יוגרמן אלכס, ניצול שואה שחגג 100 שנה: "היטלר לא התכוון לחסל את היהודים, הוא רק רצה ללמד אותם לקח"
17.04.23 / 08:52
אי אפשר שלא להתאהב: יוגרמן אלכס חגג מאה שנה והוא תמיד שומר על רוח נעורים. כניצול שואה ששרד ימים קשים, עזר לאחרים, הקים משפחה בארץ, חי בבאר שבע ושימש כמנהל מחוז דרום במשרד השיכון והתנדב להיות מנהל הספריה העירונית במשך עשר שנים, הוא מספר על הילדות, השואה, ההישרדות, החברים שנרצחו, הקמת המשפחה, השירים שכתב והרצון להכיר חברה חדשה לחיים.
יש משהו מאוד מרגש בלפגוש אדם שציין את יום הולדת ה100 של חייו. לא רק בגלל שיש לו היסטוריה, עבר מרתק וחיים שלמים שיכולים להיפרט על ספר שלם, אלא כי יש מה ללמוד ממנו. כמי ששרד את השואה, שנלחם כדי להיות בחיים, שהקים משפחה בארץ, עבד כמנהל מרחב דרום במשרד השיכון והתנדב עשר שנים בתפקיד מנהל הספרייה העירונית בבאר שבע, שחי את העיר ועד היום נמצא בה 'בבית יונה', שכתב שירים ויודע עד היום לדקלם אותם בעלפה, כולו מלא בקסם אישי, חיוך שווה, הומור במבטא הונגרי שמודה בפה מלא שהוא מחפש חברה. עד 120.
אלכס יוגרמן, איך זה מרגיש להיות בן מאה שנים?
"כמו שם המשפחה שלי יוגרמן שמסמל איש יותר צעיר, מהמילה יאנגר. אני מרגיש שפתאום אתעורר ואהיה הכי צעיר".
לאחל לך עד 120 זה מספיק?
"זה אפילו הרבה".
אלכס יוגרמן הוא כיום סבא לשני נכדים מבנו היחיד יורם יוגרמן, שמשמש כיום כמנכ"ל תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, שאותו מעריץ אלכס ומספר בגאווה של אבא על כישוריו ואהבתו. "בן מוכשר ואהוב לי" שיתף אבא יוגרמן בחיוך קבוע "עם זיקה למוזיקה שבאה מהאמא אסתר ז"ל שהייתה שרה ומנגנת".
אבל אם נלך אחורה לפני מאה שנה לערך, אלכס נולד בטרנסילבניה שבגבול הונגריה ולדבריו עברה עליו ילדות קשה שבה לא ידע לדבר את השפה. "לא הייתי יודע לדבר עם אנשים ולא הבינו אותי בגלל הקושי בדיבור" שיתף בקולו הזך. "לא ידעתי לדבר הונגרית, רומנית או גרמנית ולכן לא היה לי קל. חייתי בבית עם ההורים ואחותי. הייתה לי עוד אחות מהנשואים הקודמים של אבי. הייתה תקופה של נפילת הבורסה והמצב הכלכלי היה קשה ביותר, ככה חיינו. תמיד חלמתי להיות שחקן תיאטרון, ג'וקר, אבל לא יצא לפועל בהמשך חיי".
מה אתה זוכר בעיקר כנער?
"בשנת 1940 ההונגרים כבשו את החלק שלנו ולא הצלחתי לדבר איתם, כי היו לי שגיאות בדיבור ולכן לא ידעתי להסביר את עצמי כשהיו פונים אליי. בגלל זה סבלתי מאוד. לא הבינו אותי".
מה אתה זוכר מתקופת טרום השואה?
"תדעי שהגרמנים לא התכוונו בהתחלה להרוג את היהודים. דוד שלי היה ציוניסט גדול ונודע בבזל, דוד שני היה מזכיר של ראש ממשלה הונגריה שהיה קומוניסט גדול והוא היה כותב לו ביידיש, לכן היו מספרים לי דברים שקורים בשטח. ככה הבנתי שאין כוונה להרוג. בגיל 21 גייסו אותי לצבא ההונגרי בדיוק שהיה הגיוס האחרון בשנת 1944. לקחו אותי ואת החברים שלי למחנה עבודה עם גדוד 110 ב'באיה מארה' - עיר במחוז מרמורש שבצפון מערב רומניה ושם נהייתי חולה. אני זוכר שאמרו לשאלך הביתה, אבל לא הסכמתי כי סבלתי מדלקת ריאות ולא רציתי שיעשו לי משהו רע. למזלי היה שם רופא יהודי שנתן לי תרופה."
