אושר מלווה בכאב: שנה בלי אמא קארין ללוש ושנה להולדת בתה, קרן אור - המשפחה כותבת לזכרה
שרון דינר
16.06.22 / 18:31
תגים:
באר שבע נט
,
קארין ללוש
בדיוק לפני שנה (14.6) נפטרה קארין ללוש בבית החולים בבאר שבע, לאחר שהביאה לעולם את בתה השניה, קרן אור, בגלל תסחיף לידה לא צפוי וארור, מאז אותו יום קשה, משפחתה לא מפסיקה לספר עליה, לכאוב ולבכות על מותה. אנחנו מביאים לכם את מה שכתבו לה ניסים בעלה, אמא שושה והאחיות תהילה ואורטל, על הגעגועים והחיים שאחרי.
ב14.6.2022 נפטרה קארין ללוש בגלל תסחיף לידה שארע בבית החולים ברגע הכי מאושר בחייה, בלדית בתה השנייה. אחות לסול. מוות פתאומי וטרגי, שהותיר אחריו משפחה המומה ושבורת לב, עיר מתאבלת, אמא ואבא, בעל, ילדה ושתי אחיות כואבים שלא מפסיקים להנציח ולספר לכולם על מעלותיה וההפסד של העולם בלעדיה. אנחנו מביאים לכם את המילים המרגשות שכתבו על שנה בלעדיה:
אחותה תהילה בן דוד כותבת:
"היום לפני שנה היינו במקום הכי שמח שיש, בוקר מהמם, תמונה אופטימית של יולדת מחייכת שחיכתה כבר ללדת. שבוע 40 פלוס. במהלך היום הכל היה סבבה, קארין וניסים היו בקשר איתנו בקבוצת הוואטצפ ״אין כמו השלום״, תאמינו או לא היא אפילו שוחררה, אבל החליטה לאכול בורקס עם ניסים בספסל בחוץ ואפילו להצטלם מבלי לדעת שזו תהיה התמונה המשותפת והאחרונה שלהם יחד.
אבל מישהו שם למעלה החליט לא לשחרר אותה והיתה לה ירידת מים על הספסל. איזה יופי, כנראה שמישהי תלד פה מהר היום, היידה לחדר לידה.
חדר מספר 10. רשמנו לה ״מספר טוב״,אבל מאז עברו כמה שעות טובות ושום דבר לא התקדם.
לקראת השעה 18:45 אני הייתי בדרך לסורוקה להיות עם אחותי וגיסי, אבל כשהגעתי ראיתי את ניסים מחוץ לחדר. שאלתי: ״מה קורה? מה איתה? למה אתה בחוץ?״ והוא הסתכל עליי חיוור שקט ואמר: ״היא בהחייאה״
שאלתי: ״מה התינוקת?״ ענה לי: ״קארין״. לא מאחלת לאף אחד לחוות דבר כזה בחיים. התמונה הזו חוזרת לי כל לילה ולילה. משמחה מטורפת לעצב נוראי! מאז אותו רגע התקף חרדה נוראי שמלווה בהקאות ורעידות בגוף. תפילות עם משפחה וחברים עד השעות הקטנות של הלילה, ואז חבורה של מנתחים ורופאים מגיעים לקראתנו ומבשרים את הבשורה הרעה מכל.״איבדנו אותה״.
ולמרות הכל אמא שלי שואלת את המנתח ״אז מה עם קארין איפה היא?״
והוא מסתכל עליה בכאב. והיא שואלת בתמימות ״היא מתה?״ומשם חיינו השתנו.
איך אמר ניסים: ״הגעתי עם אישה לסורוקה ויצאתי עם קופסת שתן ובה עגילים ושרשרת״ השארנו את קרן אור 12 ימים בטיפול נמרץ ויצאנו למסע ההלוויה. אמא שקוברת בת. הילדה הקטנה שלה מתחת לבלוקים ומכוסה באדמה ובדמעות של אנשים והזעקות של אמא שלי על קברה. שנה לא פשוטה היתה לנו. מעבר לכאב הנוראי שאין לתאר יש לנו משפחות ויש כמובן את המשפחה של קארין. ניסים, סול וקרן אור.
אחותי השאירה פה שתי בנות מהממות שנותנות לנו קצת אור ושמחה, אבל מצד שני גם להסתכל עליהן זה בכאב ופספוס שאין להן את קארין. הן עטופות באהבה ותמיד יהיו אבל אהבה וחינוך כמו של אמא קארין אין,
למרות שניסים אלוף דואג לשלוח לנו תמונות וסרטונים ותמיד משרה אווירה שמחה בבית.
מודה לכם על הדקות שאתם מקדישים לאחותי קארין. המטרה היא להעלות את המודעות בקרב היולדות בישראל.כל פעולה של מיילדת/רופא תהיה חייבת להיות בהסכמתה של היולדת ולא במפתיע. כי תינוקת לא מחליקה החוצה בלחיצות על הבטן. זה לא מופע קרקס שהשפן יוצא החוצה מתי שהקוסם מחליט.
בעלה ניסים כותב:
"14.6 התאריך הכל כך משמעותי עבורי שמסכם וסוגר את השנה הבדיונית שלי, שלנו. בדיוק ברגעים האלו בשנה שעברה התחוללה הסערה הגדולה והתפנית בחיי, כל החששות שלי מהשעות שקדמו לרגעים האלו באים לידי ביטוי.איך כל נורות האזהרה האדומות שנדלקו אצלי פתאום מציגים לי את התמונה שהולכת להפוך את חיי ומרגע זה תפקיד חיי מתחיל. למעשה בדקות האלו ומפה זה כבר מעל לשליטתי, מכאן אני נותן לצוות הרפואי לנהל את האירוע ואנחנו נכנסים לתוך שעות קשות מורטות עצבים שסופם ידוע לכולנו!
