"הילדה הטהורה הזאת, שנולדה לחיי גיהנום - בסוף הצליחה למות'': סיפורה המלא של ליבנת גרין ז"ל
26.05.23 / 11:55
סיפור חייה ומותה של ליבנת גרין הפכו בשבועיים האחרונים למוכרים בכל בית בישראל. אז לא בדיוק - אנחנו במערכת האתר, נחשוף כעת לראשונה פרטים חדשים על חייה של מי שחוותה כבר בגיל 8 אונס קבוצתי, התנדנדה בין מוסדות חינוכיים ולפני כשנה וחצי איבדה את חברתה הטובה ביותר, תקווה סבאן. מהילדות הקשה, דרך הלילות מלאי הסיוטים ועד הגילוי המסעיר, שהוביל אותה להחלטה הגורלית ליטול את חייה
"זה היה קורה, בסוף זה היה קורה. עוד חודש, עוד שלושה חודשים – זה לא משנה, בסוף ליבנת הייתה מוצאת את הדרך. היא פשוט לא רצתה לחיות יותר. הילדה הטהורה הזאת, שנולדה לחיי גהינום, בסוף הצליחה למות''.
כך מספרת חברתה של ליבנת גרין, שבועיים וחצי לאחר שזאת פסעה בשעות הערב של ה-9.5 לעבר מחסום מצודות יהודה בדרום הר חברון כשהיא לבושה כולה בשחור. כשהיא צועקת פעמיים ''אללה וואכבר'', ולידה רובה צעצוע – גרין רק רצתה דבר אחד: לסיים את חייה, וכמה שיותר מהר. ושם, על כביש האספלט כשמסביבה מאבטחים ממשרד הביטחון, אשר גילו לתדהמתם כי מדובר בבחורה יהודיה, גרין והתינוק שנשאה בבטנה, מצאו את מותם הטראגי.
בשביל להבין את סיפור חייה של ליבנת גרין, נפגשו עם מספר אנשים אשר ליוו אותה במהלך השנים האחרונות. כולם ללא יוצא מן הכלל לא היו מוכנים להזדהות בשמם, ואנחנו במערכת האתר מכבדים זאת. כאמור, השנתיים האחרונות היו מלאות בעליות מורדות עבור ליבנת. עליות, כי במהלך אותן שנתיים, החלו להופיע בחייה, בטעות או שבכוונה – אנשים שלראשונה בחייה באמת דאגו לה, באמת רצו בשלומה. מטפלים משירות המדינה, עובדות סוציאליות ומספר מצומצם של חברים, היו שם בשבילה גם ברגעים הקשים ולא וויתרו איפה שרבים ויתרו בעבר.
מורדות, כי אחת מאותן חברות שהיו לצידה, תקווה סבאן שמה - מצאה גם היא את מותה באופן טראגי, בזמן שהיא מזריקה חומר מרדים יחד עם חברתה הטובה ביותר, ליבנת. ''היו אנשים שאכפת להם ממנה, למרות כל מה שאומרים'', מספר אחד מחבריה של גרין – ''היו אנשים שרצו בטובתה, למרות שהיא הייתה מאד בודדה ביום יום שלה. זה פשוט לא הספיק, והצורך שלה היה הרבה יותר עמוק. היא לא קיבלה שום מענה על הצרכים שלה בתור ילדה, ואפילו פגעו בהם. הצרכים שלה היו עמוקים, והייתה לה קבוצה של מספר אנשים שדאגו לה, והיה להם אכפת ממנה''.
חברה אחרת, שהכירה היטב את גרין מספרת על הקשר של גרין עם סבאן - ''תקווה הייתה בשבילה החברה הכי טובה, היא הייתה הכל בשבילה. בזכותה היא לא הייתה בודדה. ואז שהיא (סבאן) מתה, המצב של ליבנת התחיל באמת להתדרדר – היא מילאה לה את היום יום ופשוט לא היה את זה יותר''.
''היא התמודדה עם המוות שלה, ובזמן הזה עוד חיפשה איכשהו חברות חדשות לחלוק איתן את חייה, אבל זה לא עבד. אז היא הייתה צריכה להרגיש כאב פיזי בשביל לטשטש את הכאב הנפשי. הוא היה כל כך קשה שהיא העדיפה להרגיש את הכאב הפיזי''.
