מלחמת הלב

ארז כהן (50), צלם וידאו בתאגיד השידור 'כאן 11', נשוי לנטלי כהן קדוש (49), צלמת סטילס עצמאית משנת 2001 ולהם שני בנים: יואב בן 18 וגלעד בן 12, מתגוררים בישוב מיתר ומנהלים אורח חיים משפחתי שמח ואוהב, ובעיקר מאתגר. כי ככה זה שהמקצוע של הבעל זה לצלם גם בימים של אזעקות, פיגועים ומלחמות -  מקומות שבהם סף הפחד יכול רק להעלות למי שנשאר הרחק מאחור  בבית - בעיקר מהצד הנשי, שהדאגה היא מצרך גנטי כאם שמחכה לשובה של בנה לחיקה. בימים טרופים אלה, ארז מצלם באוקראינה בקור ובמראות הלא סימפטיים והפחות שגרתיים, ונטלי מעבירה את הימים והלילות בעיקר בדאגה יתרה "אי אפשר לתכנן שום דבר, הכל קורה מעכשיו לעכשיו" מספרת בחן על החיים עם בעל צלם "בטח בעתות מלחמה. כל פעם שהוא היה נוסע לשדרות, אשקלון, אשדוד תוך כדי אזעקות ונפילות טילים, הייתי מפסיקה לנשום עד שהיה מגיע למקום מוגן. כשנותנים לארז משימה, הוא ״לא רואה בעיניים״ וזה מה שמלחיץ אותי כל פעם מחדש. אני יודעת שהוא עלול לקחת סיכונים ״מיותרים״ שהרבה אחרים לא היו לוקחים, כמו לא לשכב על הריצפה בזמן אזעקה ולהמשיך לצלם כשכולם שוכבים".

נטלי כבר למדה להכיר את קווי דמותו של בעלה הלוחם המתעד בשטח, שמקבל משימה ורץ אליה חדור מטרה, גם אם זה אומר לבטל תוכניות משפחתיות שנקבעו מראש "לקח לארז שנים ללמוד לומר לא כשמבקשים ממנו משהו שלא ממש מתאים לו ועד היום הוא ממשיך ״להתאמן״" שיתפה "אז כשביקשו ממנו לנסוע לסקר את המלחמה באוקראינה, גם אם חלפה במוחו מחשבה על הסכנה הכרוכה, הוא דחק אותה הצידה לטובת האתגר וההתגייסות למשימה. הוא לא חשב בכלל שהמצב ידרדר לסכנה ממשית כל כך קרובה. ארז הוא דוקומנטריסט בנשמה, בזכות הרגישות שלו לאנשים, לסיפורים, לעוולות וגם לסיפורים המשמחים, לרוב הוא יהיה מעורב ושותף מעבר לצילום עצמו, בהפקה של הסיפור".

איך הגבת כשסיפר לך על הטיסה לאוקראינה?

"כשארז סיפר לי על הנסיעה, החסרתי פעימה. אבל מהר מאוד שמתי לנגד עיני את האהבה שלו והמסירות למקצוע, ואמרתי לו שזאת החלטה שלו בלבד ואני נותנת לו גיבוי מלא! הוא מאוד התרגש מהפירגון והרוח הגבית. זה כל כך מגיע לאיש הזה. ארז הוא איש של נתינה, נטול אגו והתחשבנות גם בבית וגם בעבודה. הוא פחות חזק בחלק של ״לקבל״ ולכן חשוב לי שיקבל במה ופירגון, כי הוא יותר מראוי לה".

ממה את חוששת?

"אני חוששת מאי הוודאות שהתגלגלנו אליה. לא חלמתי על תסריט כזה קיצוני וגם האוקראינים לא. לצערי להישאר בקייב מסוכן ולנסות לצאת מקייב אולי מסוכן יותר בשל הכוחות הרוסים שפרוסים בכל מקום. אני פוחדת שהמצב יצא משליטה וארז והצוות יקלעו לסכנה יותר גדולה. ובאותה נשימה אני מגייסת את האופטימיות שיש בי, יש שיגידו אופטימית מדי. מנסה להחזיק מעמד ולחזק אותו מרחוק עם המון חום אהבה והערכה".

אתם מצליחים לדבר הרבה?

"אני משתדלת לא להציק לו. מאחר והוא עובד ממש סביב השעון וברמת דריכות מאוד גבוהה. לרוב אנחנו מדברים לפני שהוא ״מתרסק״ מעייפות במיטה, אחרי שישן אולי שלוש שעות בלילה ועבד כל היום על כתבות וממבזק למבזק".

 איך את מרגיעה את הבנים, מה הם שואלים אותך?

"ארז הוא אבא מאוד מאוד מסור והילדים מאוד קשורים אליו. יואב, הבן הבכור, מאוד נבהל כששמע שארז נוסע. מאחר והכל משודר ברשתות, אין לי אפשרות למנוע את החשיפה שלהם לתכנים המורכבים. אני משתדלת לתווך להם את המציאות בצורה מפוקחת ואופטימית."

מה ארז מספר מהשטח?

"ארז מספר על אזרחים שמסתובבים ברחובות עם נשקים מאולתרים, אפילו במלון שבו הם שוהים. עצם השהיה שלהם סמוך מאוד לבניין הפרלמנט חושפת אותם לסכנה ממשית מאחר והנשיא הוא המטרה העיקרית של הרוסים. הקושי בא לידי ביטוי אפילו בדברים הבסיסיים כמו מחסור בביגוד חם ואוכל סביר. המצב שארז נמצא בו הוא מורכב ומתיש מבחינה ריגשית. מצד אחד הוא צריך לתפקד ולהישאר ממוקד במטרה, ומצד שני החיכוך עם המציאות המפחידה לאחר שבוע ימים מתחיל לתת את אותותיו."

מתי הוא אמור לחוזר?

"שאלת מיליון הדולר. מאוד מורכב לצאת מהאזור, אבל אני בטוחה שהמערכת של 'כאן 11', בשיתוף עם משרד החוץ, פועלים ודואגים להם".

את מצליחה לישון?

"לא ממש, וזה הולך ומחמיר. אני מתעוררת כל שעה למבזק, מפחדת מאי הוודאות."

מה הדבר הראשון שתעשי כשתראי אותו?

"קודם חיבוק גדול גדול, להרגיש שזה אמיתי והסכנה מאחורינו."