"הספרות הישראלית מחוברת לחיים ולהוויה הישראלית, היא מספרת את מי שאנחנו"

ספרי על המבנה היפהפה בו אתם יושבים.

דנה: "הבית הזה, המבנה של בית הסופרים, הוא סיפור בפני עצמו. הוא עבר הרבה 'גלגולים' במרוצת השנים. הוא נבנה בתקופת המנדט הבריטי 1931-32 בסגנון עותומאני (בתקופה שבה נבנה גם הבית השכן, בית האומנים) בתחילה הוא שימש כבית הפרטי של ה'קאדי' השופט המוסלמי של באר שבע, שחי בשכנות לרופא היהודי שהבית שלו, כאמור, משמש כיום 'בית האומנים'. אחר כך המבנה שימש את בית הדין השרעי המוסלמי, לאחר מכן היה לבית דין רבני יהודי. לימים הקמנו כאן בית הסופרים, אנחנו גאים בפעילות הענפה שלו ובתפקיד המשמעותי שלו בפיתוח התרבות, הספרות והיצירה המקומית".

איך נולד הבית המרהיב הזה והפך למה שהוא כיום, בית הסופרים של באר שבע, בית של תרבות ויצירה, בו נרקמים מפגשים מעשירים ומרגשים סביב עולמות תוכן מרתקים, בו מתקיים רב שיח ספרותי-תרבותי פורה ופתוח עם הפנים לקהילה?

"ההוגה והיוזם של הקמת בית הסופרים הוא פרופסור יגאל שוורץ, ראש מכון 'הקשרים' לחקר הספרות והתרבות היהודית-ישראלית באוניברסיטת בן גוריון, מבכירי חוקרי הספרות והעורכים בישראל. הוא זה שפנה עם הרעיון לראש העיר שלנו רוביק דנילוביץ', שנענה ליזומה המבורכת והבין את חשיבותה של הקמת בית סופרים בעיר, ממש כמו בערים הגדולות בעולם. מקום שיביא לכאן תרבות. זו מבחינתי ציונות לשמה, להביא לכאן ספרות ישראלית, תרבות מקומית, חיי יצירה פעילים, כמו שיש במרכז/בתל אביב, גם לבאר שבע ולדרום מגיע ליהנות משפע תרבותי, שזה יקרה כאן, יצירה משלנו ומכאן. רוביק רתם את מפעל הפיס, שתרם לתהליך השימור של המבנה ולהתאמתו למאפיינים של 'בית סופרים'. תהליך השימור ארך כשלוש שנים והתוצאה שהתקבלה מרהיבה. עיריית באר שבע ואוניברסיטת בן גוריון הן השותפות שלנו (המבנה עצמו בבעלות העירייה) אנחנו מנהלים ומתפעלים את הבית תכנית וארגונית עם החוג לספרות של האוניברסיטה, יש לנו צוות סטודנטיות נפלאות שגם מסייע בארגון הפעילויות/המפגשים השונים שנערכים כאן. טוני יאנג היא התורמת המרכזית שלנו, אשת ספר ותרבות יהודייה אמריקאית שמחוברת בכל נימי נפשה לספרות ישראלית, היא גם הכירה אישית את עמוס עוז, שעל שמו קרוי בית הסופרים. היא מגיעה אלינו לביקורים, מעורבת, נלהבת. היא ממש חלק מהמשפחה כאן. הצוות שלנו בונה את התוכנית השנתית מראש, אני ויגאל בקשר על בסיס יומי, תמיד עם אוזן קשובה למה שקורה ועם יוזמות חדשות 'תוך כדי תנועה'. הספרות הרי לא 'מתרחשת' בעולם סטרילי, תמיד יש קונטקסט: אירועי השעה, דברים שמתרחשים במדינה, אנחנו חלק מהמציאות הזו ואנחנו מגיבים אליה, תמיד שומרים על ההקשר, על הדיאלוג של הספרות עם החיים עם 'הרחוב' עם המתרחש כאן ועכשיו. הספרות היא הסיפור של כולנו, הזהות של כולנו".

נראה שהצלחתם 'לפצח' איזו נוסחה ולהנגיש את עולם הספרות שנחשב לאליטיסטי לציבור הרחב.

