מכורים, אבל בטוב!
15.07.21 / 10:25
אומרים שאנחנו מכורים לדברים הקטנים שבחיים שמרגשים אותו עד כדי עונג, וגם אם לא נכריז עליהם בריש גלי, אנחנו באמת לא יכולים בלעדיהם. לא מכורים בקונוטציה השלילית של המילה, שדורשת מאיתנו מכון גמילה חלילה, אלא שבאמת לא מצליחים לחיות בלעדי התחביב הזה מגיל צעיר, שגורם לנו לרצות להשיג עוד ועוד ואנחנו לא יכולים בלעדיהם ברמה היומיומית ברמת התשוקה, האהבה והכמיהה לתחביב. איך נקרא לזה: אהבה מהקרביים. קבלו חמישה מכורים ומכורות שמודים בפה מלא: מכורים וטוב לנו.
נעמה זמיר (27)
מקצוע – מנהלת מארחות ב'זאפה' וסטודנטית שנה א' למשאבי אנוש במכללת ספיר.
סטטוס - בזוגיות
באר שבע
מכורה: לשוקולד
ההתמכרות: מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא מפסיקה לאכול שוקולד. אני חייבת לאכול כל יום שוקולד, זאת התמכרות קשה ממש. אם לא אכלתי שוקולד אני עצבנית. אני הכי אוהבת שוקולד לבן, פררו רושה וקינדר בואנו. בשנתיים האחרונות גם התחלתי לאכול מריר 90 אחוז למרות שזה לא באמת טעים, אבל זה יותר בריא. אז חייב.
דוגמאות מהחיים: פעם הייתי מגזימה ממש, מסיימת חפיסות, היום פחות, אבל עדיין אין אין דבר כזה בלי שוקולד.
פרטי ונמקי: מעדיפה שוקולד מאשר כל דבר אחר, זה גורם לי לאושר ברמה ממש גבוהה, כאילו אני כמה שניות בגן עדן ואז חוזרת לגיהנום. יום בלי שוקולד זה יום מבוזבז.
יגאל חדד
מקצוע - תסריטאי
סטטוס - רווק
אופקים
מכור: בובות פאנקו פופ (Funko POP)
"לא הייתי אומר מכור, כמו אספן. אבל עזבי, אני בהכחשה".
ההתמכרות: תמיד אהבתי פיצ'פקעס, זה מגניב ועושה את הסביבה הפרטית שלך מעניינת. וחוץ מזה זה לי נראה טבעי שאחד כמוני שמחובר לתעשיית הבידור במיוחד העולמית, יגלה עניין בבובת פאנקו של "הסנדק" לדוגמה.
דווקא אני מוצא את עצמי מופתע מכל מיני אנשים שאני מכיר ומגלה שהם גם אספנים. תמיד זה נחמד לגלות את זה.
ממתי התחלת לאסוף?
התחלתי ממש במקרה, האמת. לפני כמה שנים הייתי בחנות 'האוזן השלישית' בתל אביב וקניתי בובה אחת. היא הייתה בשולחן העבודה שלי בודדה. לפני שנה וחצי בשיחה אקראית עם חבר במאי קולנוע, יצא לנו לדבר על המוצרים האלה ושנינו מצאנו את עצמנו, מגדילים את האוסף. ומשקיע במדפים.
דוגמאות מהחיים: כיום יש לי כ-70 ותאמיני לי זה כלום. רק בקבוצת פייסבוק שאני חבר בה, שיש בה אספנים שחלקם עורכי דין, מנכ"לים, ואנשי הייטק, עם אוספים מטורפים. יש כאלה שחדר אצלם בבית מוקדש לאוסף הזה.
פרט ונמק: את הפאנקו פופ של קורט קוביין, סולן להקת נירוונה. אחד האנשים הכי מרתקים בעולם המוסיקה, אייקון מוסיקלי מטורף. להשיג את הפאנקו שלו עם משקפי השמש הלבנות המפורסמות שלו, היה אתגר בינלאומי חוצה יבשות. עם תענוג שהסתיים בכמה מאות שקלים. כמובן גם הפאנקו של הלהקה הכי אהובה עליי - הפט שופ בויס. האתגר הנוכחי שלי הוא הפאנקו של רוברט דה נירו מהסרט "נהג מונית".
מה יש לך באוסף?
אני אוסף בעיקר פאנקו של זמרים ומוזיקאים. אגב גם כאן יש פחות זמרות, אין לי מושג למה, כנראה עניין של זכויות יוצרים. טלוויזיה (ממש עכשיו רכשתי סט של "סיינפלד") וקולנוע. יש לי באוסף גם מרילין מונרו, מוחמד עלי, פופאי, בזוקה ג'ו. וכן גם גיבורי על אבל מצומצם. פחות מתחבר.
אופיר סיבוני (28)
מקצוע – מנהל מחלקת צ'ק אין במועדון הפורום.
סטטוס: בזוגיות
באר שבע
מכור לבישול
ההתמכרות: כל מי שמכיר אותי יודע שאני לגמרי מכור למטבח, זאת הפינה השקטה שלי. ההתמצאו שלי לשם שואפת לשלמות, בכל זאת אני הבן של לאה סיבוני, ממסעדת "קוקה", אין לגנים לאן לברוח יותר מידי.
