חגית ותהני: באה לעשות שמח
11.02.21 / 21:30
מי שלא טוב לו יום טוב לו זאת השורה התחתונה של חגית גינזבורג "מי שלא מבין את ההומור הכל טוב, זה סובייקטיבי. פעם הופעתי בבאר שבע וכתבו עליי בביקורת שאחרי, שאני ממורמרת ולקחתי את זה קשה. היום אני באה לעשות טוב ולשמח אנשים"
חגית גינזבורג (38) ילידת באר שבע שגדלה בשכונה א' היא מסוג הנשים שמאוד קל לאהוב, מצד אחד היא עיתונאית בחסד, מוכשרת, שנונה, כותבת להפליא, רזומה עשיר עם טייטל של ג'וב נחשק בפנאי פלוס, גיא פינס, מגזין 'מנטה' ואפילו בידיעות ניו יורק, ומצד שני היא הכי רווקה שגרה עם כלבלב בגבעתיים, חיה את החיים בגפה ומשתפת כל מה שעולה לה במקלדת בנושאי רזון ודיאטות, זוגיות ודייטים, גברים וביציות וכמיהה לאימהות במרתון סטנד אפ "נשי ותהני" שהקימה ב-2015, שלא מפחדת להקיא את כל מה שמעניין או מפריע לה, ואם תכתבו עליה נסטי מידי, היא תעשה לכם ביג שיימינג בפייסבוק , כי יש לה עשר נשים מפרגנות שיטענו לכתר מאחר והיא מייצגת את מה שהן פוחדות לפלוט.
עכשיו, בין סגר לסגר, תפסנו אותה לראיון בין הופעות בחצרות הבתים וכתיבה, לבין זה שהיא מתחילה לבלוע חומצה פולית. נו, יגידו הפולניות, מתי תהי כבר בהריון? "בעיקרון אני רוצה ילד כבר בערך שנתיים, פשוט לא הייתי לגמרי מוכנה וזה אחרת שאין לך זוגיות ושאת לבד את מתחילה לשאול את עצמך אם הורות זה משהו שאת צריכה ואם את מרגישה שאת צריכה להיות אמא, נכון לך? בודקת את האפשרויות".
ומה מעלה הבדיקה, טוב לך ככה? "הייתי מפוכחת מגיל מאוד צעיר להבין שזוגיות זו עבודה קשה וגם אם אנשים מציירים תמונה מושלמת באינסטגרם זה רחוק מלהיות מושלם וכל הזוגות שהיו סביבי, אם זה ההורים שלי שהתגרשו שהייתי בת 18 או חברים שלי, כולם תמיד נראו לא מאושרים עם המון בעיות ודילמות. יש לי מעט חברים שיש להם זוגיות מאושרות, הרוב דיברו על כמה קשה ומתסכל. תמיד רציתי אהבה וחיפשתי, אבל לא היה לי חשוב להתחתן ולעשות את הדברים בדרך הקונבנציונלית, היה לי חשוב הקריירה, לחוות חוויות ולא הייתי לחוצה. הרבה מתחתנים כדי לא להיות לבד ואני לא פחדתי אף פעם להיות לבד. מערכת היחסים הכי חשובה זה עם עצמנו ואולי אחר כך עם הילדים שלנו, תמיד מינפתי את זה לקריירה שלי לדבר על זה".
לא היה לחץ חברתי? "היה בגיל 34, אנשים התחילו לפקוח עין ולהרים גבה ושאלתי את עצמי אם זה מה שאני רוצה, כי אין דבר שאני לא רוצה ואני לא משיגה ואם הייתי רוצה הייתי מוצאת זוגיות, אבל הטייטל הזה של זוגיות ולהיות נשואה לא דיבר אליי אף פעם, רציתי אהבה ומצאתי בדרך. יותר חשוב שיהיה לך כיף וחברות טובות ותגשימי את עצמך מבחינת קריירה וכשתהיי מוכנה תקימי משפחה. רק לפני שנתיים כשהקפאתי ביציות התחלתי לשאול את השאלות האלה אם אני רוצה להיות".
הסגר הראשון של הקורונה הביא את חגית להבנה שהורות משותפת היא הזכייה בלוטו מבחינתה להבאת ילד לעולם ונכנסה למים בחיוך של אמא בפוטנציה. מזה כשנה שהיא נמצאת בתהליך מדהים מבחינתה וככל שהתהליך מעמיק מבינה חגית שזו הבחירה הנכונה בשבילה "היה לי בן זוג בקורונה גרוש פלוס ילד" נזכרת "ודיברנו על זה שגם אם ירצה שנעשה ילד אני לא רוצה לעשות איתו ילד כי אני רוצה עם הפרטנר שלי מהורות המשותפת וזה הרגיש לי נכון לאורח חיים שלי".
עדיף הורות משותפת מבן זוג? "הבנתי שזה פורמט שמתאים לי. שלילד יהיה אמא וגם אבא ויהיה לו שני הורים ושתי משפחות, אבל לא כזוג וחיים יחד, אין מתחים וחיכוכים. הקורונה חידדה לאנשים כמה זה קשה כשמגיע למצב של 24/7 יחד עם בן הזוג והילדים. יש לי הרבה חברים שהתגרשו בגלל הקורונה וכל החברים שלי שחיים בהורות משותפת חיים את החיים. אגב, גם אימהות יחידניות מאושרות. נכון שיש יתרונו וחסרונות לכל דבר, אבל זו הסיבה שאני מעודדת נשים להקפיא ביציות בגיל שלושים ומעלה כך שבגיל 38, 39 ו-40 תהיה להן הזדמנות. לא תוכנית ביטוח, אבל משאיר סיכוי".
