מפקד סיירת מנכ"ל: יאיר נגיד מסכם 25 שנה של עשייה

ספר על עצמך.

"נולדתי בבאר שבע ב- 8.12.1972  לאבא אלברט ולאמא אסתריקה. אני הילד האמצעי; שי אחי הבכור נשוי ללילך נגיד (מנכ"לית רדיו דרום); רינת אחותי הקטנה (כן, המאפרת המדהימה!), היא נשואה לאייל. נשוי למירב, חוקרת פשיעה כלכלית ברשות המיסים ויש לנו שלושה ילדים:  הבן הבכור שלנו עוז בן 25 מוסיקאי מחונן, כותב ומלחין, סיים את לימודי הקולנוע בהוליווד לוס אנג'לס וכיום עובד בתעשיית הקולנוע הטלוויזיה בארץ; עמית בתנו האמצעית בת 22 סיימה תקופה ארוכה בצו 8 ויחד עם החבר, שסיים גם שנה וחודש בצו 8, יצאו לטיול בחו"ל; ועומר בתנו הקטנה בת ,17 לומדת בכיתה י"ב במקיף ו'".

השכלה יסודית, תיכונית, אקדמאית?

"למדתי בבית הספר נתיבות יורם ומשם בכיתה ד' לבית הספר מצפה. בוגר תיכון מקיף ו' בהצטיינות חברתית. בוגר מכללת ספיר ללימודי הפקה ויצירה טלוויזיונית. תואר ראשון במדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה. תואר שני בניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון".

שירות צבאי (בסדיר וכיום במילואים – הסבר בהרחבה על תפקידך כמסביר מטעם פיקוד העורף וקצין בדרגת רב-סרן).

"את השירות הצבאי התחלתי בנח"ל מוצנח, גדוד 931, לאחר טירונות, אימון מתקדם ושהיה בלבנון, יצאתי מהנח"ל ועשיתי מגוון תפקידים בדרום לתקופה. במילואים שובצתי לפיקוד העורף ליחידת חילוץ והייתי שם כשנתיים.. במהלך מבצע "צוק איתן" הוענקו לי, בטקס תחת מתקפת טילים, דרגות ייצוג סרן. לימים, שונה המערך וכיום אני מסביר פיקוד העורף ברדיו ובטלוויזיה בדרגת רב-סרן יחד עם חבריי ליחידה.  אני כבר 12 שנה מעל גיל חובת המילואים ואני אוהב את הצבא שלנו, הילדים של כולנו וככל שאוכל אמשיך להתנדב לצה"ל ולעשות את המעט שכל אזרח צריך לעשות".  

אילו תכונות מסביר מטעם צה"ל צריך כדי להצליח בעבודתו ולהרגיע את ציבור הצופים בטלוויזיה והמאזינים ברדיו?  

"להיות מסביר פיקוד העורף, זה קודם כל לשלוט בחומר ההסברה בכל הפרטים שאתה צריך להעביר לציבור כדי שישמור על החיים שלו ושל כולנו. ההישמעות להנחיות מצילה חיים. רואים את זה בכל יום ובכל מתקפת טילים.  ידע זה כוח וידע במקרה הזה גם מרגיע אותך כאזרח ונותן לך לפעול בקור רוח ולא בפאניקה. אז ככל שהציבור יידע את ההנחיות ויפעל על פיהן רוב הסיכויים שלא יהיו נפגעים בעורף וזה המטרה הכללית, הצלת חיים".

מתי התחלת לשרת כמסביר, ועד כמה התפקיד נהייה תובעני עם תחילת מלחמת "חרבות ברזל"?

"התעוררתי ב-7 באוקטובר 2023 עם האזעקה של 06:29 כי אצלי בנייד אני מקבל את כלל ההתרעות בארץ. התחלתי להתקשר לצוות לשאול מה קורה, התחלתי לקבל טלפונים מחברים שיש להם אנשים בעוטף ובשעה 08:00 כבר גוייסתי בצו 8 ליחידה.  בינתיים בבסיס אורים, הבסיס שהיה לי כבית, נכנסו מחבלים ורצחו את כיתת הכוננות שם.  את החודשים הראשונים במלחמה עשיתי ברדיו דרום ולקראת אמצע השנה שובצתי לראשונה לשידור בערוץ i24 בטלוויזיה וכיום אני מסביר ברדיו דרום, רדיו אילת וב-i24". 

