שלושה עשורים של עזרה לתושבים: שוש כהן חוגגת 70
20.05.26 / 17:00
שוש כהן, האמנית הרב-תחומית מבאר שבע, חוגגת בימים אלה יום הולדת 70. שוש היא עובדת גמלאית מסורה ששמה נודע למרחוק בקרב תושבי בירת הנגב. היא עבדה במוסד לביטוח לאומי במשך מעל 30 שנה, מתוכן 27 שנים כחברת ועד. במהלך שנות עבודתה הייתה אחראית על מחלקות קצבת ילדים, דמי לידה ומזונות, ודאגה שהזכאים יקבלו את כספם מדי חודש בחודשו ובזמן.
לפני 15 שנים, לאחר שפרשה לגמלאות, הפכה למעצבת אירועים ולאמנית מדופלמת. היא עוסקת בפיסול בחימר, ברזל, עיסת נייר, רשת וציור, ויצרה מאות עבודות מרהיבות.
שוש כהן לא מביישת את הפירמה, ומצדיקה את כל מה שחושבים עליה בברנז'ה הבאר שבעית, ומקבלת אותי בביתה בסבר פנים יפות, וזו בלשון המעטה. הסגנון של העיצוב הנדיר ניכר עליה בכל פינה בבית היפהפה שיצרה במו ידיה, וכך גם מאות היצירות שפרוסות בביתה ובחצרה וכמובן הסידור של שולחנות האוכל על כל מרכיביהם וגווניהם, כאשר כל צלחות ההגשה מחרס הן יציר כפיה. ויותר מכל, היא לא נראית בת גילה, אלא לפחות עשור פחות מכך. אם לא די בזאת, הרי הופעתה החיצונית מוקפדת: בלבוש, באיפור, בתסרוקת שכל כולה משדרת יופי, גיוון, אופטימיות ואהבת אדם באשר הוא.
היא נולדה בחיפה, ב-18/05/1956, בדיוק בערב חג שבועות לפני 70 שנה בדיוק. גדלה בטבעון, וכשהייתה בת חמש עברה משפחתה לבאר שבע. אביה, עדי אהרון ז"ל , איש בילוש ומודיעין בתחנת משטרת באר שבע ואמה תבדל"א מזל טוב (כך במקור –א"א), הייתה עקרת בית, "אשר ממנה ינקתי את כל תורת הבישול, ואני נזכרת בערגה בריחות שהיו בבית בזמן שהיא בישלה".
"אנחנו שלושה בנים ושלוש בנות, כולם גרים בבאר שבע עד היום", היא מתגאה. בשירותה הצבאי הייתה שוטרת במשטרה הצבאית. בוגרת התיכון מקיף א' בבאר שבע (הראשון בארץ, בהנהלת פועה מנצ'ל האגדית ז"ל). נשואה ליעקב, בן 71, מורה לחינוך גופני ואלוף הארץ בהתעמלות קרקע ומכשירים ("נבחרת עתודת ישראל", כך נקראה אז), עד היום עוסק בענף בהוראת ילדים במיתר. הזוג הכיר כאשר יעקב השתתף בהופעות אקרובטיקה באולם הקולנוע "קרן" הזכור לטוב. "היא נדלקה עלי", הוא אומר והם מתפוצצים מצחוק. "אנחנו בני אותו מחזור שנת 1974".
לאורך עשרות השנים, עבדה במוסד לביטוח לאומי, מעל 30 שנה – במחלקות קצבת ילדים, דמי לידה ומזונות. "עם שחרורי מהצבא, אבי היקר ז"ל, המליץ לי להיכנס לעבוד במוסד לביטוח לאומי, כפקידה בשלב הראשון, ואז התקדמתי במעלה הדרגות", היא נזכרת. אין להקל ראש בעבודתה, שכן שימשה משך 27 שנים כחברת ועד במוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע, ונבחרה מדי ארבע שנים מחדש לוועד.