"מגיעים אלינו יוצרים, סופרים, מרצים, וחוקרים מהשורה הראשונה מכל רחבי הארץ, גם אנשים מכאן מהדרום וגם 'מבחוץ', התנועה היא דו-כיוונית. היו כאן ,למשל, צרויה שלו, אשכול נבו, אתגר קרת, חיים באר ורבים וטובים נוספים. אנחנו נותנים במה ליצירה ישראלית מקומית מכאן, לחומרים וליוצרים מהדרום ומאפשרים לקהל מכאן להיחשף לסופרים/יוצרים/מרצים שמגיעים אלינו מכל רחבי הארץ. בית הסופרים בבאר שבע הוא מרכז ספרות ותרבות, מקום חי ותוסס, בית אינטלקטואלי פתוח לכולם, עם הפנים לקהילה. החזון שלנו הוא לחבר את התרבות והספרות לקהילה, שיהיה כאן בית לתושבי באר שבע, הדרום והנגב שיחבר בין האקדמיה-האוניברסיטה לקהילה. חשוב לנו שיהיה כאן בית לכותבים, משוררים/ות, סופרים/ות עורכים, לחוקרים ליוצרים מקומיים מכאן, מהדרום''.

''לספרות יש דימוי די אליטיסטי, "מגדל השן" וכו', אבל לדעתי היא חלק מהיומיום שלנו, היא מבטאת את המציאות שלנו היא עוסקת בחיים שלנו כבני אדם, היא גם מחוללת מציאות ומעצבת את פני החברה, מציעה פרשנויות למציאות שלנו. הספרות הישראלית לגמרי מחוברת לחיים ולהוויה הישראלית על כל גווניה, היא מספרת את מי שאנחנו. זה אך טבעי שנשמח להנגיש אותה לציבור, שכולם יוכלו ליהנות מעולמות התוכן העשיר שהספרות פותחת בפנינו. אנשים מתחברים לספרים/ליצירה כי הם מבטאים משהו מהחיים שלהם, כי זה חלק מהחיים, מהחוויות שהם פוגשים ביומיום שלהם. רב הפעילויות שלנו פתוחות לקהל הרחב בחינם או בעלות סמלית שווה לכל נפש, כחלק מהתפיסה שלנו שלפיה כולם מוזמנים לכאן לצרוך תרבות ביחד. ה'ביחד' הוא חלק מאוד משמעותי מהחוויה כאן. אנחנו בית ספרותי קהילתי פעיל".

ספרי קצת על הפעילות שלכם בבית הסופרים.

"הפעילות כאן מגוונת מאוד, ושוב: הביחד נושב בכל. פעילויות סביב עולם הספרות והספר ועולם התרבות הישראלית. נערכים כאן מפגשים עם סופרים, סדנאות כתיבה ויצירה, מופעים מוסיקליים-ספרותיים, ערבי ספרות ותיאטרון, יש לנו כנסים, ערבי 'במה פתוחה', קוראים כאן טקסטים ביחד, מקשיבים להרצאות ביחד, יש פעילויות לקבוצות, פעילויות לילדים, 'שעת סיפור', מפגשים לבני נוער, לתלמידי בתי ספר, סיורים בבית לחיילים/ות (במהלכם המבקרים גם נחשפים לסיפור שמאחורי המבנה המרהיב שלנו) יש לנו פעילויות לגיל השלישי, מפגשים בשיתוף עם עמותת 'עמך' במסגרתם ניצולי שואה פוגשים סטודנטים צעירים וכותבים ביחד סיפורים אישיים. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר יזמנו הקמת קבוצה של אנשים מהעוטף ומיישובי הדרום שעברו חוויות אישיות קשות, כאב ואובדן, יחד עם הורים שכולים שאיבדו את ילדיהם בשירות בעזה. הם הגיעו לכאן (כשחלק מהם עוד 'מפונים' לבתי-מלון בכלמיני מקומות בארץ) קיבלו הרצאות-השראה לחיזוק ותמיכה רגשית וישבו יחד לסדנת כתיבה במסגרתה כל אחד הביא לידי ביטוי את אשר על ליבו''.

''הוצאנו בהוצאת הספרים שלנו כאן ספר של החומרים שנכתבו במפגשים המרגשים האלו, בשם "אינני באף מקום אחר" (בשיתוף עם "מנדל") זהו מסמך מרגש מאין כמוהו. הייתה לנו הזכות להיות לאנשים היקרים האלה אוזן קשבת ויד מחבקת ולהוציא לאור רשמים מהחשיכה הפרטית שלהם, שנגעה בכולנו, זו הייתה עבורנו חוויה משמעותית מאין כמוה. ערכנו כאן ערב הוקרה לנשים כותבות/סופרות מהדרום, ביניהן פרופ' חביבה פדיה, חנה טוהר, שרה אלבז, בשת"פ עם מעצבים מקומיים (סטודנטים) זה היה מרגש ביותר. גם קהל דתי/מסורתי מגיע לכאן, ערכנו מפגשים סביב התלמוד וספרות חז"ל, קיימנו מפגש בנושא של 'בית' עם חיה גלבוע, חוקרת תלמוד מבן גוריון, ואיה זהבי פייגלין. רות קלדרון מייסדת מכללת 'עלמא' התארחה אצלינו. ערכנו תחרות כותבים צעירים בשיתוף עם הספרייה עירונית. יש לנו רשת-שותפויות רחבה: עם עיריית באר שבע, עם חברת 'כיוונים', עם תיאטרון הפרינג', עם בית האמנים, 'הצלמניה', עם תנועת 'אור', עם 'מנדל' ועוד. ממש אקו-סיסטם של תרבות ישראלית מקומית דרומית. היריעה רחבה ואינסופית ומבחינתי השמים הם ממש לא הגבול. אגב, הפעילויות מתקיימות כאן במהלך היום וגם בערבים".