ספר על האתגר התעסוקתי של תפקידיך ועיסוקיך עם פרוץ המלחמה.

"עם פרוץ המלחמה, שימשתי בתפקידי כראש מנהל תרבות.  כלל מוסדות התרבות נסגרו מיד וכל המופעים התבטלו. בתמיכת משרד התרבות, הקמנו את החמ"ל התרבותי בתוך החמ"ל הקהילתי של חברת כיוונים ועיריית באר שבע והתחלנו בשיבוץ אמנים למופעים כאלו ואחרים בחצרות הבתים בשכונות. זה כמובן בהתחשב בעובדה כי במידה ותהיה אזעקה יוכלו הצופים במופע להיכנס הביתה תוך דקה ולהתמגן.  לקח כחודשיים עד שיכולנו להחזיר את המופעים וב-7.12.2023 התחלנו במשכן ובשאר המוסדות להחזיר מופעים ולאט לאט החלו כלל מוסדות התרבות לפתוח".

איך אתה מגדיר את תפקידיך ועיסוקיך כיום בדיוק כמנכ"ל תזמורת הסינפונייטה הישראלית באר שבע (החל מאוגוסט 2024), ומה עוד?

"כיום, לאחר 25 שנה במגזר הציבורי (5 שנים ראשונות בעירייה ועם הקמת חברת כיוונים 20 שנה בדיוק שם), רציתי להבין מה אני רוצה בחיים מכאן והלאה. במגזר הציבורי אתה עולה בסולם הדרגות עד לשלב שבו אתה מבין שרמת הניהול שלך מעלה אותך בסולם הדרגות ובכך מרחיקה אותך כמה שיותר ממה שאתה אוהב לעשות בפועל". 

''אני אוהב במה, מבין במה, תיאטרון, מחול, מוסיקה, מופעים ופסטיבלים, מוסדות תרבות ולכן רציתי לקום בכל בוקר לחדר חזרות כלשהו, ליצירה מתמשכת, לחשיבה קדימה ואתגר בהמון תחומים שעוסקים בתרבות ובהמשך פריחתה, בדרום בפרט ובארץ בכלל. הסינפונייטה הישראלית באר שבע היא תזמורת מקצועית קלאסית, מוגדרת כתזמורת קאמרית בת 30 נגנים (תזמורת סימפונית היא תזמורת בת 60 נגנים)''.

''הסינפונייטה מביאה אל הבמה את המנה העיקרית שלה, מוסיקה קלאסית משובחת, מדויקת ומרגשת. יש עוד עשרות יעדים ופסגות אליהם אנו מכוונים כגון: הגדלת מספר הנגנים בתזמורת, העלאת כמות המנויים והכרטיסים בכל קונצרט, גיוון התוכניות, הבאת קהל צעיר, הבאת נגנים לגור בבאר שבע ובדרום בכלל, העצמת הפרויקטים החינוכיים לכלל התלמידים בכל הגילים, הגדלת קורס הסטודנטים האקדמי שאנו מריצים ובקיצור, עוד נכונו לנו ימים יפים!"

האם הייתה ירידה במספר המנויים לסינפונייטה בזמן המלחמה בעזה או שדווקא נרשמה עלייה, והציבור הצביע ברגליו באסקפיזם (בורחנות מהמציאות העגומה) בעד התזמורת ובזכותה?

"זו שאלה מעניינת, מכיוון שמאז הקורונה, היה שינוי בהרגלי הצריכה של צרכני התרבות. לפני הקורונה, בסיס החישוב לרכישת מופעים היה מספר המנויים. כיום יש יותר מכירות כרטיסים ממכירת מנויים. המספר אף גדל מאז מלחמת חרבות ברזל".

"הסיבה לכך טמונה במצב הרוח הלאומי. מצד אחד, המוסיקה הקלאסית יש לה כוח ריפוי נפשי אדיר, כך גם המחול, האמנות הפלסטית, התיאטרון וכו'. האסקפיזם הנכון והבריא ביותר זה התרבות ולכן ישנה עליה במכירות".