לשוש ויעקב 3 ילדים ו-7 נכדים:
- אלעד, 46, אדריכל גן המדע במכון וייצמן רחובות ע"ש קלור; מתכנן ה"מדעטק" בחיפה (הילד שלמד ציור ופיסול במרכז לאומנויות בעיר העתיקה, שרקד בלהקת 'הורה באר שבע', ממש כמו ההורים שלו. אשתו, שלי, היא מעצבת אירועים בחברה המוכרת Mint Design ועובדת שם כמעצבת בתוכנית "חתונה ממבט ראשון" בערוץ 12).
- חן, בת 42, מנכ"לית מרכז BIG באר שבע, מקימה מתחם חדש בקריית גת.
- גל, 36, מורה אקדמאית שעשתה הסבה לגננת מוסמכת בבאר שבע.
- הנכד הבכור לני, בן 15, בנו של אלעד, רקדן רב-תחומי בכל סגנונות הריקוד, מקום שני באליפות ישראל. גם הנכדה מיקה בת 11, הבת של חן, היא רקדנית היפ-הופ.
תוך כדי עבודתה בביטוח לאומי, החלה שוש לעסוק בעיצוב אירועים ומדריכה ב"שיווי משקל", ועסקה בהדרכת עיצוב שולחנות. חלק מהתחביבים של שוש הם גם העיסוקים שלה : אמנית, מעצבת שולחנות אירוח, בשלנית, ריקודי עם ועוד. "הרושם הראשוני שיוצר האדם הוא אירוח בעיצוב השולחן", היא מסבירה על תחום התמחותה: 60 אחוזים הוא האירוח ו-40 אחוזים הוא הטעם של האוכל. בכל מקום משבחים אותי על עיצוב השולחן בזמן האירוח, כל הכלים בהגשה על השולחן הן יצירות פרי ידיי, מבלי להישמע רברבנית מדי. כל אנשי הברנז'ה בבירת הנגב, מכירים את סגנון האירוח שלי וכמובן הטעם של האוכל, ששמו הולך למרחוק".
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"ממש כמו בסדרת הטלוויזיה "שנות ה-80", טרם היו מסכי טלוויזיה בכל בית, וכמובן ללא מכשירי סלולר, בילינו בשכונה במשחקים ובתחרויות של הפרחת עפיפונים, חמש אבנים, מדורות בל"ג בעומר, משחקי כדור. אני מתגעגעת לתמימות שהייתה אז, לא כמו היום שכולם עם הפלאפונים".
באיזה גיל וכיצד הגעת לעסוק באמנות רב-תחומית: ברזל, חימר, עיסת נייר – פרטי על מה בדיוק מדובר?
"תמיד היה חבוי בי כישרון לעסוק בפיסול ואז פיתחתי את התחומים כשיצאתי לגמלאות בשנת 2011, התחלתי עם עיסת נייר, עברתי לפיסול ברשת, משם לפיסול בברזל ולסוף עבודות חימר. ובמקביל התחלתי גם לצייר".
"אני אוהבת יותר מהכל לעסוק בפיסול מופשט, ליצור דמויות שעולות במוחי וגם לוקחת רעיונות מפסלים קיימים (כמו זוג הרקדנים, שראיתי בתערוכה, שעליו דרשו במסגרתה אלפי שקלים, ואז אמרתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות זאת לבד מעיסת נייר. או אותה תמונה שציירתי בשמן של פרצוף אבסטרקטי כלשהו)".
מה את הכי אוהבת לעשות?
"לפסל בחימר, מפני שאני מרגישה את היצירה מיד בכפות הידיים וחווה את חדוות היצירה, שנולדת חדשה ומגיחה לאוויר העולם".
האם את מתפרנסת מיצירותייך ומוכרת אותן?
