המעצבת הטרנסג'נדרית לי אלמונד מבאר שבע נבחרה להוביל בשבוע האופנה הישראלי

לי אלמונד תכף חוגגת 30 ותעזבו את זה שהיא נראית פחות מגילה ורק לראות אותה עוברת ברחוב, אין סיכוי שלא תסיטו את המבט בפליאה מהבחורה הכי יפה בשכונה עם האאוטפיט הכי מרשים ומדויק, יפה ובוהקת ובעיקר מחייכת. שום רמז דק המזכיר לרגע שהיא נולדה כבן בשם מתן שקד, שנולד וגדל בבאר שבע והספיק בהיסטורית חייו לכבוש את הבמה בניו יורק. "בשבילי הזיה שהתצוגה הגיעה בגיל 30 "משתפת לי. "כי היא כל כך מדויקת ובזמן הנכון. השנה קיבלתי מתנה גדולה שעשיתי לעצמי כשיצאתי מהניתוח לשינוי מין בדצמבר האחרון. אמרתי לעצמי זהו, סיימת ניתוחים ולראות מנתחים -  תבחרי בעצמך, וכך היה".

ואיך זה יצא לידי ביטוי?

"שבוע אחרי הניתוח מצאתי את הבן זוג הראשון שלי כאישה ויצאנו חצי שנה. הייתה זוגיות מהממת, כזו מדויקת ומקסימה. הוא לימד אותי על אהבה, שאפשר לאהוב אותי ולחיות איתי. גרנו יחד ותביני שכל מה שפחדתי ממנו ב- 30 שנים האחרונות הוא פתח לי ברמות. כל השנים הייתה לי בעיה עם עצמי ואז הבנתי שלא הייתי מדויקת. אחרי 30 שנה שאני שלמה עם הגוף לי ועם עצמי. הייתי ממש בשלה לחיות עם בן זוג, לקום איתו ולישון איתו".

זה נגמר ביניכם?

"זה לא צלח בסוף, הוא נתן לי אימפקט מדויק למצב שאני נמצאת בו, שאין לי בעיה עם עצמי, הכל בסדר"

מה צריך להיות הגבר הבא בחייך?

"גבר אלפא. אני קרייריסטית מגיל צעיר וחוויתי כסף, קריירה, אנשים, קשיים וחוויות לטוב ולרע, והיום אני מחפשת את זה שיתעלה מעל זה. כי אם מישהו יבוא וארגיש שאני קצת חזקה ממנו, לא אצליח לשרוד אותו, זו האמת".

עוד שינוי מהותי ומפתיע לטובה קרה ללי בזמן הקורונה, כשהיא החליטה לעבור סדנת כתיבה אצל הסופרת שרה אנגל, כי היא הבינה יותר מתמיד שהיא חייבת לכתוב ספר אוטוביוגרפי על חייה, עם ראייה למרחקים בקנה מידה הוליוודי, שיום יבוא והוא יהיה רב מכר ויתורגם לסרט קולנוע או סדרה רבת מכר בנטפליקס, כי כל תסריטאי שרואה את הנולד ימצא בו חומר חזק להצלחה מסחררת. החיבור בינה לבין שרה אנגל היה כל כך בלתי ניתן לעצירה, כששרה אנגל החליטה ללוות אותה בכתיבה. "היא אמרה לי שהיא בדרך כלל לא נשארת בקשר עם מי שמסיים את הסדנה אצלה" סיפרה לי בהערכה. "שאני היחידה שהיא מציעה לה ללוות אותי בכתיבה והיא רוצה להיותה עורכת ספרותית של הספר. היא פשוט האמינה בי ומאמינה שהספר יהיה רב מכר".

ואת מאמינה בזה?

"ברור. נוצר בינינו חיבור וקשר נפלא. תביני שהלו"ז שלי מלא, כל יום אני מוציאה כלות וחושבת על הכלה הבאה, על היצירה הבאה, מתעקשת לעשות עיצובים אישיים כדי להביא את עצמי מאפס. ובין כל זה, כל יום מחכה לי במייל משימה משרה אנגל. אחת המשימות האחרונות של שרה, ותביני ששפכנו את הלב אחת לשנייה והתקרבנו מאוד, ושימי לב כמה הכל קוסמי ומתחבר – היה כשהיא סיפרה לי ששמעה פודקאסט שלי שבו אני מדברת על הטראומה שעברתי בתצוגה בניו יורק, שלא העזתי לצאת לבמה בסוף התצוגה בגלל חרדה קיומית. היא אמרה לי שאני חייבת לכתוב פרק על זה. אמרתי לה שזה טראומתי מבחינתי ואני לא בטוחה, אבל אז גם התחלתי טיפול פסיכולוגי ובזכותה הבנתי שהספר בעצם יהיה הריפוי שלי, התרופה, ההשלמה עם מתן שלא העז לעלות לבמה בתצוגת האופנה בניו יורק והיום אני הולכת לעמוד זקופה בתצוגת אופנה בישראל. שרה ואני החלטנו יחד שהספר ייכתב בשמם של לי אלמונד ומתן שקד, שהוא יהיה מוזכר בכריכה של הספר כדי לעשות סגירת מעגל אמיתית. חייב להיכתב בשני קולות".

