פרויקט ליום כיפור: שלוש אימהות ואחות שכולות כותבות על סליחה לאחר האובדן

מתוך כאב של אימהות ואחיות שאיבדו את היקר מכל בשבעה באוקטובר או בפיגוע טרור, יש מקום למחילה? הרי  עמוק פנימה הן לעולם לא יסלחו למי ששבר את ליבן לעד. ארבע אימהות ואחות שכולות כותבות מהבפנוכו של הלב שמנסה למחול גם כשבכל חדר שבו נשמעת צרחה של געגוע, ושאלה אחת נשאלת מהדהדת ללא תשובה: למה?

שלום, שמי מרים בוזוקשוילי. 

אמא של נצ״מ יצחק איציק בוזוקשוילי, בן 43 במותו, שחבריו כינו אותו בזוקה. מפקדה הראשון ומקימו של תחנת שגב שלום. 

איציק שלי היה אדם מיוחד שאלוהים בירך בכל התכונות הטובות, היה קודם כל אדם שאהב  את משפחתו עד כלות ולאחר מכן היה קצין וג׳נטלמן

שצמח בשורות המשטרה מסייר למפקד תחנה. הוא העריך וכיבד את המפקדים והפקודים שלו בצורה מעוררת השראה.

היה דוגמא ומופת  למצוינות ״ואהבת לרעך כמוך״  - היה אחד מעשרת הדברות החזקים אצלו.

לכן כשהבני עוולה תקפו את מדינת ישראל באותה שבת השחורה 7.10.23

ויצא קריא שחברו ג׳ייאר דוידוב מפקד תחנת רהט נפצע והיה זקוק לחילוץ -  איציק שלי מיד הודיע בקשר שהוא לוקח פיקוד על האירוע.

איציק יצא עם בתו ליאל, יוני, אור ויקיר הי׳ד למשימת החילוץ, תוך כדי האירוע איציק הבין את ממדי האסון שפקד את ישראל והציל שוטרים, מבלים ואף הביא את גופת חברו לחוף מבטחים.

ולא ,המשימה שלקח על עצמו לא תמה. הוא השאיר את ביתו ליאל אחרי שתי כניסות לתופת בתחנת אופקים וכך הציל את חייה.

איציק חזר לתוך התופת עוד מספר פעמים, דיווח לממונים עליו את תמונת המצב בדיווחים מצמררים, ביקש עזרה ונתן הנחיות מה לעשות. אבל העזרה לא הגיעה, איציק לחם עם הצוות שלו עד 2.15 בצהריים עד שעלה לשמיים בסערה וגבורה, והמושיע לא הגיע. הצבא הכי חזק בעולם אכזב וכשל. המדינה כשלה ולא הבינה את ממדי האסון.

ביום כיפורים נהוג לומר סליחה ומחילה, אבל אני לא יכולה לסלוח לכל המפקדים הבכירים לראש השב״כ ולכל מי שהיה אמור להגן על גבולות המדינה שאסון כזה ללא יקרה.

הם צריכים לבוא ולבקש מחילה מההורים שאיבדו את עולמם, מהכלה שהיא שצריכה לפרוח והפכה להיות אלמנה. מהנכדים שלי שהפכו יתומים ואין אבא שיוביל וידריך את דרכם, שיחבק אותם בסוף יום  וייתן להם פידבקים. שלא ילווה אותם בחתונתם. לאחיו הצעיר שאיבד את אחיו הבכור והיחיד

אין מחילה וכפרה לכל מי שכשל בלמנוע את האסון שפקד את משפחתי ועוד משפחות רבות שאיבדו את יקירם.

מרי ורון, אחותה של הפרמדיקית עמית מן שנרצחה בקיבוץ בארי ב7.10

כשאני מנסה לחשוב מה אומרת המילה סליחה עבורי, אני ישר הולכת במחשבות לשיחה האחרונה שלי ושל אמא עם עמית. 

כשעמית הבינה שעוד רגע הסוף שלה מגיע היא בחרה לבקש מאמא שלי סליחה. אין לנו מושג עד היום על מה ולמה, אבל היא אמרה לה כמה פעמים רצופות אמא סליחה תסלחי לי על הכל אני אוהבת אותך.

המוות של עמית ללא ספק שינה אותי. 

אך הוא גם לימד אותי למקד את סדר העדיפויות שלי בחיים, 

להשליך ולשחרר את מה שעושה לי רע ומכביד עליי, ולחבק חזק קרוב את מה שעושה לי טוב. 

חלק מהתהליך של השחרור זה לדעת למחול ולסלוח על דברים שבעבר הייתי לוקחת קצת קשה, או שהיו מצליחים לשבש לי את היום - דברים שקורים לכולנו בשגרה: פקק ארוך ומעצבן בדרך לעבודה, מישהו שעקף אותי בתור לקופה או איזו הערה לא נעימה שזרקו לי, ועוד דוגמאות רבות שאין ספק שהן לא נעימות, אבל הן כל כך טפלות ביחס לדברים החשובים והעיקריים בחיים. 

המכה החזקה והכואבת שקיבלתי כשעמית שלי מתה הכניסה לי ללא ספק פרופורציות לחיים לגבי מה חשוב ומה פחות,

אך באותה נשימה יש דברים שיושבים לי על הלב ועליהם לא אסלח לעולם. 

לא אסלח על כך שהפקירו את אחותי עמית ועוד רבים אחרים למות ללא כל עזרה והצלה. לא אסלח על כך שאחותי האמינה בכל ליבה בערבות ורעות הדדית, ובשם הרעות הזו יצאה להציל ולטפל בפצועים, וכשהיא נזקקה לעזרה והצלה אף אחד לא בא להושיע אותה.