"קשה לי לגבות כסף מאנשים, אני אתן ולא אקח, אתה יודע כמה עיצובי שולחנות עשיתי ללא תמורה, אני אוהבת להעניק מתנות ולא למכור. קשה לי מאוד להיפרד מהעבודות שלי, רק אם מבקשים ממני לעשות להם פסל מסוים. מעולם לא דרשתי תשלום על מי מעבודותיי. במשפחה כועסים עלי בעניין הזה, מכיוון שיכולתי לקבל תמורה גדולה יותר ליציר כפיי".
ממה את שואבת השראה ומדוע?
"מהכבשים שצייר בסדרות האמן מנשה קדישמן. תוכל למצוא בחצר ביתי המון פסלים של כבשים. אני פשוט אוהבת את בעל החיים הזה. אוהבת גם לפסל וגם לצייר אותם, מכל הסוגים, צבעוניים, עם פרחים, אבנים וחלוקי נחל".
.מיהם אבותייך הרוחניים באמנות?
"יותר מכולם סלבדור דאלי, יוצר הזרם הסוריאליסטי עם השעונים הנוזליים שיצר ומוצגים במוזיאון (הן בציור הן בפיסול) בספרד; ליאונרדו דה וינצ'י באיטליה; וינסנט וילם ואן גוך, שפעל באמסטרדם בירת הולנד ונקבר בצרפת".
במה את מתגאה?
"בכך שליעקב יש תואר שני בחינוך גופני. היה מורה בבית הספר התיכון דוד טוביהו. דרך אגב, יעקב ואני רקדנו יחדיו בלהקת המחול "הורה ותיקים" אצל איציק מעיין ושלמה ממן (חתן פרס ישראל לריקוד) משנת 1990, משך למעלה מ-25 שנה! יעקב התחיל בלהקת הקיבוצים בדרום כשגרנו בבאר שבע, ואני הצטרפתי בשנת 1995".
כמה זמן אורך להכין יצירה?
"הכל תלוי בטיב הפיסול, תרתי משמע. הכי ארוך זה עבודות ברשת ובברזל, כי זוהי עבודה פיזית ומאומצת. הפיסול, הציור ועיסת הנייר באים לי ביתר קלות".
מה העבודה מצריכה "למשל, בעיצוב שולחנות לאירועים, אני מעצבת את השולחנות: נרות, פרחים, שנדלירים, מפות, מפיות, כלים. זו עבודה פיזית קשה, אבל זה הדבר שהכי גרם לי הנאה מכל מגוון עיסוקיי בכלל".
האם רכשת לעצמך שם מקצועי בברנז'ה של האמנות בנגב?
"אנשים מכירים את שמי ואת יצירותיי מפה לאוזן. צולמתי וסוקרתי בעשרות מדורי רכילות של מקומונים בבאר שבע והנגב לאורך השנים".
איך בעצם נולדת יצירה מהמסד ועד הטפחות?
"אני לוקחת גוש חימר וממנו אני יוצרת פסל. לכל יצירה הזמן שלה, יכולה לקחת מיום עד חודש ימים. בעבודות האמנות שלי מכנים אותי "ספידי", מכיוון שאני לא שוקטת על השמרים עד אשר אני מסיימת לבטא את הרעיון שאליו התכוונתי. אני רוצה כאן ועכשיו, לא יכולה לחכות עד שזה יתייבש ועד שמכניסים את זה לתנור, אני רוצה הכל ומהר מהר".
מה יותר כיף, מנהלת בביטוח הלאומי או אמנית רב-תחומית?
"בעבודתי במוסד לביטוח לאומי אהבתי לעזור לאנשים וזה סיפק אותי ברגע שהם היו מקבלים את דמי הביטוח בזמן, ואילו בתהליך היצירה אני מסופקת עד השמיים. כחברת ועד, הייתי פעילה מאוד: תכננתי עבור העובדים טיולים, מסיבות, קידום בעבודה, נלחמתי על בניית הסניף החדש במשך שבע שנים, ולבסוף המוסד עבר כולו לבניין אחד. עד שהצלחתי, תמיד דחו אותי בהלוך ושוב, אך אני לא הרפיתי, ואכן המוסד עומד היום על תילו, כולו במבנה אחד ולא מחולק".