בימים טרופים אלה, מהו קהל היעד של מאזיני התזמורת? מבחינת גיל, מגדר, תושבי באר שבע או גם מישובים אחרים בארץ? מה לגבי הגיל השלישי?

"הסינפונייטה הישראלית באר שבע מופיעה בכל הארץ ותמיד מחברת קהלים חדשים. השנה אנחנו נגיע להופיע במקומות שונים ברחבי הארץ ונחבר קהלים גם מחוץ לגבולות הארץ. אין משמעות למגדר במוסיקה ולא לאף שסע אחר בחברה הישראלית. המוסיקה באמת (זה ממש לא קלישאה) מחברת את כולם".

"מה שנפלא הוא שלאחרונה אנו רואים סטודנטים שבאים לאולמות הקונצרטים, חבר'ה צעירים שבאים ופוקדים את האולמות ודווקא לא בתוכניות עם המנעד הרחב יותר ברפרטואר אלא בתוכניות הקלאסיות שלנו. הקונצרט האחרון היה "נשף וינאי" שזה להיט היסטרי בכל שנה, מכרנו את כל הכיסאות באולם, בעגה המקצועית  ."sold out"

ספר מעט על התזמורת ומיקומה בין שאר התזמורות הסימפוניות במדינה, על עבודתך המשותפת עם המנהל המוסיקלי מאסטרו רני קלדרון והרכב הנגנים, הוועד המנהל של הסינפונייטה וטיב יחסך עם המנכ"לית הפורשת, קלאודיה צובל.

"הסינפונייטה הישראלית באר שבע ממוקמת בין התזמורות הטובות במדינה ובין התזמורות הקאמריות היא בהחלט הטובה ביותר. הרפרטואר הנפלא שבחר המנהל המוסיקלי שלנו רני קלדרון מחדש ומרענן גם למבינים הגדולים ביותר בתחום והשילובים שהוא מבצע מצליחים להביא קהל גדול אל אולם הקונצרטים. רני ואני מבינים אחד את השני מצוין ויודעים מה חשוב לכל אחד מאיתנו ומכבדים ומסייעים לכל אחד מאיתנו להגשים את החלום שלו בתחומו''. 

''אבל זה לא מקרה, רני ואני נולדנו באותו היום, ב-8.12.1972 ובאותה השעה בדיוק, רני בנהריה ואני בבאר שבע. אנחנו מכירים טוב מאוד אחד את השני וזו הסיבה גם שאנחנו מסתדרים מצוין.  הוועד המנהל של הסינפונייטה בהובלתו של ד"ר מאיר אנגלרט היו"ר יחד עם חברי ההנהלה והאסיפה הכללית, הם אנשים נהדרים, אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, כל אחד בתחומו, ויחד הם מביאים ניסיון ניהולי דרך ניהול משברים ואתגרים גדולים ומצליחים להביא את התזמורת לעבודה בקור רוח עם תוכניות גדולות לעתיד''. 

''את קלאודיה אני מכיר כבר 18 שנה, מאז שנכנסה לסינפונייטה כשאני עוד הייתי מנהל מרכז הצעירים. קלאודיה היא אישה מוכשרת, מנהלת יצירתית שניהלה כמנכ"לית את התזמורת ביד רמה כ-7 שנים. קלאודיה השאירה תזמורת מקצועית, מנוהלת מצוין עם עשרות רעיונות יצירתיים ועוד כמה שעוד כנראה ייצאו מהמגירה בשנים הקרובות. אני מאחל לה בהצלחה בכל אשר תפנה ומי שיבחר בה לנהל רק ירוויח". 

החוברת שהפקתם "יובל חדש בסינפונייטה הישראלית באר שבע העונה ה-52 2024/5" כל כך גדושה בקונצרטים מרתקים ומגוונים, איך אתם עוזרים לקהל המנויים לבחור מתוך כל הטוב הזה?

"אנשים מגוונים וכל אדם הוא עולם ומלואו. כל אחד אוהב משהו אחר. התזמורת היא בת גילי (וגילו של מנהל המוסיקלי), כולנו נולדנו באותה השנה. במרוצת השנים התזמורת ביצעה 52 עונות מלאות בכל טוב ובמגוון עצום של חוויות מוסיקליות מרגשות. הקהל יכול למצוא את כל מה שהוא אוהב בעונה הנוכחית ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה, מקונצרטים לילדים (שבסוכות האחרון היו מלאים עד אפס מקום), קונצרט מחווה לברברה סטרייסנד, קונצרט שאנסונים צרפתיים (שהתקיים ב-21.12) ועד למוסיקה ישראלית של נורית הירש, הפרברים ובקיצור....רק תבחרו ובואו ליהנות". 

