בלעדי לבאר שבע נט: ר' חוותה אלימות קשה מצד בעלה במשך 16 שנה - "נשארתי כי פחדתי שיפגע בי ובילדיי"
23.11.22 / 08:49
אלימות במשפחה היא נושא כואב שנראה כאילו לא יגמר לעולם, לצערנו. נושא רגיש ומקומם שלא יורד מסדר היום הישראלי. נדמה כי בכל יום אנחנו נתקלים בידיעות חדשות לבקרים על מקרים נוספים של אלימות פיזית כלפי נשים, נפשית, כלכלית וגם השפלות שנעשים על ידי בני זוגן. ביום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שיחול ב 25.11.22 - המאבק של כולנו, חשוב שכולם ידעו שיש מי שיכול לעזור, לתמוך ולהוציא אותך ממעגל האימים של חייך. ובצדק. זה הסיפור של ר', שחיה בצל האלימות במשך 16 שנה וכיום היא מרצה בכל הארץ.
כדי להמחיש עד כמה אלימות היא דבר פסול ומסוכן שאסור להסכים איתו, ר' (56) מאזור הדרום, מוכנה לספר ולשתף את סיפור חייה בצל האלימות הקשה והבלתי מתקבלת על הדעת מצד בעלה במשך 16 שנים. כיום היא בסטטוס 'גרושה מאושרת' ובדגש על המאושרת - אימא לארבעה ילדים מוצלחים, מנהלת בכירה במשרד ממשלתי, חיה את חייה כפי שטוב לה, שבעקבות הצלת חייה היא מרצה בכל הארץ בנוגע לאלימות משפחתית "בכל תחילת הרצאה אני מספרת על ילדותי. שאני ילדה טובה ירושלים מבית בורגני, אשכנזי כזה משכיל"משתפת ר' "בית עם הורים שאהבו אחד את השנייה, כבוד, הערכה, אהבה, חברות - כל מה שלא היה אצלי בבית".
סיפור חייה מתחיל בגיל 24 כשעמדה להתחתן עם בחיר ליבה, אבל החתונה לא התקיימה והכל, לדבריה, התפוצץ לה בפנים. "ביטלתי חתונה שבועיים לפני המועד" נזכרת "ואז הכרתי את מי שנהיה בעלי בגיל 24. הוא היה בן 31 ולא רציתי בכלל מערכת זוגית. במשך חצי שנה ראיתי בו חבר טוב, אבל הוא לא וויתר כי הוא התאהב בי וראה עתיד איתי. הוא אמר לי 'את שלי ואת תהי אשתי'. הכל היה נראה מאוד מבטיח".
איך הייתה מערכת הזוגית שלכם בהתחלה?
"המון אהבה, פרגון. הוא הגיע מבית קשה שבו הייתה אלימות והתמכרויות, בית של הרבה אחים ומה שראה זה מה שידע. היום, בדיעבד, אני מבינה כמה זה היה טמוע בו. אחד הילדים שלנו שהיה מבקר בבית של סבא וסבתא משני הצדדים, היה אומר לי שבבית של ההורים שלי זה נראה כמו אגדה, נורמלי. כבר ידע לזהות איפה נעים".
השנים התחתנו כדת וכדין ועשרה ימים לאחר מכן ר' כבר קיבלה את הסטירה הראשונה כאישה נשואה, או איך שהיא קוראת לזה כיום "הפירוק הראשון", שבו חוותה כאב פיזי וכאב נפשי כשהסטירה המפתיעה והקשה נעשתה למול החברים. סטירה שבאה רק בגלל שהיא ניסתה למנוע ממנו לצאת עם חברים לבד למועדון "היינו בסופשבוע בצפון עם חברים" נזכרת בחוויה המטלטלת "ובערב הגברים רצו לצאת למועדון והנשים יישארו בבית. אני לא כל כך התחברתי לאותן נשים, ואז כשהוא הודיע שהוא יוצא התחיל ויכוח כי לא רציתי להישאר לבד. בלהט הוויכוח הוא חטף לי סטירה למול כולם. זה היה פיצוץ מאיר"
איך הגבת?
"יצאתי החוצה ונכנסתי לרכב, נסעתי הביתה ולא שמעתי ממנו שבוע. לאחר מכן ניסיתי ליצור קשר ולהבין מה העניין. הייתי תמימה וצעירה וחשבתי שעכשיו שנינו נרגענו, צריך לדבר. חזרתי הביתה ולא סיפרתי לאף אחד מהבושה."
