בין אזעקות לחוסן: ד"ר דורון שגיא מחזיר לקשישים את תחושת המשמעות דווקא ברגעי השבר
25.03.26 / 08:41
בין אזעקות, פינוי מבתים וטראומות עבר שמתעוררות מחדש, הקשישים ניצבים בחזית שקטה של המלחמה. ד"ר דורון שגיא, גרונטולוג מבאר שבע, לא מוותר עליהם, ומראה איך דווקא ברגעי השבר ניתן להחזיר תחושת ערך, זהות וחיים.
ימי המלחמה תופסים את תושבי באר שבע בין אזעקות בלתי פוסקות למציאות מתערערת, אך עבור האוכלוסייה המבוגרת מדובר בהתמודדות מורכבת במיוחד: שילוב בין פגיעות תפקודית, בדידות ולעיתים גם הצפה מחודשת של טראומות עבר. בתוך המציאות הזו פועל ד"ר דורון שגיא, גרונטולוג, מרצה ואיש טיפול שמקדיש את ימיו לליווי, חיזוק וחיבור מחדש של קשישים לכוחות הפנימיים שלהם, גם כשהכול סביבם מתערער.
ד"ר דורון שגיא (52), נשוי לד"ר אורלי שגיא, מנהלת המעבדה למיקרוביולוגיה בבית החולים סורוקה, אב לארבע בנות ובקרוב גם סב, משלב בין קריירה אקדמית רחבה לבין עשייה טיפולית רבת שנים. הוא חבר סגל וראש מגמה בתוכנית המוסמך לגרונטולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, מרצה בבית הספר לרפואה ובפקולטה למדעי הבריאות, ראש מגמת גרונטולוגיה במרכז האקדמי למשפט ועסקים, וכן מנהל מקצועי ארצי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך". בנוסף, הוא חבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה ויו"ר הוועדה לקידום התחום.
הבחירה שלו לעסוק בזקנה נולדה מתוך סיפור חיים אישי עמוק. "המשיכה הראשונית שלי לתחום קשורה לרקע המשפחתי" מספר ד"ר שגיא. "נולדתי למשפחה שרבים ממנה נרצחו בשואה, ואלו ששרדו נשאו על נפשם טראומה כבדה. כבר כנער תהיתי כיצד סבתי ובני דורה, שראו את הנורא מכל ואיבדו את יקיריהם, מצאו את הכוחות להמשיך".
עם השנים הפכה הסקרנות לשליחות. "אני מרגיש שהעבודה עם האוכלוסייה המבוגרת מביאה איתה סיפוק עמוק" מתאר את השליחות בחייו. "זה הרבה מעבר למקצוע, זו בחירה בחיים בעלי משמעות. למדתי שאני מקבל יותר ממה שאני נותן. אני קורא לזה 'מתנת הפרספקטיבה' - היכולת להיות במגע יומיומי עם אנשים למודי ניסיון חיים, שמלמדים אותך לראות את המציאות בעומק ובאיזון אחר".
לדבריו, תפיסת העולם שלו נשענת על גישה הומניסטית, הרואה באדם יצור בעל פוטנציאל מתמיד להתפתחות. "הזקנה היא שלב נוסף במעגל החיים, שבו האדם נדרש לגייס משאבים כדי להתמודד עם אובדנים ואתגרים. דווקא כאן נכנס מושג החוסן הנפשי, שהוא קריטי במיוחד בתקופות מלחמה". שיתף.
במציאות הנוכחית, הוא מסביר, מתחדדת מורכבות כפולה: "מצד אחד, האדם הזקן מתמודד עם אתגרי הגיל לצד השלכות המלחמה, ולעיתים גם עם טראומות עבר שמתעוררות מחדש, במיוחד בקרב שורדי שואה. מצד שני, דווקא הוא מחזיק במשאבים ייחודיים: ניסיון חיים, חוכמה, יכולת ויסות רגשי ואסטרטגיות התמודדות שנבנו לאורך השנים".