איך שרדת כשאתה חולה?
"למזלי היו לי חברים שהיו יוצאים לעבודה במקומי. הם הצילו אותי למעשה כי הם עבדו בשבילי ולא ידעו שאני חולה. אנחנו אלה שבנינו את הגטאות ואת הגדרות מסביב".
מה אתה זוכר שראית בגטאות?
"צריפים מעץ בעיקר ואדמה. לא היה הרבה מה לראות, רק את זה ואת הגדרות תיל. הקימו בית חרושת לחומרי בניין והתחלנו לעבוד".
היו ימים של פחד ממה שהולך לקרות לכם?
"ב1942 נכנסתי לבית קולנוע לראות את הסרט "הדנובה הכחולה", ישבנו למעלה ואני זוכר שזה היה בית קולנוע הכי יפה שבו הייתה לנו אפשרות להישאר משעה שלוש אחר הצהריים עד 11 בערב ואני בחור צעיר בן 19 נשארתי עד הסוף. הקרינו יומן הונגרי ודיברו על המופתי הירושלמי והגישה שלו, שהזמינו אותו לוועידת בזל כדי לספר שהכינו תוכנית להעברת כל יהודי אירופה לבירוביג'אן ברוסיה. לא הייתה הוראה לחסל את היהודים אלא לסלק אותם מאירופה. כשהתגייסתי לצבא הבנו מיד את האמת שכאן בארץ לא יודעים: היטלר לא התכוון לחסל את היהודים, הוא רק רצה ללמד אותם לקח".
לקח אכזרי מידי
"זה לא הוא שנתן את ההוראה, אלא הגסטפו ואני יודע את זה ממקורות".
מה אתה זוכר מתקופת השואה?
"הייתי בכמה מקומות. רצו להרוג אותי, כי לא היה לי תג וגם הייתי חולה, אבל אז בן דודי היה המפקד שלי ושלחו אותי לקנות סחורות. את הכסף שקיבלתי נתתי להונגרים ואת הקבלות שקילנו רצו לשלוח לאמריקה. ההונגרים הגיעו קודם, השביתו אותנו ולקחו לנו את הכסף. נשארנו בלי כלום. בעזרת החברים שלי הצלחתי לשרוד את השואה כי הם עזרו לי לברוח ממקום למקום. בגלל זה עד היום אני חושב על אחרים ופחות על עצמי".
הבנתי שהכרת את טומי לפיד ז"ל אביו של יאיר לפיד
"נכון, טומי היה עובד אצל דוד שלי שהיה לו משרד עורך דין . שם הכרנו".
כששואלים את אלכס על המראות הקשים שראה בימים האכזריים של השואה, הוא מעדיף לדבר על ההישרדות ופחות על המראות שכל אדם היה מעדיף למחוק ממוחו. זה אולי לא עושה לו טוב להיזכר בזה, כי יותר חשוב לו לדבר על דברים חיוביים. "אני כן יכול לספר שבשנת 1942 ברומניה" שיתף " שמענו על רכבות המוות שלשם הכניסו 17 אלף יהודים וחיסלו אותם ביום רק כי הם היו יהודים. הם נחנקו ברכבות".
היה לכם מזל
"אנחנו היינו בהונגריה והכרתי את מי שארגן את רכבות המוות. הוא היה רומני שפשוט עשה זאת מתוך שנאה ליהודים. רוב היהודים היו אנשי ספרות ואינטלקטואליים והם פשוט קינאו בהם. שנאה עמוקה שהובילה לרצח".
נחשפת למראות זוועה?
"כן, למשל שנסענו ברכבת הגיעו חיילים ותקפו את הרכבת. פשוט ירו בארבעה חיילים והמשיכו הלאה. באמצע ינואר בשנת 1945 הייתה נסיגה ואני וחבריי הלכנו ברגל להונגריה במשך ימים רבים. ב1.4 הגענו והשתכרנו".
מה ידעת שעלה בגורל משפחתך?
