ענווה אמויאל מ'הכוכב הבא': מהחרם בתיכון אל הרגע ששבר את השופטים

ענווה אמויאל (24) היא מדריכת פילאטיס ויוגה בחדרי כושר בדימונה. מתוך חמישה אחים ואחיות, היא היחידה שנותרה בבית עם אביה. "הייתה לי ילדות רגילה" היא אומרת בחיוך מרגש. "אני מהדור שזכה לגדול קצת ברחוב ולא בבית במחשבים. חלמתי להיות רקדנית, אך אמא שלי התעקשה שאני אלמד פיתוח קול, כי ראתה את הכישרון שלי בשירה".

היא למדה שירה בקהילת העבריים בדימונה, ובהמשך בקונסרבטוריון ובלהקה בירוחם. "התמכרתי לכך" היא מודה בפה מלא מאז ההחלטה של אמה לבחור בשירה. לאחר מכן, היא חיברה קשרים עם שיר ביטון מדימונה, שהשתתפה בעונה השלישית של 'הכוכב הבא', וכיום היא מורה לפיתוח קול בתוכנית הכוכב הבא. "סגירת מעגל נפלאה שמוכיחה שהכדור עגול" מספרת בחן.

ספרי לי על המפגש שלכן

"היא זכרה אותי מהילדות שהייתי אצלה ואת אמא שלי שנפטרה, זכרה שליוותה אותי תמיד. הכדור הוא באמת עגול. שיר מאוד תמכה בי מאחורי הקלעים ונתנה לי טיפים. היא ממש מקסימה. שתינו עברנו דרך ומסע, גם היא ילידת דימונה עם חלומות שתמכה בי מאוד מאחורי הקלעים ונתנה לי טיפים להצלחה וכיוונה אותי קולי. שמחה שנפגשנו".

ומתי בעצם התחלת להופיע?

"בלהקה בירוחם לפני הצבא הופענו בכל מיני טקסים, בפתיחת עיר הבה"דים, ותמיד בלטתי מקדימה וקיבלתי לשיר סולו. בתקופה הזו כבר התחיל להדהד בי שזה התחום שאני צריכה לבחור בו בחיי".

כשענווה הייתה בת 16 חלתה אמה תקווה בסרטן השד ולאחר תקופת טיפולים היא ניצחה את המחלה והחיים חזרו לסדרם המבורך. לאחר מכן הסרטן חזר מפושט יותר ובגיל 17 וחצי שוב יצאה למסע ניצחון ותמיכה ללא פשרות עם אמה היקרה מכל. "הייתה לי אמא הכי פשוטה בעולם" מספרת בחיוך קורן וגוואה. "אין איפור, לא מעניין אותה טלפון ומדיות, רק טובת הילדים. עושה הכל למען ילדיה, אוכל  תמיד מוכן בבית, הכל מסודר ונקי, לב זהב, לא נתנה לי להזיז אצבע בבית. הייתי הבייבי הקטנה שלה ואבא בשבילה כמו מלך. לא הספקתי הרבה לחוות ממנה, כי כבר בגיל 16 התחלתי במסע שלה להחלמה מסרטן והיינו נוסעות הרבה לתל אביב לטיפולים ובדיקות, ואז חזרה למציאות כל חופש גדול מקדישה זמן בשבילה. התחלתי להבין את החיים שאמא חולה, שמוותרים על בילוים וחברים כדי להיות עם אמא. גם רציתי לספר שבגיל 14 חוויתי חרם".

תוכלי לשתף?

"עברתי משבר. בגיל 14, בכיתה ח', עברתי חרם שבתכלס כיום אני מבינה שזה חישל אותי ובנה אותי להיות מי שאני ולהסתכל על החיים באופן אחר וברור. הייתי אז ילדה איקס ויצאתי וואי.היום יש יותר מודעות וטיפול אחר, וזה נשמע בומבסטי ממה שהיה בעבר. תקופה קשה שעברתי, כי קבוצת בנות מהכיתה עשו עלי חרם בגלל שהייתי גם שייכת לקבוצה אחרת של בנות שמשחקות אותן מעל כולן ועושות שטויות של בנות 14. לא אהבו אתה זה והחליטו לנדות אותי, לא רצו להתקרב אליי".

איך התמודדת עם האובדן הקשה?

"במשך שנה הייתי נמלטת בהפסקות ופשוט לבד. מציירת בעיקר מנדלות. לא לחצתי ולא כעסתי, והשינוי בא מתוך תוכי כשהכרתי חברה חדשה - ילדה חדשה שהגיעה לבית ספר ופשוט התחברנו. היא שינתה לי את החיים, עיצבה לי את האופי בצורה הכי טובה ושאבתי ממנה את הכוח והלב. כך הפכתי שוב לאדם מקובל".

אמה של ענווה, תקווה ז"ל, חלתה בסרטן, ובמסיבת סיום י"ב היא הגיעה לבדה, ללא ליווי הוריה, שכן לא היה מי שיעמוד לצידה ברגעים שבהם אמה סבלה מכאבי תופת. זמן קצר לאחר מכן, אמה נפטרה. "הגעתי למסיבת הסיום בביטחון ובאהבה, כי אמא שלי תמיד אמרה לי שיהיה בסדר" היא משתפת בכאב. "לא הרגשתי עוף מוזר, למרות שהייתי ילדה בודדה שם, עיניים רבות ראו אותי לבד בלי תמיכה משפחתית".