הסיפור של ליבנת גרין מתחיל בשכונה ד' בבאר שבע, שם נולדה בשם ספיר כהן. בילדותה חוותה מספר מקרי אונס קשים במיוחד, שצילקו את נשמה והותירו אותה פצועה ופגועה. חבריה מספרים, כי בגיל 8 כבר עברה אונס קבוצתי בבית הספר בו למדה. כמובן שאף אחד לא לקח אחריות על כך – "היא עברה חרמות והיה לה ממש קשה במסגרת הבית ספר. היא החליפה מספר מוסדות, ובכל מקום היא פשוט לא מצאה את עצמה. לא באמת היו לה חברים, כי הם היו מנצלים אותה עד שניגמר להם הכוח והחשק ועד שהיא הייתה מתפכחת. היא הייתה משוטטת הרבה ברחובות ונכנסת ללא מעט מריבות וחווה הרבה התקפי זעם, ובמקרים מסוימים אף זה הגיעה למצב שהיא גונבת מחנויות''.
עד גיל 18, ליבנת, שהחליטה להחליף את שמה המקורי אותו לא אהבה כלל – מצאה עצמה מועברת ממוסד אחד למשנהו, כאשר בכל הזמן הזה השבר הנפשי מעמיק יותר ויותר. עד שהגיע זמן הגיוס לצבא – ''היא התגייסה למג''ב והיא אהבה את השירות שלה'', מספרת חברתה של גרין ומוסיפה – ''זה נתן לה מסגרת ועד אז התסמינים של המחלות אכן היו במינון גבוה, אבל בצבא זה לגמרי התמתן. זה עדיין היה שם, לא נעלם, כי איך אפשר למחוק זיכרונות של אונס? אבל היא הייתה חיילת מצטיינת והשירות שלה מבחינתה היה מושלם. בצבא אפילו היו לה בפעם הראשונה חברים. אמנם הם לא ידעו באמת מה קורה איתה, אבל היא בכל זאת החשיבה אותם חברים לכל דבר. אחרי שהיא שהשתחררה, הכל כבר באמת התפרץ''.
בתחקיר שערכנו לצורך הכתבה, עולות שוב ושוב מספר דמויות אשר נראה כי פגעו בגרין בצורה קשה במהלך חייה. היא בתגובה, הייתה פוגעת בעצמה שוב ושוב, כמעין דרך להעלים את הכאב. על ניסיונות ההתאבדות הרבים שלה קשה לספר, כי נראה שהיריעה קצרה מלהכיל – בין אם זה אומר לקפוץ על הכביש המהיר ליד צומת להבים, או חיתוך הורידים בצורה שהותירה אותה מצולקת במיוחד, ליבנת זעקה לעזרה ורצתה שמישהו ישים לב אליה – "היא כל הזמן פגעה בעצמה, לא משנה איך, היא הייתה מוצאת את הדרך".
"הייתה לה הפרעת זהות חמורה. היא סיגלה לעצמה מספר זהויות, ובשלבים מסוימים היא הייתה פשוט מתחלפת אליהם ולא מרפה. כל אחת מהן ייצגה פן אחר באישיות של ליבנת, אך לכולם היה משהו במשותף – כולם הביעו את הכאב האדיר שסחבה איתה, את הטראומות והצלקות הפיזיות והנפשיות''.
''היא כל הזמן פגעה בעצמה''
ליבנת, אשר הייתה בת 28 במותה ומשום מה כונתה עדיין בלא מעט ערוצי תקשורת "חיילת משוחררת" – עברה במהלך השנים האחרונות טלטלות קשות במיוחד. כך חבריה מספרים לבאר שבע נט: ''כשליבנת השתחררה הכל החל להתפרץ אצלה – היא התחילה לחוות פלאשבקים וסיוטים וכל התסמינים של פוסט טראומה (התסמינים מלווים בחרדות ובהתקפי זעם). היא השתחררה ולא היה לה איפה להיות, ואז קרה גם כל הסיפור עם נפתלי בנט, שבאמת אימץ אותה לחיקה ודאג לה. אבל גם אצלו, היא פשוט לא הרגישה שייכת''.