"לקחו אותם וחיסלו אותם. אחותי המבוגרת לקחה ילד של מישהו אחר ולבסוף חיסלו אותה הגרמנים באושוויץ. אני קודם כל הלכתי לבד את הונגריה ברגל, לא יודע מאיפה המרץ שהיה לי ללכת כל כך הרבה. זה היה באמצע ינואר בשנת 1945. היה אפילו יום שתפסו אותי חיילים אבל הצלחתי לברוח מהם. בסוף הגעתי לבית שלי וראיתי שהשתלטו על הבית שלי. מי? הבן של המטפלת שלי שהייתי ילד. נוצרי. השארתי אותם לגור שם".
מה קרה לאחר השואה?
"התנדבתי לחפש את ההון היהודי והפכתי להיות המחסנאי הראשי. מצאנו הרבה סחורה, לילה אחד מצלצלים אליי שצריך ללכת לתחנה להביא קרובים של משפחות והיו שם כמעט 40 איש. הבאתי חברים שיעזרו למקם אותם ואני מצאתי שלושה קרובי משפחה שלי שיעברו אליי. מאז הפכתי להיות אדם טוב עם כולם".
איך התחלת להתמקם בחיים החדשים?
"הייתה יום הולדת לאחותי הצעירה מהנשואים הקודמים של אבי ולשם הגיעו שני חברים שהודיעו לי שנוסעים. עלינו לרכבת בלילה שלקחה אותנו לבודפשט. זוכר שלקחתי איתי מזוודה קטנה עם עניבה אחת, חולצה ועם זה הגעתי לישון אצל דודה. אחרי שבוע העבירו אותנו לאיטליה. ידעתי כבר אס לדבר גרמנית ולקחו לי את התעודה. שנה וחצי הייתי שם בודד בלי חבר או חברה".
מתי התחתנת?
"הסיפור הכי יפה והכי עצוב. עבדתי בסוכנות היהודית ואמרו לי שמוכנים לתת לי דירה בבאר שבע. אמרתי שאני לא מכיר שם אף אחד, אבל עברתי בכל זאת. אמרתי להם שישה חודשים אני מכיר אישה ומתחתן איתה ואם לא -מחזיר את הדירה. קבלנים ניסו לשדך לי כל הזמן ואז חברים הכירו לי את אסתר לימים הייתה אשתי. זמרת שאמרה לי אני איה פשוטה מה אעשה עם מהנדס? וברחה ממני. יום אחד ההורים שלה הזמינו אותי אליהם ובת דודה של אמא שלה דיברה איתי ואמרה הלוואי עליי בחורה כמוה. נפגשנו באחד הימים ובזמן שליוויתי אותה הביתה אמרתי לה שאני מזמין אותה לחתונה שלנו בעוד שלושה שבועות. יום אחד היינו בבית ושאלתי אותה במטבח אם היא מוכנה להיות אשתי והיא ענתה "למה לא?". לקחנו שתייה והרמנו לחיים. זה היה האירוסין שלנו. התחתנו בשנת 1966".
איפה התחתנתם?
"ברחוב ויצמן 20 בשכונה א' בבאר שבע מול מד"א כיום. הבאנו לעולם ילד אחד. לא הצלחנו עוד כי אשתי עברה הפלות".
אלכס עבד במהלך חייו כמנהל מרחב דרום במשרד השיכון בנגב ואף היה ממונה על כל האיזור מאילת עד בית ג'וברין, לאחר מכן התנדב במשך עשר שנים בתפקיד מנהל הספרייה העירונית, שאותה הקים מראשיתה. לפני שנתיים נפטרה אשתו אסתר והוא עבר להתגורר בדיור מוגן "בית יונה" בבאר שבע, למרות שהיה מעדיף להישאר לגור בביתם שכה אהבו. "אני אוהב להיות עם צעירים" אמר אלכס בחיוכו ורוח נעוריו "ופה יש הרבה זקנים, אז אין לי עם מי לדבר כי לא רוצים לשמוע אותי בגלל המבטא. תדעי שחגגו לי יפה מאוד את גיל מאה חודש שעבר".
כתבת ארבעה שירים, ספר לי עליהם
"למדתי עברית באולפן במשך חודש כדי לכתוב שירים. כתבתי ארבעה שירים רומנטיים שאותם אני יודע בעלפה, כל המילים. את אחד השירים הקליט הזמר בנימיני שהוא גיס של בן דודי. אמא שלו היא האסטרולוגית מרים בינימני ".
מה אני אאחל לך?
"חברה לחיים. אני גם מחפש מזכירה שתעזור לי עם כתיבת השירים שלי, אז שיפנו אליי בשמחה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