מתי  לדעתך ייצא לאור?

"שרה אמרה משהו מאוד נכון: יוקרה לוקחת זמן. אפשר להגיד את זה גם על אופנה, כי גם לעשות הוט קוטור לוקח הרבה זמן. עכשיו מחפשות הוצאת ספרים".

בילדותה למדה לי בלט קלאסי מגיל חמש והייתה סולנית, חוויה שהטביעה את חותמה על שפת הגוף, הרגישות והאסתטיקה בעבודתה. במקביל למדה במסלול האמנות בתיכון, ושם מצאה באופנה את הדרך לבטא חלומות ותשוקה דרך יצירה חזותית. כבר בגיל שמונה עשרה פתחה בבאר שבע מותג עצמאי לשמלות כלה, שהפך ליסוד דרכה המקצועית עם סטודיו ובית המלאכה בקומה בקומה ה- 12 של מגדל העסקים M-Tower, זהו סטודיו שקוף המגלם את תפיסתה: יצירה מקומית, ישירה ואותנטית.

ב־2018 הציגה אלמונד קולקציה בשבוע האופנה ניו יורק וקיבלה שם חרדה אקטיבית שהשפיעה על היכולת שלה לעלות על המסלול. לאחר מכן בחרה להתמקד בחיים האישיים, לעבור תהליך שינוי מגדרי לצד הוריה, ולהקדיש את עשייתה לנשים אמיתיות.
במשך עשור יצרה לכלות מכל המידות (שמלה אצלה תעלה לכם מעל 15 אלף שקל) ומבני הגוף, שמלות ייחודיות בתפירה עילית ובעיצוב אישי. כעת, לאחר שהשלימה באופן מלא את התהליך המגדרי, היא חוזרת למסלול – לראשונה תחת שמה.

על הקולקציה: Was Born Twice"

קולקציית סתיו חורף 2025 של אלמונד משמשת כמניפסט אישי ואמנותי. הנושאת את שמה האישי, נפתחת בצללית שחורה, מינימליסטית, נועזת, ומתרחבת לעולם של לנז’רי אפל, פאם־פאטל ופרוות טעונות בסקסיות ובכאב. יקום של בגדים שחורים, מינימליסטיים אך טעונים, עזים אך פגיעים. זו קולקציה שמבקשת לחגוג את הגוף הנשי על כל קשת האפשרויות שלו  ולהעניק לבישה שמרגישה כמו לידה מחדש".

את כל הזמן נולדת מחדש?

"שנים הייתי מאותן ילדות שהכל קורה להן בטעות. פתאום התקשרו והזמינו לשבוע האופנה בניו יורק - הזמנה מטורפת שבה אני פתחתי בגיל עשרים את שבוע האופנה בניו יורק. הייתי סטייליסט של האח הגדול בזמן שקרין גדעון הייתה מנחה, עיצבתי לשירי מימון לכתבת שער בעיתון ארצי, נטע ברזילאי ועוד הרבה אמנים. הכל קרה לי, עד שמוטי רייף פנה אליי".

איך הוא הגיע אליך?

"כשראיתי שמוטי רייף מודיע על חזרתו של שבוע האופנה מאז השבעה באוקטובר, אמרתי לעצמי שאין סיבה בעולם שאני כיום לא אהיה חלק משבוע האופנה. שלחתי את זה לעולם, שלחתי את זה למאפר גילי אלגלבי שהוא חבר מאוד טוב שלי שעובר את התהליך איתי בצורה מלווה, והוא שאל אם זה מעניין אותי. אמרתי כן והוא אמר חכי רגע, שולח למוטי את השם שלך עם לינק לאינסטגרם שלי. לא הייתה תשובה ממנו, אבל באוגוסט התפרסמה הרשימה של מי יעצב בשבוע האופנה, ואמרתי לעצמי שלא מתאים לי לא להיות עקשנית. אולי האסמס צריך להגיע ממני? שאלתי את עצמי, ומיד כתבתי למוטי הודעה ובה שאלתי מה דעתו לשבץ אותי בתצוגה של מעצבים צעירים ושנה הבאה אקבל תצוגה. הוא ענה לי מהר 'תתקשרי אליי עכשיו". צלצלתי מהר והוא שואל אותי אם אצליח להעמיד תצוגה בשבוע האופנה. אמרתי אתה רציני? יש חודש וחצי. ענה: לא אכפת לי כמה זמן יש, רוצה אותך בשבוע האופנה".

היית בהלם?

"מאוד. אמרתי לו אבל כתבו לך עליי מזמן, והוא ענה לי בצורה מרגשת שהוא כבר כמה חודשים מסתובב ולא מצליח להיזכר מי אני. שואל חברים בתעשייה לגבי מעצבת אופנה טרנסית, יפה יפה בצורה חריגה, אבל אף אחד לא אמר לי אלמונד. ועכשיו מעצב אחד נפל מהליין אפ, אז ישר שכתבתי לו הוא נזכר בי".