בתוך כך, חשוב לציין כי כל מי ששוחחנו איתו לצורך הכתבה, זעם במיוחד על האופן בו סיפרו את סיפורה של גרין בתקשורת. לטענת חבריה, ''המצג הזה שכאילו אף אחד לא רצה אותה, ולא היה לא אף אחד, ושמכל מקום זרקו אותה ולא רצו לטפל בה הוא שקרי. היו אנשים לאורך השנתיים האחרונות ואף יותר, שהיוו מרכיב מרכזי במסע של ליבנת. מטפלות ועובדות סוציאליות ומספר חברות וחברים שהיו שם בשבילה''.
''אז נכון, היא נכנסה לכל מיני מסגרות כאלה ואחרות ותוכניות של חיילים משוחררים, אבל אז גם התחילו האשפוזים הפסיכיאטרים. היא נעה בין המון מסגרות, עד שלבסוף היא הצליחה לשכור בית ואף קיבלה סיוע מהמדינה. היא הייתה במעקב פסיכיאטרי צמוד, שלא רבים זוכים לו ובילתה רבות באשפוזי יום ואשפוזים במחלקה סגורה. אפילו הייתה לה משפחת אומנה שעזרה לה ממש".
חבר קרוב של גרין מספר "לא רבים יודעים, אבל במהלך השנים האחרונות ליבנת אפילו ניסתה לייצב עצמה במספר דרכים. היא נלחמה רבות בשביל לקבל שיקום, כי היא לא תמיד התאימה בקריטריונים. היא הייתה במעקב למרות מה שאומרים, אצל ד"ר שירי גרנות, שהתעקשה עליה וראתה אותה אחת לשבוע, כאשר לרוב רואים מטופלים אחת לשלושה חודשים. המערכת ידעה עליה, והיו אנשים שדאגו לה בצורה אינטנסיבית. לתקופה לא מבוטלת היא אפילו הייתה בעמותת ''אנוש'', אשר עוזרת לאנשים שמתמודדים עם מחלות נפשיות. אז כן, היא חיפשה עזרה, והיו כאלה שנתנו לה אותו, אבל זה לא תמיד הספיק – וזה בגלל שבמהלך השנים האחרונות נקלעו לחייה אנשים רעים מאד, שפגעו בה ממש''.
לצד הסיפורים הקשים אודותיה, חברים משתפים כי צדדים יפים וטובים בחייה של ליבנת כמעט ולא קיבלו התייחסות מאז מותה: ''היא הייתה גאון, ליבנת היא גאון. אם היא הייתה מנצלת את היכולות שלה וממנפת אותם למקומות טובים היא הייתה מגיעה למקומות מטורפים. היא הייתה חכמה בצורה יוצאת דופן, עם יכולות תפיסה מדהימות. היא התנסתה בפסיכו דרמה, משחק, מוזיקה – הרבה משחקי תפקידים, והיא הייתה משחקת את עצמה ואז זה היה נותן לה מראה על ההתנהגות שלה, על הבעיות שלה ועל מה שמקדם אותה. אז כן, היו לה רגעים שפויים – היא הייתה מצחיקה, היא הייתה שנונה. הייתה לה ראיית עולם מיוחדת משלה''.
''ליבנת הייתה בן אדם טוב מאד. היא סבלה המון בחיים, בילדות שלה ולפני הצבא. הטראומה שלה, למרות מה שרבים אמרו, לא הגיע מהצבא, אלא מאירועים שחוותה בילדות. היא עשתה כל מה שהיא יכולה הייתה בשביל לעזור לעצמה, אבל היה לה קשה ממש. כל יום ויום, כל לילה. לפעמים היא אפילו הייתה עושה דברים נחמדים עבור עצמה – כמו ללכת לגן חיות, או לתפוס את עצמה ולעשות איזה לילה באוהל בצפון הארץ באיזה נחל. היא הייתה מבשלת ותמיד הייתה מציעה לאחרים. היא הייתה מצחיקה, מלאת הוקרת תודה לכל מי שעזר לה. היא אהבה מאד את אלו שהיו סביבה, ונתנו לה מעטפת חמה''.