עם זאת, לא פעם נוצר נתק בין תחושת הזהות של האדם לבין מצבו בהווה. "כשהאדם מייחס לגילו רק פגיעות, הוא מאבד את החיבור לחוזקות שצבר. כאן נכנס תפקיד הגרונטולוג - לשמר תנועה מתמדת בין הפחתת פגיעות לבין איתור והעצמת משאבים, כדי לקדם הזדקנות מיטבית גם בשגרה וגם בחירום".
במסגרת פעילות עמותת "עמך", פועל שגיא כחלק מהקואליציה הישראלית לטראומה, ומגיע יחד עם צוותו למלונות בהם שוהים מפונים מבאר שבע לאחר פגיעות טילים. שם, בתוך מציאות של ניתוק וחוסר יציבות, נוצרים רגעים אנושיים מטלטלים. "באחד המפגשים ניגשתי לשני קשישים שאובחנו עם דמנציה, שכל אחד מהם ישב לבדו", הוא מתאר. "לעיתים מניחים שהם אינם מודעים למתרחש, אבל בפועל הפגיעה בשגרה והתחושה של חוסר יציבות עלולות לעורר תגובות קשות, גם אם אינן מתבטאות באופן ישיר".
לדבריו, פאסיביות וחוסר אונים הם סימני סיכון משמעותיים, במיוחד אצל אנשים עם מגבלות קוגניטיביות. "ניסיון דיבוב קצר הוביל לשטף דיבור - גם אם לא לגמרי קוהרנטי, והוא אפשר להם לחזור לאקטיביות ולהרגיש חלק. בהמשך שילבתי תכנים של עבודת חוסן: איסוף משאבים, שיח על נקודות כוח, והזמנה לסקירת חיים שמדגישה התמודדויות מוצלחות".
כיצד הצלחת לחבר ביניהם?
"יצרתי קשר ביניהם, בהסכמתם ובשיתוף בני המשפחה, והשארתי אותם להמשיך יחד. לפעמים חיבור אנושי אחד מחזיר תחושת שייכות ותקווה, דווקא כשהכול מתערער".
מקרה אחר, מטלטל במיוחד, פגש אותו אצל מטופלת בת 105. "מצאתי אותה במצוקה נפשית קשה. היא שאלה: 'מה הטעם להמשיך? מצבי מתדרדר, אני לא מסוגלת לשרת את עצמי. בעבר הייתי מתנדבת, תורמת, בעלת ערך, והיום אני מרגישה נטל'. היא אף סיפרה שבזמן אזעקה היא מסרבת להתפנות למרחב מוגן, גם בגלל קושי תפקודי וגם כי איבדה רצון להמשיך".
דרך תהליך רגשי עמוק, הצליח שגיא לזהות את הנתק שנוצר בין זהותה בעבר לבין תחושת חוסר האונים בהווה."כשזה עלה למודעות, רתמתי אותה לחיפוש משותף אחר עשייה שתאפשר לה לפגוש את עצמה מחדש - כאדם שפועל ומיטיב עם אחרים". הפתרון הגיע מהעבר: יוזמה ישנה שלה, חנות בגדי יד שנייה לנזקקים. "החלטנו לאסוף בגדים עבור מפוני הטילים. כך נוצר חיבור בין עשייה טיפולית לבין תרומה ממשית, ובעיקר חיבור מחודש שלה לעצמה". סיפר בגאווה."הגעתי לביקור ומצאתי אותה עסוקה בארגון המיזם. היא אפילו התנצלה שאין לה זמן לשוחח. זה רגע שבו אתה רואה איך תחושת משמעות מחזירה אדם לחיים".
לדבריו, לצד המאמצים הרבים שנעשים בעיר, יש כאן גם הזדמנות רחבה יותר.
"נעשית עבודה מקצועית, עמוקה ורב גונית למען הקשישים, אבל דווקא ימים כאלה מאפשרים לנו לשבור את התפיסה שזקנה היא רק פגיעות. חיבור מחודש לשליטה, למטרה ולמשמעות יכול להחזיר חיוניות - לא רק לאדם עצמו, אלא גם לחברה כולה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