כל החיים השתמשה חגית בהומור ככלי להתמודד עם סיטואציות קשות או כואבות והומור בעיניה הוא סוג של החלמה לה ולאנשים מכל עבר "יש לי שתי אופציות, להסתכל על החיים כרווקה שלא הצליחה למצוא זוגיות ולהרגיש לוזרית" מסבירה "או להסתכל על ההומור של זה. בזמן שחברים שלי נמצאים תקועים עם בני זוג בסגר והילדים מטפסים על הקירות, אני דווקא בבית בספה, מעשנת סיגריה, ישנה צהריים. אני מלמדת בסטודיו אצל טלי שרון איך להפוך הומור לכלי התמודדות בכל דבר בחיים" על החלק של ההומור היא מסבירה "יש לי תלמידים שהחלימו מסרטן, שההורים או בני זוג שלהם נפטרו, ואנחנו לומדים להיעזר בהומור. אין דבר שאי אפשר לצחוק עליו, אין קווים אדומים, רק לא אסכים לבדיחות שוביניסטיות או שמנופוביות. אם אתה שמן ורוצה לספר בדיחה על עצמך לך על זה, אבל אם אתה אדם רזה שרוצה לצחוק על שמנים, לא מקובל עליי".
חגית כאמור נודלה בבאר שבע בשכונה ד' ומשם המשפחה הארגנטינאית שלה המשיכה עד הישוב מיתר, התחנכה בתיכון מקיף א' והייתה ילדה שלא כל כך אהבה את עצמה, אז השתמשה בהומור והצחיקה את כל מי שהיה סביבה. בגיל 14 כישרון הכתיבה שבה תורגם לשמש ככתבת צעירה ב'מעריב לנוער' שזיכה אותה לתואר המכובד של העיתונאית שבחבורה, אבל למרות שהיו לה חברות והייתה פעילה בוועדה חברתית, בנבכי נשמתה הרגישה ילדה לא אהובה ביקום. "ילדים זיהו את החולשות שלי ולא אהבת את עצמי" מסבירה למה "בתקופות מסוימות הייתי נראית כמו אבי ביטר הצעיר, הייתי מאוד מורכבת כמו היום רק שהיום אני אישה מבוגרת אז זה מטופל".
"לא הרגשתי שייכת וזה המקום שממנו הרבה אמנים וסטנדאפיסטים מגיעים, מצד אחד אתה המצחיק של הכיתה ומצד שני מרגיש לא שייך לשום מקום". היה לה ברור כשמש כאשר תהיה גדולה תתעסק בכתיבה, אבל לצד זאת כילדה היא חלמה להיות שחקנית, למדה תיאטרון במסגרת בית הספר וחלמה חלומות של רפרטואר עד שיורם לוינשטיין אמר לה שהיא שחקנית גרועה ומרוב שזה חלחל בה, לא עלתה לבמה במשך 13 שנים.
בהמשך חייה עבדה כמשכתבת במקומון דרומי "אמא שלי ראתה מודעת דרושים למשרת משכתבת והלכתי לראיון מבלי להבין מה זה משכתבת" משם קפצה להיות סגנית עורכת סגנון, עברה לתל אביב, כתבה במעריב, שנה עבודה בניו יורק דוך ידיעות אמריקה, חזרה לכתוב בפנאי פלוס, גיא פינס, וואלה והיום אפילו כותבת בגלריה של הארץ. עד שהגיע הטוויסט בעלילה שבו הפכה חגית לסטנדאפיסטית בצוות נשים קורעות מצחוק בשם "נשי ותהני" שייסדה והקימה ביחד עם עוד שש סטנדאפיסטיות שלא מרחמות על גברים, נשים וטף. פותחות פה על זוגיות, אימהות, רווקות, דימוי גוף, מיניות ועוד, דברים שמותחים את שרירי הפה לכל הארץ, אבל אז הגיעה הקורונה וביטלה להן מופעים. ובכל זאת לא ביטלה לה את האופציה להופיע בזומים או בחצרות של אנשים.
פחדת מבמות אבל מגינות זה כבר קטן עליך לא? "הרגשה נפלאה, מגיעה לאנשים הביתה ומצחיקה אותם ממקום של בואו נעשה צחוקים ונדאג להעלים את כל מה שקורה בעולם" כל זה, תתפלאו, הפך אותה להיות סטנדאפיסטית הרבה יותר טובה כי אין בה פחד יותר "את מפחדת מסיטואציות של אינטימיות עם הקהל וזה נשבר בקורונה" מתוודה "זה הדבר הכי מדהים שקרה לי כי התאהבתי באנשים, למדתי לעבוד דרך הפחד" אבל היא משתפת גם ברגעים פחות מוצלחים "הופעתי ביום הולדת של אישה בת 70 שחגגה עם חברות וזה היה מחריד כי הן לא נתנו לי לדבר ומאוד כעסו שאמרתי איזו מילה, אבל יצאתי מחוזקת, כי אני יודעת מי אני. לפני שנה הייתי בהופעה בסינמה סיטי באר שבע והיא הייתה נוראית, הייתי עצבנית ולא הייתה הופעה טובה מול 400 איש, מופע שהיה בו הרבה צחוק והרבה גם לא, התרסקתי מזה. לקחתי את זה קשה. היום אני באה באהבה לא מחפשת אישור מהקהל שיאהב אותי אלא רוצה לתת להם אהבה ורוצה לעשות להם טוב".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