אנא מנה לפי סדר החל מהיום אחורה את שלל תפקידיך הציבוריים, אחרי כחצי יובל (!) מהיום הראשון בו התחלת לעבוד במוסדות התרבות המגוונים בבאר שבע ועד היום.  

"כיום מנכ"ל הסינפונייטה הישראלית באר שבע. עד אוגוסט השנה כיהנתי כראש מנהל התרבות בחברת כיוונים ובו הייתי אחראי על המשכן לאמנויות הבמה, תמוז - הבית ליצירה מוסיקלית, מתחם המוזיאונים – מוזיאון הנגב ומוזיאון האסלאם, הקתדרה העירונית, מרכז אמנויות, סדנת ההדפס, בית האמנים, אגודת הציירים והפסלים, בית הומא (קהילת יוצרים אמנים פלסטיים בנגב), הצלמנייה, בית המחול, אמנות במרחב הציבורי וכמובן שיתופי פעולה וסיוע לכל העמותות והגופים במקבילים בתרבות העירונית. במקביל לתפקיד זה כיהנתי כסגן יו"ר איגוד מנהלי תרבות ברשויות המקומיות ואחראי קשרי ממשל. לפני התפקיד הזה הייתי המנכ"ל הראשון של המשכן לאמנויות הבמה מ-2009 ועד 2020. 

''ב-2017 הפקתי את אחד האירועים המשמעותיים בעיר באר שבע, 100 שנה לכיבוש באר שבע ע"י חיילי האנז"ק ב-1917. האירוע כלל גם לראשונה אופרה מלאה (נבוקו) באמפי פארק אליו הגיעו כ-4,000 איש''.

''לפני כן הקמתי את אגף האירועים העירוני וכמנהל מרכז הצעירים מ-2005 הפקתי יחד עם הצוות שלנו את כלל הפסטיבלים בעיר, ולפני כן הייתי ראש תחום הפקה יצירה ותקשורת באגף הצעירים בעירייה ושם הקמתי את להקת "צעירי באר שבע", הוועדה לעידוד יצירה, פסטיבל צעיר במול וכו''.

זה השלב המוניציפלי של חיי. לפני זה הייתי שדרן ברדיו דרום עם התוכנית הלילית "אל תגיד נגיד" ושם הקמתי את מחלקת הפרסומות ברדיו, קריינות פרסומות, פרסומות בטלוויזיה, השתתפות בסדרות "שמש", "צומת מילר", "זגורי אימפריה" ועוד".

מהו בעיניך התפקיד הכי חשוב בו כיהנת לאורך עשרות השנים?

"בכל תפקיד בו כיהנתי במגזר הציבורי ניסיתי לאתגר את המערכת ולעשות דברים שמעולם לא נעשו. "המעז מנצח!" בכל תפקיד הצלחתי להזיז ולשנות ולעשות רק טוב לתושבים שזו העבודה שלי והמטרה שלי".

מול איזה מוסדות תרבות ארציים ולאומיים עבדת (ועדיין עובד)?

"עבדתי כמובן מול משרד התרבות ושר התרבות (כך גם היום), מפעל הפיס, משרד נגב גליל, מרכז לשלטון מקומי, קרנות פילנטרופיות למיניהן, jnf ארצות הברית ואוסטרליה וכו'".

לאחר יותר מרבע מאה שנים בעבודתך הציבורית בבירת הנגב, באיזה תפקיד הכי נהנית?

"בכל תפקיד בו כיהנתי נהניתי מאוד, יצרתי. פעלתי והשפעתי. אני מאוד נהנה, מסופק ומלא אתגרים ממה שאני עושה היום. בהיותי מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה, התפקיד הארוך ביותר שעשיתי והמשמעותי ביותר בנקודת הזמן הזו. היכולת לשנות מציאות בעיר באמצעות הפעלת מוסד תרבות זה עניין שאותי מאוד מרגש. המטרה שביקשתי להציב בקרב המפיקים בארץ הייתה שאין סיכוי שמופע גדול שזז במדינה (בחיפה, ירושלים, תל אביב) לא יגיע לבאר שבע, שינתה כאן את המציאות התרבותית והציבה את באר שבע בקדמת הבמה בתחום".  