מה דעתך על עולם הספרות בעידן של AI וטכנולוגיה מתקדמת, של רשתות חברתיות בהן טקסטים 'מתרוצצים' סביבנו בכל רגע נתון מכל פלטפורמה?

"ספרות בעידן טכנולוגי זו שאלה גדולה. אם לא נפחד מזה ונדע לנצל את מהפיכת ה-AI לשירות התרבות, אז נוכל להרוויח ממנה. מתפתחים בתקופתנו כלים טכנולוגיים נפלאים עם יכולות דמיוניות והם יכולים, לדעתי, להיות לנו כלי-עזר נפלאים ולשרת אותנו באופן חיובי. לדעתי, שום כלי טכנולוגי לא יחליף את המקום החשוב של הספר בתרבות שלנו. אף טכנולוגיה לא תבטל את הצורך האנושי בחוויה הזו של קריאת ספרים. הספר לא הולך להיעלם. בסופו של דבר החיים מעוגנים במילה הכתובה לאורך ההיסטוריה האנושית, הכל טקסטים. מדינת ישראל, הספר של הרצל 'אלטע נויילנד',הציונות – איכשהו במובן מסוים הכל מתחיל/עשוי מטקסטים. אנחנו "עם הספר", התנ"ך לא הולך להיעלם 'בגלל' טכנולוגיות...ה'רעיון' הזה, ה'פלטפורמה' של ספר, לדעתי, היא נצחית".

באופן אישי, איך את חווה את התפקיד כאן כמנהלת בית הסופרים?

"אני כאן כחמש שנים. כשפרופסור יגאל שוורץ הציע לי לנהל את המקום לא הייתה לי שום שאלה, מייד ידעתי שזו הזדמנות נהדרת להגשים את שלוש האהבות שלי: אהבה לספרות, לעיר הולדתי באר שבע ולעבודה עם אנשים. אני בוגרת תואר ראשון ושני בספרות באוניברסיטת בן גוריון. לימדתי ספרות במשך שנים, היום אני מרצה לספרות במכללת "אחווה". התפקיד כאן מרתק, מלא אתגרים ומשמעות, מאפשר להתחדש ולצמוח בתנועה מתמדת. להיות חלק ממעגל השפעה חברתית-קהילתית תרבותית זה סיפוק עצום. המפגש עם היוצרים, הסופרים, עם הקהל שמגיע אלינו, שיתופי הפעולה, התכנים המגוונים - כל זה ממלא אותי ומרגש אותי בכל יום מחדש".

במבט קדימה, מה חשוב לך לקדם מבחינת הפעילות של בית הסופרים?

"בית הסופרים הוא כבר חלק ממרקם התרבותי העירוני. חשוב לי שהקהילה שביססנו תגדל, שיותר ויותר אנשים יגיעו ליהנות ממה שיש לבית הסופרים להציע. אחד החלומות שלי הוא לייסד פסטיבל ספרותי שנתי משלנו, הפנינג אמיתי. שנמשיך לפעול לביסוס בית הסופרים כגורם מרכזי במרקם החיים התרבותיים של העיר באר שבע והדרום בכלל. שהוצאת הספרים שלנו תמשיך להתפתח ולחשוף כישרונות חדשים. ממש כשם שבאר שבע מסתמנת כמטרופולין וכמובילה בתחום ההייטק, כך אני מייחלת שנתבסס כמרכז תרבות שמוביל את ה'קטר התרבותי' של העיר והנגב קדימה. אגב, מאוד החמיא לי שקיבלנו פנייה מעיריית חיפה לגבי הקמת בית סופרים בעיר, הם ביקשו ללמוד מאיתנו איך עושים את זה. עם חגיגות יום העצמאות הנוכחי אני מקווה שנדע להמשיך לכתוב את סיפור העצמאות שלנו בארץ הזאת, להעמיק את הסיפור שלנו במקום הזה, שנהיה גאים בסיפור שלנו, שנמשיך לספר אותו, שנמשיך לחיות כאן מתוך הבנה שהרוח והתרבות הן הבסיס לקיום שלנו, לעיצוב הזהות שלנו כאן".