הוא ביקש תצוגת אופנה של טרנסיות?

"היה רעיון כזה, אבל סירבתי. הורדתי את ההפקה מהרעיון וההודעה לעיתונות שונתה. לא מעוניינת ולא הייתי כזו, להוות דגל לקהילה הגאה. אני מאוד אוהבת את הקהילה ונותנת מעצמי הרבה דברים, אבל אין סיבה שהתצוגה תהיה תצוגה לבית הטרנסי. מיותר לציין שהקהל ביום יום שלי הוא אינו רק נשים טרנסיות -  לא מתפרנסת מהן, רוצה לעצב לנשים אמיתיות. יהיו טרנסיות, אבל לא הרוב. סליחה על היומרנות, מגיע לי. מוטי ואני זו אהבה ממבט ראשון ומעטים מקבלים יח"צ מרני רהב שהחליט שגולת הכותרת של שבוע האופנה היא אני".

לי תציג 50 קולקציות קוטור בשחור בשם "נולדתי פעמים" שאותן תלבשנה דוגמניות מקצועיות על המסלול הכי זוהר השנה. לא מדובר רק בשם של קולקציה, אלא עומד מאחוריו מניפסט קיומי שמהדהד את סיפורה של קהילה שלמה – נשים טרנסיות שעמדו בלילות ברחובות, חלקן ששרדו את הזנות וחלקן שלא שרדו כלל. "יש מהן שכבר אינן איתנו, ויש מהן שמצאו את דרכן לגאולה אישית, כל אחת בדרכה" שיתפה לי.

זה מגיע מתוך סיפור אישי?

"יש לי חברה מדהימה, מעצבת אופנה שאני מתה עליה, ילדה שמגיל 16 עבדה כזונה בהר ציון. מגיל 16 לקחה הורמונים בצורה פיראטית כמו שאני התחלתי בהתחלה. על מנת להתפרנס ולעמוד כלכלית ורצון לעבור ניתוחים לשינוי מין, בשלהי שנות האלפיים הראשונות - עמדה בהר ציון. אם תשבי עם החברה הזו תגלי אומן שלא יתואר, עם כל כך הרבה תובנות. אין לה 12 שנות לימוד, אבל יש לה את כל חוכמת הרחוב הכי משוגעת שתכירי. יש בינינו חיבור חזק והיא סיפרה לי איך לפעמים היה מגיע לקוח שיכל להיות באותו לילה החבר הכי טוב שלך, שאת מספרת לו על כל הילדות המגעילה בבת ים, ההתעללויות בלילה ועל החלומות להיות מעצבת אופנה, על הניתוח שאת רוצה לעשות ומעולם לא טסת במטוס – ואז בלילות אחרים הוא יכול להיות הכי סוטה, הכי מתעלל, הכי לא חבר, ואז פתאום את מבינה שיש יופי ענק בכיעור ובגועל של הר ציון".

ואיך זה מתקשר לעיצובים שבחרת?

"תחילת שנות האלפיים היה קו אופנתי ברור של מעצב האופנה טום פורד, סגנון בריטי ספירס הפריחה, הגזרה הנמוכה, הלוקים המוגזמים, הפס הלבן, חצי בלונד עם שורש, תיקים פרוותים קטנים וחצאיתו קטנות של פס שרואים את החוטיני מעל המותן, מגפונים גדולים שיש עליהם פרוות, שמבטאים את אותן שנים שהילדות בהר ציון היו גבר לכל דבר, שהחלום הכי גדול שלהן  היה שהרחוב שלהן יהיה כמו תיאטרון, הבמה שלהן, שיראו אותן, שיראו בהן נשים. ובגלל שהן היו בתחרות עם נשים אחרות מי הכי יפה, היו נוסעות לאלנבי לקנות את החצאית הכי קטנה ואיך יראו הכי בריטני. הלקוח צריך לבחור את מי הכי ראו בטלוויזיה. את מבינה שהפנטזיה היא אופנה לכל דבר, עם התיק המכוער הפרוותי מפוצץ בקונדומים. אני הבנתי שבתצוגה הקרובה אני הולכת להנציח רגע מכוער, מגעיל ודוחה שלא רוצות לזכור, או שיהווה השראה לאף אדם. להבין שבכיעור יש הנצחה ויש ניצחון. הבנות האלה הן ניצחון".

היום מזהים אותך ברחוב?

"היום אני לי אנונימית. מתן היה המוכר שקל לו להיכנס למקומות ומזהים אותו. מבחינתי להיות היום אנונימי זה היסטרי, להתחיל הכל מאפס וזה גם בעצם לעשות בחירות שלא היו לי. היום אני בוחרת הכל בפינצטה. אני כן מזכירה את מתן בכל מקום, כי הגעתי לשלמות עם עצמי".