האם כשדרן רדיו דרום בדימוס אתה סוגר מעגל משפחתי עם לילך גיסתך, המכהנת כמנכ"לית הרדיו כיום?                                                           

(מתגלגל מצחוק) "לילך היא גיסתי והיא מנכ"לית מצוינת שעושה עבודה נהדרת ברדיו החם הזה שהיה לי כבית ובית ספר נפלא למקצוע וכמובן אני עולה לשידור שם מדי פעם בפינת התרבות וכמסביר פיקוד העורף בעת הצורך". 

מה דעתך על שוויון הזדמנויות לנשים וניפוץ "תקרת הזכוכית"?

"נשים עושות את זה בהחלט טוב יותר, אנחנו צריכים עוד ועוד נשים בתפקידי מפתח ולא בגלל שאנחנו הגברים איזה פטרון שצריך לתת שוויון הזדמנויות, ממש לא! נשים פשוט מצוינות!". מנהלת תמוז, שירז לביא, רווית אביב מנהלת הקתדרה, ציפי זוהר מנהלת מרכז אמנויות, תהל מנהלת הלשכה שלי לשעבר, כולן מנהלות מצוינות ונשים עוצמתיות שעושות פלאים בתרבות בבאר שבע. גם בהנהלת התזמורת יש 5 גברים ו-5 נשים. השוויון חשוב , אבל תבדקו לעומק, תיבחנו ע"פ כישורים ותראו שכשנשים מובילות הן עושות את זה ממש טוב יותר וברגישות הנכונה". 

האם נכונה האמרה, שמאחורי איש קריירה מצליח עומדת אישה ואם משפחה תומכת (שהיא אשת קריירה מצליחה בעצמה?)

"אשתי היא אכן אשת קריירה בשירות המדינה, אולם לא הייתי מגיע לחצי או לרבע מהקריירה הזו בלעדיה. ההבנה של החשיבות, הוויתורים, ההקשבה, העצה הטובה וכמובן האהבה הגדולה נתנה לי את הקרקע לעסוק בכל הדברים הללו לאורך השנים. בלידה האחרונה החזרתי קצת ועשיתי חופשת לידה (לפני 17 שנה). זו הייתה התקופה היפה בחיי. תוך כדי הפקת פסטיבל הבירה" (צוחק). אבל בלי התמיכה והאהבה שלה , זה לא היה קורה".

מה אתה אומר לגברים השואפים להגיע לסיפור הצלחה בחיים מעורר השראה כשלך?

"תהיו מדויקים. תלמדו את החומר שבו אתם עוסקים, שלא יבלבלו אתכם, תכירו את העובדות, תעזו, תדחפו קדימה. אפשר תמיד לנצח!"

ספר על טיב עבודתך עם ראש העיר רוביק דנילוביץ' ושאר מחזיקי התפקיד העיקריים בעירייה.

"זה מצריך כתבה נפרדת!" (צוחק בקול). רוביק דנילוביץ' הוא אדם שאם אתה רוצה להצליח בחיים ולפרוץ קדימה, רק תסתכל עליו ותלמד. תלגום כל משפט שלו בשקיקה ותפתח אוזניים ועיניים כי אתה תראה בדיוק איך עושים את זה. רוביק הוא דמות נערצת, סוחפת, הוא נשוי לעיר הזו ומחובר אליה בכל רמ"ח אבריו. הוא קשוב לתושבים הוא יודע למה העיר זקוקה ומתי ועל מה להשקיע פיתוח כרגע ואיך בעוד עשור קדימה הכל מתחבר לתוכנית אסטרטגית אח''ת. 