''הלילות שלה היו לילות נוראיים – עם המון סיוטים. היא הייתה דופקת את הראש בקיר, תרתי משמע''
חייה של גרין, כפי שכבר כולם יודעים – השתנו כאשר פגשה את תקווה סבאן. המפגש בין השתיים התקיים לראשונה באחד מאשפוזי היום בהם הן שהו, ומשם הכל השתנה: " החיבור של ליבנת ותקווה נוצר דרך הבדידות של השתיים, כי העולמות הטראומתיים שלהן מאד דומים. שתיהן פלפליות, וככה נוצר החיבור. זה היה אינטנסיבי מאד, יום יום, בלי הפסקה. הן היו ישנות אחת אצל השנייה, גונבות, עושות רעש ובלגנים וכמובן פוגעות בעצמן. זה היה מניע אותן. לא היה להן כלום והן חיפשו איפה לחיות''.
גרין, כמו סבאן הצעירה ממנה כמעט בעשור – מצאו נחמה בחברות ביניהן. חבריה מספרים כי ''הן היו ממלאות אחת את השנייה, ובפעם הראשונה בחייהן הן הרגישו שיש שם מישהי בשבילן. זה היה אסון נוראי מה שקרה לתקווה, במיוחד לאור העובדה שליבנת הייתה שם באותו הלילה. שבוע לפני יום ההולדת של לבנת, תקווה החליטה שהן נוסעות לצרפת. אבל אז באותו הלילה שתקווה מתה בבית של ליבנת בבאר שבע, הן הזריקו חומר הרדמה, ותקווה הזריקה יותר מידי. הן לא התכוונו להתאבד. ומאז אותו הלילה באמת, ליבנת לא חזרה להיות עצמה מאותו בכלל''.
אכן, ליבנת גרין כבר לא חזרה להיות עצמה. חבריה מספרים כי למרות כל המשברים שחוותה, מותה של סבאן היה עבורה מכה אנושה שממנה היא כבר לא חזרה – ''המוות של תקווה הוביל את ליבנת למקומות מאד אפלים. היא אשפזה את עצמה במחלקה סגורה, ואף איימה על אחות במקום ונכנסה לכלא על כך. פשוט לא יכלו להכיל אותה. היא לא נתנה להרבה אנשים להתקרב אליה. לא הייתה לה שגרת חיים, ובזמן הזה היא נכנסה לכל מיני מסגרות של שיקום. כל דבר היה יכול לערער אותה בתקופה הזאת והמצב הפך לממש גרוע. הלילות שלה לדוגמא היו נוראיים, עם המון סיוטים. היא הייתה דופקת את הראש בקיר, תרתי משמע, רק בשביל להירדם ולהפסיק לחשוב".
הימים עברו, והקושי התגבר מרגע לרגע. בחודש האחרון, התרחש אירוע נוסף, שבדיעבד, כפי שטוענים חבריה – היווה את ''הקש ששבר את גב הגמל''. במהלך מפגש עם גבר אותו פגשה, נכנסה גרין להיריון: ''בתור מי שלא הייתה בזוגיות לעולם, המחשבה על להיות אמא הפחידה אותה וריגשה אותה בו זמנית. לאחר שניסתה לספר לאבי הילד על מצבה, הוא בתגובה הכה אותה נמרצות בכל גופה ואף גלגל אותה ממדרגות ביתו''. אחרי המקרה הזה, גרין החליטה שזהו, זה הסוף.
חברתה מספרת: "ליבנת כבר חוותה הפלה בעבר, והיה לה ממש קשה עם זה בזמנו. אז היא ניסתה עוד פעם ובפעם הזאת היה לה קצת קשה, אבל אז גילו שלתינוק יש דופק תקין והכל בסדר איתו. אבל למרות זאת, היא ממש פחדה שככל הנראה ייקחו לה את הילד כשהיא תלד. אנחנו חושבים שזה מה שבסוף גרם לה לרצות למות. ההיריון לא עשה לה טוב, והיא אמרה שהיא לא תעשה אף פעם הפלה. אבל לא היה לה קל. היא הייתה בשבוע 12 והדיכאון שלה החריף. היא הייתה צריכה להיאבק כל פעם מחדש בשביל לא לפגוע בעצמה, כי היא ידעה שהיא בהריון. אז גם לא הייתה לה דרך לווסת את מה שהיא חוותה. ואז גם הגיעה הבדידות, והכל לחץ עליה. עם כל הזיכרונות והפלאשבקים של מה שהיא עברה, הכל היה עבורה פשוט יותר מידי''.