וכן, תודה רבה לבורא עולם זכינו בקרן אור היקרה שלנו.הילדה הפלפלית החזקה והנס הגלוי הזה הוא תוצאה אמיתית של אמא גיבורה שבמותה ציוותה את חייה. יש משפט מודפס מהחומרים הרופאיים איך בדיוק ברגע שיילדו בניתוח חירום את קרן אור, מיד אחר כך כבר החלה ההידרדרות המשמעותית.
כל אישה בהריון נכנסת באופן מודע לסכנת חיים ממשית כדי להביא חיים,
זה ערך עליון ונשגב שהוא לא פחות אולי גם יותר מלוחם שנכנס לאיזור סכנה כדי לחלץ לוחם אחר.
אז כן, תודה לך אישתי הגיבורה על מתנה מיוחדת וטובה נוספת על קרן ה-אור שהותרת בלכתך, אחות לסול השמש שלנו, תודה לך על שנים טובות ונפלאות על חוויות וזכרונות טובים לי לסול למשפחה, לילדים שטיפחת בגנים ובבתי הספר, לרושם הטוב אצל כולם. למעשה את זוכה בצדק לכבוד גדול בכל מקום, השארת מורשת, נטעת שורשים. איבדנו ואבדנו, בכינו וקברנו, אבל אנחנו כאן, אנחנו חזקים, אנחנו שמחים, צוחקים, רוקדים וממשיכים קדימה חזקים ומלאי תקווה לחיים.
אמא של קארין, רותי (שושה) כותבת:
קארין, חיים שלי את. היום 14/6/22, בדיוק לפני שנה המלאכים הרעים הפרידו ביני לבינך. זה היה היום הכי קשה בחיים שלי. באותו בוקר הספקתי לנשק אותך ולנשק לך את הבטן היפה ולהגיד לך: לידה קלה ובידיים מלאות. ואת אמרת: אמן. וגם אמרתי לך: קארין, לידה ראשונה זה לא כמו לידה שנייה ( בדיעבד צדקתי ). ניפרדנו בנשיקה תוך כדי זה שאת וניסים נכנסים למעלית. לא חשבתי לרגע שזו תיהייה הפעם האחרונה שאראה אותך. לא חשבתי שבעוד כמה שעות אבוא לסורוקה כדי להיפרד ממך.
קארין. 365 יום לא ראיתי אותך. לא שמעתי את המילה שושה ( דרך אגב: ניסים קורא לי שושה ). 48 שבתות עברנו בלעדייך. 12 חגים עברנו בלעדייך. איך אייך אפשר ככה להמשיך?
קארינוש, אני מבטיחה לך שאני לא אשתתף בשום מסיבה ובשום אירוע. אני לא מסוגלת לשמוח בלעדייך. לא מסוגלת לצחוק בלעדייך. אפילו ללכת לקניון בשבילי זה קשה. לא מסוגלת לטייל שם כי באופן אוטומטי אני מחפשת אותך שם.
קארינוש, ערכנו שתי אזכרות לעילוי נשמתך. אזכרה של ה-11. ואזכרה של השנה. וביולי נערוך עוד אזכרה של ה 13. נו, מי היה מאמין שנתעסק בתאריכים של אזכרות.
קארינוש, אוףףףףףף איזה שנה עברה עליי. השנה הכי קשה. בכי. עצב. שאלות לאלוהים למה ולמה ולמה. למה דווקא קארין?
הילדה והאמא והבת והאחות והגיסה והכלה והדודה הכי טובה בעולם. קארינוש, כל יום כל יום אני שומעת את קולך ובוכה. פשוט בוכה. אני עוברת על הגלרייה שמלאה בתמונות שלך. קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר. שתדעי לך שאני מדליקה נר שבועי בבית לעילוי נשמתך מאז היום הארור. סיימתי את שנת האבל היום, אבל שתדעי לך כל החיים שלי אני באבל. אני אמא שכולה. אני אמא שלא ישנה בלילה בכלל. אני אמא שבוכה תוך כדי בישול ותוך כדי ניקיון. קארין יפה שלי התגעגעתי.
את יודעת קארין כלום כבר לא משמח אותי. כלוםםםםםםםם.
קארינוש זה המכתב האחרון שאני שולחת לך, אבל אמשיך לשלוח לכולם סירטונים ותמונות שלך. ערכנו לכבודך ולעילוי נשמתך טקס בבית ספר שלימדת שם היה מרגש מאוד. ועוד יותר מרגש לראות את הספסל ששמך רשום שם.
אוף קארין. אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך. אוףףףף אני מתה לראות אותך. שתדעי שלא חלמתי עלייך עדיין. אני כל יום מדמיינת שאת דופקת בדלת ואני אומרת: מי זה? ואת עונה: שושה תיפתחי זה אני - חלוםםםםם.
קארינוש שתדעי לך שאנחנו בוכות בשישי במפגש של הקוסקוס.
קארינוש פתחנו קבוצה משפחתית שבה היינו מספרים על דמותך שנעלמה. שנה קשה. שנה כבדה. שנה של חוסר. שנה של שאלות בלי תשובות. שנה של בכי ייסורים צער יגון. עברנו ועוד נעבור. מי אמר שהזמן יעשה את שלו? אז רציתי להגיד לך ולכולם שהזמן לא עושה ולא יעשה את שלו אף פעם. אני אמא שכולה ואשאר עד סוף ימיי אמא שכולה. רציתי גם לספר לך שהתקרבנו למשפחה של ניסים. הגורל האכזר איחד ביננו. הטרגדיה שנגזרה עליי שינתה את חיי. זאת לא אמא רותי שאת מכירה. הכול הפך שחור".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