''השיחה שהכי זכורה לי איתו הייתה בתחילת הדרך, אי שם ביולי 1999 כשנכנסתי לעירייה ואז הוא קרא לי ולעוד שני עובדים באגף הצעירים ואמר לנו: אתם בתחילת הדרך וכנראה בעוד כמה שנים, אם בחרתי נכון, אתם תגיעו כנראה לעמדות ניהוליות כאלו ואחרות, אבל ביום שתשכחו למה נבחרתם לתפקיד, אתם לא תהיו פה. אתם נבחרתם לשרת את הציבור, תסתכלו שוב על המילה "לשרת" ותבינו שזה התפקיד. עכשיו לכו לעבוד. אני מודה לרוביק על 25 שנה תחת כהונתו. המנהלים בעירייה ובחברת כיוונים הם אנשי מקצוע מצוינים. במהלך שנותיי עבדתי עם כולם בהנאה ובחדוות יצירה וכל צד בהפקת האירוע או בהבאת תרבות לעיר נתן את חלקו בשיא המקצועיות. תרבות זו לא עבודה של איש אחד. יש ייעוץ משפטי, גזברות, טכני, אחזקה, ניהול אמנותי וכו' ולכן, את כל מה שנעשה, נעשה בעבודת צוות של טובי אנשי המקצוע אז והיום".

נסה למנות מהם ההישגים המשמעותיים שרשמת במהלך עשרות השנים בשירות עיריית באר שבע והחברות והעמותות שהן שלוחותיה?

"הקמת מוסדות תרבות כגון מרכז הצעירים לשעבר – תמוז כיום, הצלמנייה, בית הומא, הקמת גן הפסלים בגן רמז, ציור הקיר בפיקוד דרום, גלריית הקטר, פסטיבל "גזוז", פסטיבל הבירה, אירועי אנז"ק 2017, עשרות מופעים ומופעי חו"ל במשכן לאמנויות הבמה, סיוע בהקמת להקת המחול סול בסיוע  סל"ע ויש עוד כמה כותרות שאני כבר לא זוכר..."

באיזה תפקיד ציבורי שימשת במהלך ימי מגפת הקורונה? כיצד נערכתם והאם סגרתם חלק ממוסדות התרבות בעיר? למשך כמה זמן?

"בקורונה, כיהנתי כראש מנהל התרבות. כמו כולם, סגרנו הכל, אבל התחלנו להפעיל תרבות בדיגיטל. הקמנו ערוץ יוטיוב ובו הכנסנו סיורים במוזיאונים שלנו, עשינו תוכניות וראיונות עם אמנים, צילמנו הופעות באולפנים של מרכז הצעירים, הבאנו את החוגים לערוץ היוטיוב ושם גם חוגי משחק מול מצלמה, ספורט ושיעורי נגינה וברוך השם צלחנו גם את זה". 

האם אתה מעוניין לשתף את כלל הקוראים בשינוי המדהים באיתגור המשקלי ובמהפכה האישית בבריאות ובתזונה שלך, כיצד ומתי השלת כ-70 קילוגרמים ממשקלך? האם אתה ממליץ על הליך רפואי מעין זה?

"בקורונה, יוני 2020, עברתי ניתוח שנקרא :"מיני מעקף". אחרי שנים של מלחמות במשקל עודף, החלטתי לקראת גיל 50 שאעשה מהפך. אז בזמן שרובנו עלה במשקל בקורונה כי כולם היו בבית ואכלו, אני התחלתי לרדת. יומיים לפני הניתוח שקלתי 155 ק"ל וכיום אני כ-70 קילו פחות. זה חיים אחרים וזה נפלא.  

אני לא מוסמך להמליץ על הליך רפואי כזה או אחר לאף אדם, מה גם שזה לא עובד ככה אצל כל אחד. אבל הייתי ממליץ לכל אדם לא להגיע למשקל שאני הגעתי ולהילחם בזה בכל דרך נכונה לו רק לאחר התייעצות עם רופא". 

מה סוד ההצלחה שלך (חוץ מהקסם האישי?)

"עקשנות, נחישות, תמיד חייב לסיים את המשימה שהוטלה, להציב יעדים ריאליים ולהגיע אליהם".  

עד כמה העיר באר שבע והנגב קרובים לליבך (וגם למשפחתך לדורותיה?)