View this post on Instagram
את מה שקרה בשעות האחרונות בחייה של ליבנת גרין כולם כבר יודעים ומכירים. חבריה מספרים, כי היא הייתה ממש שלווה וחדורת מטרה, כאילו שום דבר לא היה יכול לעצור אותה, לא הפעם: ''היא אמרה שמיצתה, שנמאס לה, אבל אף אחד לא האמין שזה הסוף. היא אמרה שהיא מתכוונת לקום בבוקר, לאכול ארוחת בוקר ופשוט ללכת לעשות את זה, אבל היא לא סיפרה איפה''.
אז גרין עשתה בדיוק את מה שהיא רצתה. בשעות שלפני כן היא עוד ביררה עם חברה מה יקרה במידה ומישהו מתחזה להיות מחבל - "אם יהודי שם בגדים של ערבי, רץ עם אקדח אוויר לא אמיתי לכיוון מחסום בשטחים, צועק 'אללה אכבר' כי הוא רוצה שיירו בו כי הוא רוצה למות, ואז יורים לו רק ברגליים והוא נשאר בחיים - שמים אותו בכלא על זה?", שאלה גרין את חברה בשיחה בוואטסאפ. "ואם כן - לכמה זמן בערך ועל איזה סעיף?". בתגובה, שאל ידידה של גרין אם היא מדברת על עצמה, והיא השיבה בתורה: "אולי, לעולם לא נדע". כנשאלה אם צריך לדווח עליה, השיבה גרין בשלילה.
אל האוטובוס לכיוון יער יתיר היא עלתה כשהיא מוכוונת מטרה. חבריה של ליבנת מספרים לבאר שבע נט, שבכל הזמן הזה, על קו הטלפון נמצאה מי שהייתה אחת הנשים הקרובות ביותר אליה במהלך השנה וחצי האחרונות, העובדת הסוציאלית שלה, עדי הרוש. אמנם המשטרה קיבלה את הדיווח על המקרה בזמן שליבנת הייתה בדרכה למקום, אבל זה פשוט לא הספיק. למרות שהרוש ניסתה לדאוג לה, ואמרה לה שהכל יהיה בסדר, לליבנת שום דבר לא שינה. היא אפילו ביקשה מהרוש שלא תניע אותה מכך. מי שניסתה פעמים רבות לזעוק לעזרה, כעת לא ביקשה אותה יותר. ליבנת גרין פשוט רצתה לסיים את חייה. בירידה מהאוטובוס היא עטתה לראשה את כיסוי הראש השחור ואז החלה לרוץ לכיוון המחסום – כיוונה את אקדח האוויר שלה לעבר המאבטחים, אשר בתגובה ירו בה פעמיים. תחילה חשבו כי מדובר היה במחבלת, הם רק לא ידעו שמדובר בליבנת. לצורך הכתבה, ניסינו להשיג את תגובתה של הרוש למקרה, אך היא מצידה סירבה לדבר.
במהלך הכנת הכתבה, מקורביה טוענים בפני באר שבע נט כי ליבנת ''הייתה צריכה מישהו שיהרוג אותה, מישהו שיעשה את זה בלי חשש ובמהירות. היא הייתה במג"ב וידעה מה זה אומר לעמוד במחסומים. לה לא היה את האומץ לעשות את זה לגמרי. אבל בסוף היא הייתה מתה, או בטעות כי באחד הניסיונות שלה להתאבד היה קורה משהו, או כמו עכשיו כשהיא רצתה באמת. זה היה קורה, בסוף זה היה קורה. עוד חודש, עוד שלושה חודשים – זה לא משנה, בסוף ליבנת הייתה מוצאת את הדרך. היא פשוט לא רצתה לחיות יותר. הילדה הטהורה הזאת, שנולדה לחיי גהינום, בסוף הצליחה למות''.
במכתב אותו הותירה לפני מותה, אשר הפך לבסוף להיות גם צוואתה - ביקשה גרין במפורש כי כספה יירתם למען הקמת מרכז אשפוז לאנשים הסובלים מפוסט טראומה, או למען קשישים נזקיים. כזאת הייתה גרין, גם כאשר פעמים רבות שקעה אל תוך המקומות האפלים ביותר שאדם יכול להימצא בהם, לא חשבה רק עצמה, אלא גם על השאר.
יהי זכרה ברוך.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