ענווה חלמה לשרת בצבא כקרבית, אך בעקבות נסיבות חייה ומחלתה של אמה, היא שירתה במשרד הביטחון בשירות לאומי. "היה לי שירות מעט קשה" היא חושפת. "באותה תקופה רציתי להישאר קרובה לאמא ולסייע לה בטיפולים הקשים. בנוסף, זה היה כמו לשרת במפעל עם אנשים לא צעירים, ואז לחזור הביתה לאמא חולה. זה לא היה פשוט".

איך עבר עליך מותה?

"לא מבינה את ההשלכות, מה זה שאבא שלי אומר לי: 'ענווה אמא לא נשאר לה הרבה זמן'. את לא באמת תופסת. מרגישה את החוסר שלה בכל רגע, אבל עד לא מזמן לא באמתי עיכלתי שאין לי אימא והייתי במירוץ חיי. היו לי משברים גדולים, מסתתרת בחדר והפכתי בעצם להיות האמא של הבית שהיה בנוי משתי קומות ולדאוג לאבא שצריך שיטפלו גם בו - הכרתי את הדינמיקה איתו והפכתי מילדה לגב תומך. להכיר גבר זו עבודה בפני עצמה. הוא גם אבא וגם חבר. הוא כל החיים שלי והחבר הכי טוב שלי בחיים".

לאודישנים לתוכנית ה'כוכב הבא לאירווזיון' היא ניגשה כבר מגיל 15. כל פעם מתייצבת, שרה ומקבלת וילון עומד. בהתחלה היא הגיעה עם אבא ואמא ז"ל ושרה לשופטים את השיר 'מכל האהבות' של עידן רייכל, וספגה לא פעם את המשפט החוזר: 'סליחה, את טובה אבל לא מספיק מוכנה'. "כל פעם שהייתי הולכת הייתי אומר לעצמי זהו, אני לא ניגשת יותר" סיפרה על הנחישות "ואז מתקפלת ושוב ניגשת, כי החיידק הזה לא יוצא ממני ואני רוצה להיות בנבחרת. כל פעם היה לי קשה עם ה'לא עברת' ואני לא מבינה למה אני לא שם, כי קיבלתי פידבקים טובים. בסוף נרשמתי לטיול ארוך במזרח ושם התעורר בי הרצון לחזור לאודישנים. הכרתי חברים ששמעו אותי שרה ואמרו לי את חוזרת ארצה וניגשת שוב. דחפו אותי לא לעצור".

ולא עצרת את עצמך

"חזרתי ארצה, נכנסתי לדאון של מציאות ישראלית והבנתי שמה שיוציא אותי מהדאון זה לחזור למקום שבו אני מתחברת וזה מה שירים אותי. את המסע בהודו עברתי לבד ואחרי חודש כשחזרתי, זה קרה".

מה היה באודישן האחרון?

"בהתחלה באתי לבד ולא סיפרתי לאף אחד פרט לאחי, כדי לא לתת שוב ציפיות. כשהתקדמתי בתהליך כבר סיפרתי לאבא שהוזמן לתוכנית. בחרתי לשיר את השיר של נתן גושן, כי הוא מתאר שתי סיטואציות בחיים של היגיון ושיגעון ואיפה זה פוגש אותך, איפה הקצה -  לחיות או למות, כי היו רגעים בגלל האובדן האישי שאתה רוצה גם למות וגם לחיות, אין אמצע. בפזמון יש משפט ששואל "איפה גבולות ההיגיון? וזה בול התלבש עליי".

מה היה שונה ואחרת מכל האודישנים?

"חתכו את זה בעריכה, אבל אסף אמדורסקי אמר 'עכשיו מרגישים שאת בשלה'.  מבינה שתמיד בחרתי שירים בלי משמעות, תמיד התרכזתי באיך לבצע שיר ולא להביע כאב. ניכר שהתרגשתי בשיר הפעם, אבל הבינו יותר מה עבר עליי דרך השיר. יכול להיות שכל סיפור חיי נכנס לשיר אחד. הרגשתי ששרתי יותר טוב מכל אודישן".

קיבלת חמישה כחולים, 93 אחוזים – הצלחת הפעם בגדול

"האמתי שלא קלטתי את המסך עולה, רק שסיימתי את השיר והייתי בהלם. רואים שהוילון עולה, אבל הייתי בזון אחר. אמרתי לעצמי איזה מזל שעברתי, כי איזה פאדיחות אם שוב לא. זר לא יבין, לפני שאתה מגיע לשלב הזה אתה עובר חוויה מטורפת כי מדובר בהפקה שדואגת להכל מא' ועד ת'. הכל מנוהל שם ורץ, הכל מדויק ולא מתפספס שום דבר. כולם עושים שם הכל על הצד הטוב ביותר. מבפנים זו חוויה מטורפת".

איך היו התגובות ברחוב וברשת?

"עד עכשיו מנסה להגיב לכולם וזה קשה כי יש הרבה ברוך השם, אבל זה היי מטורף. ממצב שאתה עם מעט עוקבים באינסטגרם ואז זה קופץ ל300 יותר ברצף. מקבלת מלא הודעות ורוצה לענות לכולם ולחבק. אני כמובן כל הזמן על הקרקע. תחושה ממכרת, אבל מבינה שהכל זמני".

רואה את עצמך מייצגת אותנו השנה באירוויזיון בוינה?

"ואוו ברור. תראי, השאיפה להצליח בארץ, אבל אני מאמינה בעצמי. רואה את עצמי בכל דרך גם אם היא קשה. אם מאמינים זה לא אמור להיות בעיה".

מה החלום הגדול?

 "להיות זמרת. רוצה להיות מוכרת, להופיע, לחוות במות גדולות. אני מאוד משוחררת על הבמה ובא לי את המעמד הזה. להגשים חלומות זה חשוב בחיים".