"אי אפשר להגיע להישגים במה שאתה עושה אם אתה לא עושה את זה כשאתה אוהב. אני אוהב את העיר באר שבע בכל לבי, כל העבודה שלי הייתה תמיד למען כי אכפת לי. אבל זה לא רק אני, גם רוביק והאנשים הקרובים אליו באו לתפקיד הזה מתוך צורך שהם מכירים אותו על בשרם ולכן כשהגיעו לתפקיד הזה הצליחו להגיע להישגים כי אכפת להם והם יודעים מה המשמעות של הגשמת החלום".

אילו עוד מיזמים צריך לפי דעתך לקדם בבירת הנגב?

"לדעתי חסר לנו פה אקספו, מרכז ירידים ותערוכות.  צריך פה מוזיאון גדול יותר וכמובן תקציבי תרבות גדולים יותר ממשרד התרבות כי שם צריכים להבין שתרבות בדרום או בצפון עולה יותר כסף".

על מה אתה גאה במיוחד?

"אני הכי גאה באשתי והילדים שלנו. אני גאה באנשים אותם פגשתי במהלך שנותיי בתפקיד. אני יכול לומר שאני משאיר מאחורי דור מנהלים כריזמטי, יצרני וחושב שיודע לעשות את העבודה ולקדם את העיר הזו בתחום התרבות". 

האם אתה מתגאה להיות מכונה "מר תרבות" של באר שבע והנגב?

"חחחחח. זה כינוי שהמציא לי איש יקר שקראתי לו בחזרה "מר ספורט". היו פה אנשים בבאר שבע שעשו דברים מאוד משמעותיים בתרבות, כמו למשל בנ"צ כרמל המנוח, שהקים יחד עם עוד אנשי מקצוע את תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בית הספר למחול בת דור ועוד פרויקטים שמתפקדים ומסבים המון גאווה לעיר ולמדינה.

אז מר תרבות זה לא אחד. זה צוות שלם! יש עוד הרבה מר תרבות וגב' תרבות. העיקר שתהיה תרבות ושתהיה לה משמעות".

מה יהיו הכותרת, משפט הפתיחה ומשפט הסיום בספר הביוגרפי / אוטוביוגרפי על חייך?

"משפט הפתיחה: "דיוק זה דבר חשוב"

"משפט הסיום: "מקווה שהצלחתי".

מיהו השחק שיגלם את התפקיד הראשי בסרט על חייך?

"שון קונרי!"

מהם התחביבים שלך?

"אני עוסק בהם ביום יום. אבל אני מאוד אוהב לשחק, לשדר, לקריין".

כמנכ"ל אחת התזמורות הקאמריות הטובות בארץ, אילו סוגי מוסיקה אתה אוהב במיוחד?

"אני אוהב את כל סוגי, גווני, צבעי וצלילי המוסיקה.  הייתי מזמין אותך לנסיעה ארוכה איתי ברכב ותשמע את הפלייליסט שיש לי באפל מיוזיק. החל ממזרחית, דרך מוסיקה שחורה, האוס, שנות ה-60, 70 וכמובן 80 . אבל כשאני רוצה באמת להירגע ולחשוב קצת, לתת לדמיון להפליג, אז תשמע אצלי כמובן מוסיקה קלאסית".

עד כמה כיף לך שהמקצוע שלך הוא תחביב עבור אלפי מנויים מקרב תזמורת הסינפונייטה?

"כפי שאומרת אמי אסתריקה: "אשרי האדם המתפרנס מתחביבו!"

מהי היענות הקהל המסור של הסינפונייטה לאורך השנים, במספרים? (האם האולם הגדול במשכן מלא עד אפס מקום, ואיזה סוג קונצרטים הקהל אוהב במיוחד?)

"יש ויש. הקונצרטים מגוונים מאוד ולכן הקהל מגיב שונה לכל קונצרט. במשכן אנחנו מופיעים באולם 1, האולם הגדול, בו יש את הקונכייה האקוסטית והמערכת האלקטרו אקוסטית. בקונצרטים קלאסיים זה נע בין 500 ל-700 איש (ברקוויאם של מוצרט היו מעל 700 איש).  בנשף הווינאי היו כ-900 איש. המשותף לכולם זה רמה גבוהה של ביצוע וחווית האזנה הכי טובה שיש". 

מה מסב לך נחת?

"רעיון יצירתי שמתחיל לרקום עור וגידים ובסופו של דבר מתבצע בהצלחה גדולה".  

מהו הרגע המאושר בחייך?