חשבת שסטירה אחת לא תשנה את חייך
"חשבתי שהוא יסלח לי ואני אסלח לו, הכל המשיך רגיל. הבאנו ילדים לעולם, אבל האלימות המשיכה ולא נפסקה, ואני מדברת על אלימות פיזית, נפשית, מילולית על כל דבר שקרה. חייתי בפחד אימה. יותר מהסטירה הפחד הגדול היה שהוא ייקח לי את הילדים כמו שאיים תמיד. היה אומר שייקח אותם ויברח, ירצח אותם, ירצח אותי, שהוא יתאבד. כל האיומים שלו היו מכניסים אותי לחרדות, יותר מזה פחדתי שיפגע לי בילדים. זו הסיבה שלא סיפרתי, כי פחדתי עליהם ועל עצמי. סבלתי מאלימות 16 שנים".
איך מצליחים לשרוד 16 שנה של אלימות?
"הפחד משתק אותך. אף אחד לא היה יכול להזיז אותי מהבית, גם לא אימא או אבא שלי, עד שאעשה הכל לבד."
לא התלוננת במשטרה?
"בוודאי, הוגשו תלונות רבות ונפתחו תיקים. הוא נעצר ושוחרר והייתה תקופה שחייתי במקלטים לנשים מוכות, אבל כל פעם הייתי חוזרת אליו, כי פחדתי והאמנתי שאני אפס כמו שהוא קרא לי. חשבתי מי יתייחס אליי בחיים? מי ייקח אותי? מי יתייחס לילדים שלי ומי יאהב אותם כי הוא לא אבא שלהם? שנים שהוא החדיר וטפטף לי למוח את זה. שאני גם מתבגרת ונהיית מכוערת ואני מאמינה לו כל הזמן".
הילדים ספגו אלימות?
"לא, אבל הם חיו באימה. ראו את הסבל שלי והמצוקה ואת זה שאני נלחמת למענם עד זוב דם. רואים הורים רבים כל הזמן".
השכנים לא שמעו או הגיעו לעזור, או המשפחה?
"כולם רצו לעזור ושאעזוב את הבית, אבל אני זו שתמיד חזרתי אליו. אליו תמיד. הייתה לי תמיכה מלאה מהצד של המשפחה שלו ומהצד של המשפחה שלי, מהחברים לעבודה ובכל מצב נשארתי מהפחד שיפגע לי בילדים, שירצח אותם. נטו הפחד שיתק אותי".
השינוי המיוחל החל להגיע כאדם קרוב לליבה נפטר, והפרידה ממנו הכניסה אותה להבנה שהחיים שברירים וקצרים וצריך לחיות בהם בטוב ובלי פחד ובמיוחד לא עם ילדים ישנים במקלטים. ההבנה הזו הפילה את האסימון הנכון והיא ניגשה למסל"ן. הדלת נפתחה ולמולה עמדה הנציגה מיכל מזרחי שליוותה אותה ברמה האישית והקבוצתית, כשבעלה לא יודע בכלל שהיא נפגשת עם מי שתציל את חייה "עשיתי שיתוף פעולה עם המשפחה שלי "משתפת ר' "סיכמנו שהיא תדווח לבעלי שאני משתגעת וצריך לקחת אותי לטיפול פסיכיאטרי. הוא הסכים והיא כביכול קבעה לי בכל יום שני פגישה עם פסיכיאטר, אבל בעצם הלכתי למסל"ן. מבחינתו זה היה מעולה, כי הוא ניסה להוציא אותי לא שפויה אחרי כל התלונות שהגשתי נגדו".
שזו הייתה בעצם ההתחלה של הסוף
"התחלתי גם תהליך עם עצמי והתחלתי להתחזק, להבין יותר. ההורים שלי היו מגיעים לשיחות, אבא שלי היה מסיע אותי כי לא היה לי רכב, ככה במשך שנתיים. מיכל הצילה את חיי, ידעה תמיד לקבל אותי, להכיל, לספוג אותי ולהכניס אותי לקבוצה נשים, שזה לא מובן מאליו כי מסל"ן הוא גוף התנדבותי וזה היה נס משמיים".
תהליך הגרושין היה קשה מידי?