ועדיין אני מקווה ומאחלת שהאור שעמית הפיצה בחייה ימשיך להיות מופץ גם במותה, והטוב שעשתה ימשיך להדהד ולגעת בכולם.

איריס רואימי, אמו של שימי ז"ל מאופקים שנרצח בפיגוע בדיזינגוף

הסליחה הינה מעלה אלוקית. 

מודה לבורא עולם שזיכה אותה בתכונה הנפלאה הזאת. אני תמיד ראשונה לסלוח

כן אם לפעמים זה קשה,ובהתחלה נראה כאילו הכל אבוד ואין סיכוי, כי הפגיעה קשה -  בחלוף הזמן אני סולחת ומוחלת מכל הלב.

אני יודעת שברגע שאני סולחת לעצמי אני סולחת וזורקת את כל הרגשות השליליים שהסתתרו בתוך הכעס. החלום שלי שאיש את איש יאהב.

חוויתי המון חוויות של ניתוק קשר, פגיעה וכעס, והכי מרגיז שגם אם אתה חושב שאתה צודק בזמן שנגרם לך עוול, לצד השני יש נטייה להפוך אותך הרע בסיפור. 

בעבר חוויתי פגיעה קשה ממקום שהייתי שייכת אליו. בתוך שנת האבל הכי קשה עם הרצחו של שימי הייתי ממש בתהומות הכאב ולא חשבתי שאתרומם .

אבל לימים שהתגברתי בזכות הרבה מלאכים ומלאכיות שליוו אותי ושימי שמלווה אותי ברוחו - קמתי והתרוממתי והודיתי למי שפגע בי. אמרתי לו שהכאב היה חד, ומנגד תודה כי בזכות זה התפתחתי וקמתי מחוזקת. ישנם הרבה סיפורים וחוויות של ברוגז וסליחה, ובאמת כשאתה סולח מהלב אתה משתחרר מהכאב. 

הטינה מביאה חולי, לכן רשום הסר טינה.

אני משתלת להמשיך בדרכו של שימי שלי שהיה איש שלום ורודף שלום

שחבריו כינו אותו ״שוויץ ״, אז קטונטי. אבל אני משתדלת להשכין שלום בתוך המשפחה הגרעינית , בין החברים ובכלל. לפעמים זה גם בא לנו לרועץ, אבל לא הגענו לעולם לתקן את האחר  - עלינו לתקן את עצמנו.

לקראת השנה החדשה הייתי רוצה לשחרר את כל מה שלא משרת אותי ,להתחשל מרעשי חוץ, לא להתייחס לכל מה שאומרים ולא להיפגע מכל דבר. להיות פחות רגישה ומתרגשת, בעיקר את הכאב ולהיכנס לשנה החדשה בלב שמח ונקי. 

ואם אפשר לתכנת את עצמי מחדש ולהיות הגירסה הכי טובה של עצמי. אין ספק שכל מה שאנחנו חווים מול אנשים וחברים בא ללמד אותנו עוד שיעור שעוזר לנו לצמוח ולהתפתח. 

כאבי גדילה

כמידי שנה היחיד שאני רוצה לבקש ממנו סליחה הוא שימי שלי, שכל חיי גידלתי וטיפחתי בכפפות משי ולא הייתי לצידו בכדי להצילו מהמחבל המתועב.

הייתי מאחלת לעם ישראל שנחיה באמת באחדות, כי כל האסונות שבאים על עם ישראל הם בגלל שינאת חינם ופילוג בעם. לא למדנו כלום מהשבעה באוקטובר, צריכים להפנים שהשלום מתחיל בנו ובתוכנו. 

מאחלת לעם ישראל שנה טובה ומתוקה ,שנת שלום אחווה ורעות. ושכל החטופים יהיו בביתם בחג ,ונזכה לגאולה שלמה.

אבלין שמעיה, אמא של אושר ז"ל ואשתו של קובי ז"ל, שנרצחו בשבעה באוקטובר

כיפור מתקרב והשאלה שנשאלת אם יש מישהו שאני אמורה לבקש ממנו סליחה, והאם יש מישהו שלא אסלח לו. אז קשה לי לסלוח לאחרים שעדיין אני לא סולחת לעצמי. לא סולחת כי הבטחתי להגן עלייך ילד שלי, הבטחתי להגן עלייך אושר מהיום שהגחת לאוויר העולם,

הבטחתי לך קובי שאשמור ואגן על המשפחה שיצרנו ולא אוותר. ולא הצלחתי. סליחה שלא הייתי איתכם ברגעים האחרונים, סליחה ילד שלי שלא ספגתי במקומך את הכדורים שפילחו את גופך, סליחה קובי שהיית צריך לראות את אושר פצוע או גוסס עד שהיריות הכריעו גם אותך.

סליחה שהתבוססתם בדמכם בגשם ועל האדמה הקרה עד שפינו אתכם. סליחה שאני קמה בבוקר, ישנה בלילה , רואה זריחה, שמש, ירח וכוכבים -  רואה עולם ואתם כבר לא.

סליחה ילד שלי שלא תצליח להגשים את החלומות שלך, סליחה אהובים שלי שאפשרתי לכם להיות טובי לב ולהאמין לאנשים.

אני סולחת לכל אותם אנשים שחשבתי שהם חברים שלנו וברגע האמת החליטו לנתק קשר כי חשבו שהאבל מדבק.

ולעולם לעולם לא אסלח למי שבגד בבן שלי.