות?
"למעשה, אחרי שנתיים שלוש מרגע שהתחלתי לצלם בצורה קצת יותר מקצועית, הבנתי שיש שני תחומים שאני חי אותם ומרגיש בהם הכי טוב: אופנה ומסחרי. בצד של הצילום המסחרי הרגשתי יותר נוח לעבוד עם חברות ובעלי עסקים, התמקצעתי בצילום מזון, צילומי פרסומת, תדמית, אדריכלות, וכד', אך כמובן שבד בבד וכדי להמשיך ולהתפרנס, נכנסתי לעולם האירועים. חתונות, טראשים, בוקים, צילומי הריון וכד'. אבל צילום אירועים לא היה משהו שאהבתי או רציתי במיוחד, למרות שמי שנתקל בעבודות שלי (זה עובר מפה לאוזן) לא היה מוכן להתפשר על צלמים אחרים ומצאתי את עצמי עסוק מעל לראש בצילום אירועים. אבל הצד היצירתי והאומנותי שלי נמשך לתחום נוסף שהפך להיות מאד משמעותי וזה הצד של צילום האופנה. בעצם, זה התחיל כצילום של 'בוקים' אישיים לכל מיני מכרות שרצו "כמה תמונות מגניבות" זה היה די נחמד בסך הכל , אבל אז, נחשפתי למגזינים בעולם כמו ווג, איסנס, דיס , אימג'ינריום ועוד שבהם למעשה נחשפתי לרמות המטורפות של צילום נשים, פיין ארט וצילום אופנה. נטרפתי מהרמה שראיתי, זה היה נראה לי לא הגיוני שאפשר לצלם בכזו רמה ואני התחלתי לחקור, להתעמק, לילות שלמים של קריאה, סרטונים ביו טיוב ומה לא רק כדי ללמוד טכניקות , לקבל השראה ורעיונות. וככה למעשה נכנסתי לעולם הזה של צילום פיין ארט ואופנה".
איך הגעת לצלם לווג, אסנס ועוד מגזינים? איך הכירו אותך ומה צילמת
"וואו, האמת שזה היה תהליך ארוך של כמה שנים. אלו מגזינים שעובדים עם הצלמים הבכירים והמפורסמים בעולם. ואני רציתי מאד להיות שם. ניסיתי לשלוח צילומים שלי לעשרות מגזינים. במשך שלוש שנים , אף אחד מהמגזינים הנחשבים , לא התייחס אלי. אפילו לא הגיבו למיילים ולפניות שלי. כלום. אבל אני הייתי כל כך נחוש, שאמרתי לעצמי, לא יעזור להם כלום אני ממשיך ללמוד , להתמקצע ולהשתפר ואני אמשיך לשלוח להם. בסוף זה קרה, והמגזין ווג למעשה היה הראשון שפרסם עבודות שלי. משם הדלת למעשה נפתחה גם למגזינים נוספים, לקמפיינים ולעבודות וחשיפה בינלאומית בתחום הזה.
אתה מצלם גם נשים לבוקים, איך אתה מעמדי את עצמך כצלם מקצועי שמתעסק בגוף האישה כאמנות ומבין שאנחנו חיים היום בעידן שיש בו בעייתיות מבחינת קטינות או הטרדות מיניות?
"צלם זה מקצוע כמו כל מקצוע. אני חושב שנשים שלא באות מהמקום המקצועי (כגון דוגמניות למשל) צריכות לבחור צלם על פי הניסיון, תיק העבודות, הרזומה וההמלצות. יש נשים שעפות על זה ואין להן שום בעיה לא עם עירום ולא עם צילומים שהן יותר סקסיים ויש נשים שנורא רוצות אך חוששות להיות לבד עם צלם על סט, לכן אני תמיד מדגיש בפני נשים שאני מרגיש שרוצות אך חוששות לצילומים, כדאי לבוא עם חברה או חבר או איזה בן משפחה כדי שירגישו בנוח. זה פותר את החשש מיד".
מה לעולם לא תצלם?
"לא אצלם בחיים דברים שיש בהם משהו שלילי. דברים שעשויים לפגוע ברגשות של אחרים".
לאן אתה שואף להגיע?
"הקורונה שיבשה תוכניות גדולות ומשמעותיות שהיו בקנה והיו חלק מהשאיפות שלי לשנים הקרובות. חברות אופנה באיטליה וגרמניה שכבר הגענו לשלבים מתקדמים של חתימות על חוזי צילום בינלאומיים רציניים מאד עצרו פרויקטים בצורה טוטאלית. הכל שם נעצר ומה שחייבים עושים עם צלמים מקומיים בתקציבים קטנים והפקות צנועות בהרבה מהמתוכנן."
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]