משוגע על מלא

מאיפה האהבה הפטריוטית שלך לעיר?

"מתמיד. מרגיש לי שלמרות שהעיר שלנו גדלה והתפתחה, עדיין כולם מכירים את כולם. עיר שבה האנשים חמים ותמיד מוכנים לעזור למי שצריך. תמיד מדהימה אותי כמות התגובות העוזרות ברגע שעולה פוסט בקשת עזרה ברשתות החברתיות. אני אוהב מאוד את המוזיקה הבאר שבעית והפסטיבלים".

ניב, נשוי למגי ואבא לגיל, בן ורז, חולם וחולה כדורסל מאז שהוא זוכר את עצמו צופה במשחק ומתאהב בכל מהלך שם, באנרגיות, במתח, בקליעה לסל, בשחקנים הגבוהים ובאנרגיות של קהל רועם "אני זוכר את משחקי מכבי תל אביב בליגת אירופה לאלופות" שיתף "ימי חמישי בבניין שבו גרנו, בכל שבוע, משפחה אחרת אירחה את כל הבניין. הזיכרון הבולט מאז כילד מאוד קטן, דקלמתי ביחד עם רפי גינת, שהיה הכרוז של מכבי, את עליית השחקנים. בשלב מאוחר יותר שיחקתי בקבוצה הבית ספרית. אהבתי  את השחקנים קווין מגי, ז"ל שהיה שחקן נשמה ענק מהישראלים הערצתי את דורון ג'מצ'י, אותו פגשתי כשהגיע להיכל הקונכייה".

איך הגעת להיות הכרוז?

"הגעתי להפועל באר שבע לפני כשמונה ישנים. תומר ירון, מנכ"ל המועדון, קרא לי לחבור לצוות השיווק כשהקבוצה שיחקה אז בליגה הארצית. המטרה הייתה להביא את המועדון לליגה הבכירה – ליגת העל. הוא אמר שיש רק משהו אחד שכדאי שאדע לפני שאתן תשובה – "המועדון הזה שואב אותך אליו. אתה יודע איך אתה נכנס אבל לעולם לא תוכל לצאת". תומר ואני מכירים עוד מגיל 17 וידע שאני מנחה אירועים, טקסים וגם שידרתי ברדיו, אז כשביקש שאהיה הכרוז לא היה לי ספק שארצה והחיבור היה מיידי. במשחק הראשון לא ידעתי שיש חוקים הנוגעים לכרוז ועברתי על כולם"

חוויה שאתה זוכר?

"החוויה שלעולם לא אשכח היה במשחק הראשון נגד הפועל תל אביב בהיכל קונכייה. ניצחנו ב32 נקודות הפרש. הקהל היה מדהים ושלח את האנרגיות לפרקט. זה היה מטורף."

 הכינוי שנתנו לך "משוגע" – למה?

"כשהיינו בליגה הלאומית, בפסקי הזמן ובמחצית, נהגתי להיכנס אל תחומי המגרש ולהפעיל את הקהל. אחד השחקנים, נדמה לי שזה היה טמיר אריאלי, הדביק לי את הכינוי ומאז ועד היום כל השחקנים קוראים לי כך. המועדון גם נתן לי חולצה והדפיס את השם הזה. היום, האנשים היחידים שיכולים להיכנס לתחומי המגרש הם השחקנים, השופטים והקמע."

מבחינת אלבז, הספורט הבאר שבעי בכלל וענף הכדורסל בפרט, נמצאים בתנופה ואנחנו אחת הערים הבודדות בארץ שיש לה ארבע קבוצות ספורט משחקות בליגות הבכירות בישראל: כדורסל, כדורגל, כדוריד וכדורעף. "מחלקת הנוער של הפועל באר שבע בכדורסל גדלה משנה לשנה. מעונה לעונה יותר אנשים רוכשים מנויים למשחקים. למרות שהקבוצה נמצאת כרגע בתקופה לא פשוטה (החלפת מאמן, הפסדים), ואני מאמין שבקרוב מאוד נדע ימים טובים יותר".

 המשפחה שלך גם חולי כדורסל?

"הבנים שלי אוהבים ספורט. הבן האמצעי אוהד מושבע של הפועל באר שבע בכדורגל, יושב קבוע ביציע הדרומי ונוסע אחריה לכל מגרש בארץ. רז הקטן שיחק כדורסל בקבוצה הבית ספרית ועכשיו זה קצת נעצר. גיל, הגדולה, ומגי, אשתי, פחות ספורטיביות, אבל מקבלות באהבה את השיגעונות הספורטיביים של הגברים".

יש כאלה שלא יודעים שיש פה קבוצת כדורסל לנשים

"יש כדורסל נשים בבאר שבע! בשנה שעברה קבוצת הנשים עלתה לליגה הארצית. עמית רשף מאמן את הבנות ביד רמה. ריד מיי ליפס: עוד תראי גם את בנות באר שבע בליגת העל. יש גם קבוצות בנות בבית הספר לכדורסל".

