"התיעוד הגדול ביותר שנעשה בתחום הספורט" - ראיון עם אייל חטב על ספרו החדש

חטב (47), שימש בעברו כדובר הפועל באר שבע בכדורגל, תפקיד אשר החזיק בו במשך כשנתיים. עוד לפני כן עבד במשך מספר שנים כעורך במדור הספורט בכמה מהעיתונים הגדולים בארץ, ואף היה ממקימי הפועל באר שבע בכדורסל. אך בתפנית חדה, בחר להחליף את תחום העיסוק שלו, וב-10 השנים האחרונות הוא מלמד גיאוגרפיה בתיכון בדימונה. אם זאת, אהבתו להפועל באר שבע, והעיסוק השוטף בה, הביא את חטב להוציא את ספרו – "הפועל באר שבע – כל המשחקים 1950-2020" (בהוצאת ספרי ניב). הספר אינו ספר עלילתי באופיו, למרות שישנה היסטוריה ברורה אשר נחרטת לאיטה ככל שמדפדפים בין עמודי הספר. חטב ניסה לטענתו להביא משהו אחר, מסמך תיעודי ואינפורמטיבי גרידא – " זה לא רומן, זאת לא טלנובלה על תולדות הפועל באר שבע, זהו ספר שצריך להיות על המדף של כל אוהד ואוהדת הקבוצה".

לאחר תהליך ארוך וממושך, ובצירוף אין ספור שעות של ישיבה אל מול טבלאות אקסל, ארכיונים משנות ה-60 וגזרי עיתונים, פיתח חטב אט אט את פרויקט חייו, התיעוד הגדול ביותר שנעשה אי פעם במדינת ישראל בתחום הספורט לקבוצה מסוימת – ספר על כל משחקייה של הפועל באר שבע בכל 70 שנות קיומה, והוא כמובן דאג לא להחסיר אף פרט. שערים תועדו, שמות המבקיעים גם, אך לא בכך הסתיימה עבודת המלאכה – חטב דאג לתעד באדיקות מטורפת גם את השופט, ואת כמות הקהל שנכחה באצטדיון באותה העת.

בצידו האחורי של הספר מצוינים סך כל הפרטים המצויים בו, והנתונים המטורפים מעידים על האדיקות הכמעט אובססיבית בה ישב חטב, ימים ולילות, לתעד כל פרט ופרט בהיסטוריית המשחקים של הקבוצה – "כל העשור האחרון אני ישבתי כמו איזה משוגע לאסוף כל פיסת מידע על הפועל באר שבע. עד היום יש דברים שלא הצלחתי להגיע אליהם, ואמרתי לעצמי הרבה פעמים בזמן התהליך - 'אתה דפוק, אתה שרוט לגמרי'. כשכולם יצאו לבלות אני הייתי יושב ומחפש פרטים על הפועל באר שבע, והייתי הולך ונפגש עם מאות אנשים מכל התקופות ומראיין אותם על שברי פרטים, וכמובן שגם היו נסיעות ארוכות אל עשרות ארכיונים שונים. זה הגיע למצב שהיה לי מידע ולא הייתי משוכנע שהוא נכון, והייתי צריך להצליב אותו, ולבדוק שלא טעיתי. כל חופשה או כל זמן פנוי שהיה לי, הייתי משקיע בדבר הזה - אוסף ומתעד".

לטענת חטב נקודת המפנה קרתה בזמן תקופת הקורונה, שם ברגע של הארה קיומית, החליט ללכת עד הסוף עם הרשומות שהיו עד כה בגדר קובץ במחשב האישי שלו – "איפשהו באמצע שנת 2020 לכולם היה זמן פנוי בבית, וגם לי. ופעם אחת ישבתי וחשבתי לעצמי – "אם קורה לי משהו עכשיו, ופתאום חס וחלילה אני נעלם מהעולם, מה השארתי מאחוריי – לעיר, למועדון שאני כל כך אוהד? לתושבים? לילד שלי?!, הרי זה רק קובץ אקסל. וחשבתי איך לפרסם את זה, ואמרתי לעצמי שספר מסודר יהיה הדרך הנכונה ביותר, ומשם התחלתי לעבור לשלבי עריכה מאסיביים".

במהלך התהליך, ובמקום בו לעולם לא חשב שיימצא השראה לספר על הפועל באר שבע, נחשף חטב לספר מסוג אחר לגמרי, אשר היווה גושפנקא לאופיו של הספר אותו הוא מעוניין לכתוב - "במסגרת איסוף המידע הלכתי לחפש פרטים על ארתור וסרמיל (ע"ע). ובאחד המדפים נתקלתי בספר עצום, עם כריכה עבה בטירוף. ספר מזעזע, שמכיל רק מילים וקווים. טבלאות ונתונים, של כל מי שנרצח באושוויץ. ישבתי ודפדפתי וחיפשתי את ארתור (שנרצח למעשה במיידנק). אך שם, בחדר הזה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הבנתי שיש צורך בתיעוד יוצא דופן מסוגו. הבנתי שאני מחפש את העובדות, ולא את הרגש. להמון אנשים, שהולכים למשחק, הזיכרון שלהם סלקטיבי ויש המון פרטים שלא משנים להם. אבל להיסטוריה זה משנה מאד, והחלטתי שאני צריך להיות זה שמתעד את ההיסטוריה הקולקטיבית של המועדון, לכאן ולכאן.

מה התגובות שאתה מקבל ברחוב מאנשים על הספר, הרי כמו שאמרת אין פה רומן, אז מה אנשים מוצאים בו שכל כך מושך אותם אליו?

אנשים מאז אומרים לי דברים שגורמים לי להבין עד כמה זה היה הכרחי לאוהדים ולאוהדות. משפטים כמו - "זה התנ"ך של הפועל באר שבע", "זה כמו ספר מפות", ועוד המון מחמאות באמת מרגשות. ואנשים שמחזיקים את הספר מבינים כמה עברה הקבוצה ב-70 שנה, הרי הספר עצמו הוא כבד (קרוב ל-420 עמודים), וזוהי עדות להיסטוריה השופעת של הקבוצה שלנו, ויש מי ששוכחים זאת לפעמים, את התקופות הקדומות הללו, בשנותיה הראשונות של הקבוצה.

יש לך איזשהו חיזיון לגבי ההשפעה הנרחבת של הפרוייקט שלך? היית רוצה שבעתיד הספר יהווה נכס להיסטוריית הקבוצה?

"אני רוצה שבעזרת הספר הזה, ילדים יוכלו לדעת מי היו גיבורי הקבוצה בשנים של הסבים והסבתות שלהם. הספר הזה הוא המתנה שלי לעיר הזאת, ובמיוחד למועדון הזה שאני כל כך אוהב – מתנה לרגל יום ההולדת ה-70 אפשר לקרוא לזה".