"היה קשה מאוד, היו תקופות ארוכות שהוא סירב לתת לי גט וגם שהתגרשנו היה עושה לי את המוות. כל הזמן הייתי נתמכת כל ידי מסלן, מיכל הפכה להיות לי כמשפחה. נעשיתי חזקה יותר, הייתה לי תמיכה, התחלתי פחות לפחד והבנתי שהכל מתחיל בנו, לא בגבר האלים – בנו".
מה המסר שאת מעבירה לנשים אחרות שחיות כמוך ולא בורחות?
"צריך לצאת ממעגל האימים אך ורק בליווי איש מבין ותומך לצידך, מאוד מסוכן לקום וללכת ככה סתם. אני חששתי לחיי, בגלל זה נשארתי. עברתי תהליך במשך שנתיים מאוד אינטנסיביות ולא פשוטות. זה תהליך ולא במכה אחת כדי להגיע לרמה נפשית רגועה והרבה כוח, כי את יוצאת למלחמה על החיים שלך ועל חיי הילדים שלך. צריך להתחזק ולהאמין בעצמך שאת יכולה, שאת שווה. בזכות כל השנים שעברתי אני מי שאני היום, אסירת תודה ואני מודה להוא למעלה. ר' של היום לא הייתה אם לא הייתי עוברת מה שעברתי. הייתי ילדה חנונית שנכנסה לעולם של אלימות".
איך הקשר שלכם כיום?
"אין קשר. שלום שלום ולא מעבר. וזה קורה רק בשלוש שנים האחרונות ,לפני זה גם לזה לא הסכמתי."
היית בזוגיות מאז?
"בטח, הייתה לי זוגיות מדהימה של תשע. שנים. גידלתי ילדים משכילים, יש לי נכדים. יש גברים טובים בחוץ, נשים צריכות לדעת את זה"
וכיום את גם מרצה בכל הארץ על נושא האלימות דרך סיפור חייך – מה חשוב לך להעביר לאחרות?
"אני בעיקר עוזרת לנשים שצריכות כוח נפשי. לא פעם אני מגיעה לכל מיני מקומות בארץ כדי להוציא אישה באמצע בלילה מהבית ואת ילדיה כדי לא להיות בבית עם אבא אלים. זה פשוט לא נגמר ואני רוצה להגיד לך שבשנה האחרונה אני בעיקר שומעת על הרבה יותר מקרים של אלימות במשפחה. יש יותר מודעות ונשים מתחילות לדבר. הסיפור של שירה איסקוב העלה את זה הרבה יותר חזק למודעות מכל סיפור אחר. מאז החשיפה נשים יוצאות יותר החוצה עם הסיפור שלהן, מבינות שהן צריכות תהליך וזה לא לקום וללכת - מבינות ופוחדות ואנחנו נותנים להן ביטחון. אלימטת היא בין דורית וחייבים לעצור זאת אצל הילדים כדי שהם לא יהיו אלימים/נפגעי אלימות בהמשך חייהם, ואת זה רק אנחנו האימהות מסוגלות לעצור".
את מלווה נשים שחוות כאב שאת חווית?
"אני מלווה נשים ליציאה מהמעגל בהתנדבות מלאה, ב 99.9 אחוז מהמקרים יש אלימות כלכלית, המשפחות כבר עייפות לתת כסף לנשים, אז אין להן כסף לעשות תהליכים, וכשאין כסף - לא תעשי אותו. לכן אני מעדיפה לעשות למענן ללא תשלום."
מהמקום הקשה שבו היית למדת לתת כלים לאחרות
"הלכתי ללמוד גישור, אימון אישי והנחיית הורים רק בשביל לעשות זאת בהתנדבות. ההרצאות עולות כסף, כן, אבל מעבר לזה אני עושה הכל בהתנדבות. לא רוצה שאף אישה תהיה במקום שלי. נשים פונות אליי מכל הארץ, יודעות מי אני, עוזרת במקלטים. הן צריכות לראות אותי כיום אישה מאושרת, אדם מאושר, בניתי לעצמי חיים, לילדים שלי בניתי חיים בריאים, אני גרושה מאושרת. יש לי שלושה בנים שחיים בזוגיות לאורך שנים רבות כשהנשים שלהן מלכות והם מלכים, כי הם גדלו להבין שאלימות היא לא הדרך. זו עבודה קשה ואני גאה בעצמי מבלי להתבייש לומר בפה מלא שהצלחתי לגדל בנים שמבינים את זה, במיוחד כי גידלתי אותם תמיד באהבה. אם הצלחנו לעצור פה מקרה אחד של בריחה מאלימות, אז דיינו.".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