 בנוסף לכל זה, אלבז הקים לפני שלוש שנים לערך  את קהילת "גברים – בראדרס על מלא", שבה חברים מאותו סטטוס כמו שלו: יש להם בנות זוג, ילדים/ות, משכנתה/שכירות וכו', עם מטרה  ספציפית של לעזור למי שבאמת צריך "כל הזמן ראינו פוסטים ברשתות החברתיות על משפחות שצריכות עזרה" סיפר בחן "והבנו שאם נאחד כוחות נצליח לעשות את זה טוב יותר. אפילו מצוין. כל אחד מהבראדרס פעיל בתחום שלו  כמו שורדי שואה, ילדים על הרצף האוטיסטי וכד', וכשיש משימות גדולות אנחנו מאחדים כוחות. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלא תמיד צריך לתרום כסף. אנחנו אפילו משתדלים לא לאסוף כסף".

 למי אתם עוזרים בעיקר?

"יש אנשים שצריכים בגדים, יש אנשים שצריכים אוכל, יש אנשים שצריכים כתף להישען עליה או אפילו אוזן קשבת. כל אחד יכול לתרום. המוטו שלנו הוא 'לחבר בין שתי נקודות. אחת שצריכה ואחת שיש לה לתת'. אם אני לא יכול לעזור, בטוח שאוכל למצוא חבר שיוכל למלא את הצורך. כשאני חוזר ממשימת בראדרס הביתה, אני לא מצליח לישון מרוב תחושת סיפוק".

מי הם החברים בקבוצה ואיזה יוזמות אתם עושים ולמען מי?

"רוב החברים בקבוצה הפעילה הם מהדרום: באר שבע, עומר, מיתר, דימונה, ירוחם, אופקים, ערד וכו'. לכל אחד מהקבוצה יש רשת של חברים במקומות שונים בארץ ובעולם (בפורים שעבר קיבלנו תרומת משלוחי מנות מאיש יקר מניו יורק שביקש להישאר בעילום שם). באמצעות הרשתות האלה אנחנו יכולים לעזור במקומות שונים. לדוגמה, קיבלנו פנייה ממשפחה מעוטת יכולת מחיפה שנגמר להם בלון הגז ולכן לא יכולים לחמם או לבשל אוכל. פניתי לבראדרס על מלא שלי מהקריות והוא תרם להם בלון גז ומצרכי מזון. בשנים האחרונות לקחתי על עצמי את משימת פורים. אנחנו אוספים תחפושות לילדים שאין להם. יש לנו קבוצת וואטס אפ עם כ130 חברים ועמוד פייסבוק. מאוד פשוט לאתר את הבראדרס (לכתוב גברים – בראדרס על מלא בפייסבוק). אנחנו גם נפגשים בדרך כלל בימי שישי לקבלת שבת ומברכים: "שתמיד נהיה בצד הנותן אבל אם נצטרך, לא בושה לקבל".

 ספר לי למה פתחת מעיין בלוג אישי בדף שלך בפייסבוק שבו אתה רושם בכל יום שישי מחשבה כזו או אחרת, מאיפה זה בא לך לחלוק את הרגש?

 "כשהתחלתי לכתוב, עשיתי את זה כחלק מטיפול שעברתי. הייתי בנאדם מאוד סגור מבחינה רגשית, עם המון חומות הגנה. היום אני משתמש בכתיבה ככלי שבאמצעותו אני מטפל בעצמי. ככה אני מצליח להסתכל על עצמי מזווית ראיה אחרת. בכללי, אני כותב על כל מה שאני חווה. פעם אמא שלי שאלה אותי עד לאן אני רוצה להגיע עם הדברים שאני מוכן לחשוף? עניתי לה שאני בטוח שאני לא היחיד שחושב או מרגיש כמוני ושאני כותב רק על עצמי תוך שמירה על הפרטיות של הסובבים אותי. בכל שישי אני מופתע מחדש לקבל את התגובות. הייתי בטוח שאנשים לא קוראים פוסטים ארוכים. מסתבר שהם קוראים. יש שכותבים לי הודעות פרטיות. זה ממש מחמם את הלב להרגיש שבסוף בסוף אנחנו אנשים עם חוויות משותפות".

איך זה לשלב מגוון תחומים כמו גם אחראי קבוצת בראדרס, גם כרוז בכדורסל וגם מנהל תפ"י במפעל אסכור? איך אתה משלב בין כל התחומים?

"מחסור בזמן היא בדיוק הסיבה שאני כבר לא מנהל בבראדרס והלוואי שהיה לי יותר זמן לעוד משימות. יש לנו שני בראדרס, ליאון בכר ושחר סופר, שמנהלים את הקבוצה בצורה מעולה. אבל הכי כיף זה לשלב בין התחומים"

מה עוד אתה רוצה להגשים כחלום?

"אני חושב שתמצית החיים שלנו היא לחלום ולהגשים. אני כל הזמן קובע לעצמי חלום חדש. היה לי חלום שיעשו עלי כתבה בתקשורת, קוראים את זה ממש ברגעים אלה. עדיין לא הגשמתי את חלום הילדות שלי שרפי גינת יהיה כרוז ביחד איתי במשחק כדורסל בהיכל הקונכייה אז אם בראדר או סיסטר על מלא יכולים לחבר פה בין שתי נקודות – זה הזמן".