כאן המקום לתת קרדיט לאנשים שלימדו אותך ליצור במשך השנים.
"פיתחתי את הכישרון לציור במרכז לאמנות חזותית בבאר שבע, אצל המורה משה אגמון, תוך כדי עבודה בביטוח לאומי, וכשיצאתי לגמלאות התחלתי עם פיסול בעיסת נייר והמשכתי בפיסול ברשת ועבודות ברזל, ולבסוף בחימר, אצל אנדראה בלהבים. עיסת נייר למדתי אצל סמדר שחר מעומר".
היכן ממוקמות היצירות שלך?
"בתוך הבית שלי ובחצר. אני מנועה מלהוציא את יצירותיי מחוץ לביתי מחשש שהן תיפגענה במהלך השינוע לגלריה".
על אילו עבודות פרי ידייך את גאה במיוחד?
"בכולן ללא יוצאת מן הכלל. כל יצירה היא "בייבי" שלי כאילו הייתה היצירה הראשונה".
האם המשפחה הקרובה תומכת בעיסוקייך לאורך השנים. אם כן, כיצד? איך יעקב מסייע לך בעבודותייך? שינוע והובלה?
"יעקב נהג לשנע את כל הציוד לעיצוב אירועים, וכשתש כוחו הפסקתי לעסוק בתחום, רק בחגיגות יום הולדת ומסיבות של חברים ובני משפחה אני ממשיכה".
למה או למי את מתגעגעת?
"לאבא שלי ז"ל, שהיה עבורי כל עולמי, גם דמות אב וגם חבר לחיים. אמא שלי בשלנית מעולה, אבל כוחה כבר לא במותניה, היא מתקרבת לגיל 90. כפי שאני "ספידי" ביצירותיי כך אמי הייתה מסוגלת לארח בביתה ובמטבחה, לבשל ולעצב סעודת מלכות בהתראה של חצי שעה".
באיזה גיל פורשים לגמלאות מהאמנות?
"אף פעם לא פורשים! כל יום זה עולם חדש והתחלה שאין לה סוף או גיל".
מה סוד ההצלחה שלך?
"החינוך והאווירה שספגתי בבית ההורים ושאותם העברתי לילדיי שלי".
מהו ה"מוטו" / ה"אני מאמין" שלך בחיים?
"יום שהולך לא חוזר, ליהנות מכל רגע, ממה שאתה עושה, לטייל ולצפות בתערוכות, אני אוהבת את החיים, הם טובים אלי".
על מה את מתחרטת? מה ההחמצה של חייך?
"על כל כלום, היו ויש לי חיים טובים עם בעלי יעקב שעבורו אני מלכה".
מה הזיקה שלך לבאר שבע והנגב?
"אני מכירה את כולם/ן וכולם/ן מכירים/ות אותי, אם דרך הביטוח הלאומי ואם דרך היצירות והעיצובים. יש לי מעגלי חברות וחברים מכל מיני תחומים. אפרופו באר שבע, ראש העירייה רוביק דנילוביץ' הוא אהוב לבי, אני מעריצה ואוהבת אותו על כל פועלו למען העיר. איש צנוע, מדבר בגובה העיניים, כריזמטי וחכם".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"יודעים עלי הכל, אני אדם שקוף".
איפה תהיי ומה תעשי בעוד 10 שנים?
"אמשיך ליצור ולהמציא דברים חדשים, זו אהבת חיי".
מה את מאחלת לעצמך ליום הולדת ה-70 עגול?
"בריאות והמשך היצירה, כל עוד כוחי במותניי".
ולעם ישראל לרגל חג השבועות?
"שלום, אהבה בין איש לרעהו וכבוד הדדי, קודם כל מתוכנו. כל עוד אנחנו נהיה מאוחדים ומלוכדים, נוכל לנצח בכל".
תכניות לעתיד / משאלת לב.
"לראות את הנכדים מתחתנים ומביאים לי נינים".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