"היום בו נולד כל אחד מילדיי".

מה תעשה בעוד חמש שנים?

"מנכ"ל תזמורת סימפונית "הנגב"!

משאלת לב / חלום?

"לעסוק בתרבות, בהנכחתה, בהנגשתה ובקידומה, באותה תשוקה כמו ביומי הראשון על הבמה".

לרגל חג החנוכה, איזה נס/ ניסים קרו לך אישית, למשפחתך הגרעינית, להוריך או לילדיך?

"כאחד שנולד בנר האחרון של חנוכה וקראו לו "יאיר" כדי שימשיך להאיר את הבית, אני יודע שעצם החיים שלנו כאן בארץ הזו היא נס גדול שממשיך לבעור ויבער עד לנצח נצחים. עם ישראל הוא בהחלט הנס של כולנו".  

מה אתה מאחל לציבור הקוראים לרגל חג החנוכה?

"שיהיה לכולנו חג אורים שמח, מלא אור ומוסיקה, שנדע בשורות טובות, שכל חטופינו יחזרו הביתה בשלום, שכל חיילי צה"ל יחזרו הביתה בשלום ושתהיה אחדות בעם, כי בלי זה לא ניצחנו כלום." 

סכם את השנה האזרחית החולפת (שהרי אנו בגיליון ברנז'ה דצמבר סוף שנה) מנקודת מבטך האישית והמקצועית.

"שנת 2024 הייתה שנה של מלחמה, שנה קשה שאנחנו עוד חווים אותה באופן מלא וכנראה נמשיך לחוות אותה גם לאורך השנה הבאה. התמודדנו מול 7 גזרות קשות ויכולנו להן, וזאת בזכות העם הזה וכמובן צה"ל שלנו החזק, החכם והמדויק. בתרבות חווינו תחילת שנה קשה, אולם הציבור הבין שהאסקפיזם הטוב ביותר, הנכון ביותר עבורו, הוא לא ליד הטלוויזיה (כי כבר אי אפשר לראות ולשמוע את זה) אלא באולמות המופעים, ולכן זו הייתה שנה בה הבינו כולם את עוצמתה של התרבות והאמנות''.

בשנת 2025, את האזעקות יחליפו כנראה הגזירות הכלכליות ודווקא בדיוק שהכל נראה שהולך למקום קשה וחשוך, שם בדיוק נגלה את האור! כמו בכל המלחמה הזו שבאו לכלותינו, גילינו את העם הנפלא הזה שלנו, את היד המושטת תמיד, את החשיבות והאהבה שלנו לצה"ל ולמדנו שלא משנה כמה אנחנו שונים, כולנו ישראלים וכולנו יחד תמיד. כל עוד אני יכול, אני אמשיך לשרת את המדינה במדי צה"ל בהם אני גאה יותר מכל ואני מנחיל זאת לילדי. צה"ל זה דבק של כולנו".

עם כל המורכבות שעברנו בשנה החולפת, האם אתה מחלק אותה לפני אוגוסט 2024 (אז כיהנת כראש מנהל התרבות בחברת כיוונים) ולאחריו, עם כניסתך לתפקיד מנכ"ל הסינפונייטה?

"תראה, בשנים האחרונות אני מאתגר ומרענן את עצמי. כך גם עשיתי במשקל הגוף, כך עשיתי שלאחר 25 שנה במגזר הציבורי עברתי למנכ"ל גוף יוצר לאומי ונפלא וכך כנראה אעשה כשאגרום לקהל צעיר להתאהב במוסיקה הקלאסית. אני אוהב אתגרים, אני אוהב לעשות דברים חדשים וליצור. השנה הייתה מאתגרת מאוד אבל זו בדיוק ההזדמנות להמציא את עצמך, לחשוב מחוץ לקופסא, לחשוב על דברים בצורה אחרת והכי חשוב לא להפסיק ליצור''.

''זו שנה אחת מבחינתי, שנה של מהפכים, אתגרים ושנה מאוד מרגשת בכל התחומים. אני בטוח, שהשנה הזו , 2025, הבאה עלינו לטובה, למרות הגזירות הכלכליות שבפתח, תדע ליצור הזדמנויות לפריחה, יצירה וחדשנות. אין לנו ארץ אחרת. עם ישראל חי!"