דוגמאות מהחיים: אני הכי אוהב לבשל את האוכל המרוקאי שלמדתי מאמא שלי ומהסבתות שלי. כמו קציצות דגים מפורסמות לסרדינים המטוגנים עם העריסה הביתית ועד לחלקים פנימיים אם זה לקום בבוקר ולבשל לעצמי ולחברים אוכל שיהיה בצהריים, או לחזור מהעבודה, לקנות כמה פרודוקטים שחשבתי עליהם ולהכין, אבל השיא הוא בלילה בדרך כלל אין שעות לבישול. אצלי זה יכול להיות פתאום סיר של קציצות משגע או תבשיל בקר טעים.
פרט ונמק: הייתי בסדנה פסטות מיוחדת ברומא ואני כלי עזר לאמא שלי במסעדה לעיתים כשהיא צריכה, במסעדת קוקה."
אביחי דדוש (29)
מקצוע – מוכר סלולר
סטטוס - רווק
באר שבע.
מכור: לקעקועים.
ההתמכרות: התחלתי להתקעקע בגיל 25 ומהרגע שהמחט נגעה לי בעור, ידעתי שזו תחילתה של מערכת יחסים מאוד סבוכה בין התמכרויות שלי לאינק, לבין האמונה שלי. תמיד רציתי להתקעקע, מאז שהייתי בן שמונה ועשיתי קעקוע חינה של נשר שנמחק אחרי שבוע. תמיד קינאתי באנשים מקועקעים, הם נראו לי מעניינים כאלה, עמוקים ומסקרנים.
דוגמאות מהחיים: הקעקועים שלי הם הכאב שלי, הפחדשים שלי, הדו פרצופיות והביקורת הנוקבת שלי כלפי עצמי. הם הדרך שלי לספר בדיחה ולצחוק על עצמי, מבלי שאף אחד יבין, בגלל זה הקעקוע הראשון שלי היה המשפט "צא מהאזור הנוחות שלך" באנגלית. אם הייתי מקעקע את מה שהכי יפה, הייתי מכוסה בורדים, אריות ושעונים, אבל מי שיעיף מבט בציורים שעליי, יישאר נבוך כשייחפש משמעות גלויה לעין או מובנת מאליה.
כמה קעקועים יש לך?
וואלה אין לי מושג, זה מה שאני עונה תמיד. אני לא סופר אותם, אך אם אספור אגיע לדעתי ל50. רובם קטנים, אבל יש כאלה שלקח למעלה משמונה שעות לסשן.
פרט ונמק: הקעקוע השלישי שלי הוא בין המשמעותי ביותר שלי, זו תמונה ריאליסטית של זאב בבגדי אדם, מנגן בכינור לאור ירח, המשמעות שלו מלאה בתקווה ובעיקר אמונה. דמות הזאב היא זמנית, קיימת רק לאורו של ירח מלא ושקרן, ואילו כאשר העננים יכסו את הירח, אשוב לצורתי האנושית, אני משלים את הזאב שכן כולנו מורכבים מחצי רע וחצי טוב. תמונה של ילדה קטנה עם אוברול וקוקיות כשלמטה רשום "בעיות אינטמיות", או אישה דתייה מתה על פסנתר עם כנפי פרפר ודפי תווים עולים באש. הם השראה שקיבלתי משיר שכתבתי והייתי כה מחובר אליהם שהפכתי לסקיצה. אפילו חשבתי על סגירת הקרסול: פסל של ונוס, אלת האהבה, מהמיתולגוה יוונית אך כרותת שד, כסמל לעוררות מודעות לסרטן השד בקרב נשים מעל גיל 40.
חיים חדד (52)
מקצוע – בעל עסק ליבוא מנועים מחו"ל
סטטוס: אבא לשלושה ילדים באר שבע
באר שבע
מכור: לכדורגל
ההתמכרות: אני מכור לכדורגל. המשחק הזה ממלא אותי באנרגיות ובשבילי זה מעיין תרפיה אחרי יום עבודה. אני משחק שלוש פעמים בשבוע ובנוסף מאמן ילדים ארבע פעמים בשבוע.
דוגמאות מהחיים: אני מלווה את הבן שלי במועדון מס באר שבע ועכשיו במכבי באר שבע. בעבר שיחקתי במועדון ותמיד אהבתי את הכדורגל יותר מכל. כשהתחלתי ללוות את הילד, פשוט הוקסמתי מההתלהבות והרצון העז של הילדים מגיל שש ללמוד ולהתקדם בהנעת הכדור ובבניית המשחק והפכתי להיות עוזר מאמן. זה מחזיר אותי לחוויות שהיו לי כילד וממלא אותי אחרי יום עבודה במגרש הכדורגל. עד היום ממשיך את אותה קבוצה.
פרט ונמק: כדורגל הוא התחום שממלא אותי יותר מכל ולו אני מדגיש את מירב תשומת הלב. רואה הרבה משחקים בטלוויזיה.
דוגמאות מהחיים:
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
