"7 חודשים בגיהנום": עצרת העוטף במשכן בקריאה להשבת החטופים

בשעה זו מתקיימת ברחבת המשכן לאומנויות בב"ש עצרת משפחות החטופים ממועצות אשכול ושער הנגב לציון שבעה חודשים למאורעות השבעה באוקטובר ובדרישה לשחרור החטופים. מארגני המחאה מדגישים כי זעקת המשפחות אינה פוליטית וכי הציבור מתבקש לכבד את בקשת המשפחות.

עברו 7 חודשים מאז הפעם הראשונה שכל קהילות העוטף עמדו יחדיו, והערב זה קורה שוב, ברחבת המשכן לאומנויות בב"ש. במוקד העצרת הערב קריאות להשבת החטופים ונשיאת תפילות לשלום החיילים. במהלך העצרת  צפויים לשאת דברים מספר דמוית מחאה בולטות ואנשים שחוו את המאורעות הנוראים והשלכותיהם.

סימונה שטיינברכר- כפר עזה, בתה דורון בשבי החמאס: "רוה"מ אמרת שזו לא הייתה שואה? זאת הייתה שואה! מי הגן עלינו? מי שמעז להצביע נגד העסקה דמם של החטופים בידיכם".

יוסי קרן, ממלא מקום ראש מועצת שער הנגב: 

"לפני שבעה חודשים נפלו עלינו השמיים. לפני שבעה חודשים מאות מתושבינו, בשר מבשרנו נחטפו באכזריות לתוך עזה. לא דמיינתי שהיום, כשאנחנו כבר אחרי פסח בואכה יום העצמאות, עדיין 133 חטופות וחטופים יהיו בידי החמאס.
אותו היום בו השמיים נפלו עלינו, עדיין לא נגמר. את ההשלכות הנוראיות של אותן 24 שעות ואף יותר, עדיין לא התחלנו להרגיש כי אנחנו קהילת שער הנגב, עדיין בתוך האירוע".

"כמו כל מדינת ישראל ובוודאי מי שבקהל פה הערב, גם אני עוקב באדיקות אחרי ההתפתחויות לעסקה אפשרית שתחזיר את יקירינו הביתה לשער הנגב. אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לקרוא לכל הדרג המדיני והצבאי של מדינת ישראל החזקה והריבונית, ולדרוש- עשו כל מה שביכולותיה של מדינת ישראל על מנת לשחרר כמה שיותר מהר את כל החטופות והחטופים שלנו ולהחזירם הביתה בבטחה".

יוסי קרן- ראש מועצת שער הנגב: "מצפה שיעשו הכל להשיב את כולם, מקווה שכבר הלילה יהיו בבית".

"בחודשים האחרונים אני עסוק יומם וליל בניסיון לבנות תהליך של ריפוי כדי להשתקם מבין ההריסות. התושבים שלנו חוזרים לאט לאט לישובים ובחרדת קודש של ממש אנחנו פותחים את מוסדות החינוך, אנחנו עסוקים בבניה מחדש לצד יצירה של יש מאין. כל אלו הם צעדים קריטיים וחשובים אך לצערי, אני לא רואה מציאות בה מועצה אזורית שער הנגב, תשתקם שיקום מלא, ללא החזרת החטופים הביתה".

"אנחנו בזמנים היסטוריים. עם ישראל, עם הגבורה שעומד איתן מול אלפי שנים של ניסיונות השמדה נדרש בימים אלו לגדולות של ממש. הרמב"ם אמר כי "כל המאבד נפש אחת מן העולם - מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא" ואני אוסיף ואתקן- לא כאילו! אכן איבדנו עולם ומלואו איבדנו חברים ומשפחה, אנשים שהיו עולם ומלואו בשביל כולנו. ועכשיו- עכשיו עלינו להציל עולם ומלואו. עלינו להציל את 133 החטופות והחטופים שכל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו- עולם שלם של קהילה, בנות ובנים, נכדות ונכדים, חברות וחברים, אנשים טובים וגדולים מהחיים. זוהי שעת כושר. מועצה אזורית שער הנגב לא שלמה בלעדיהם ואין לנו תקומה בלעדיהם".

גדי ירקוני, חבר קיבוץ נירים וראש המועצה האזורית אשכול:

"משפחות יקרות שנלחמות כבר שבעה חודשים להשבת היקירים והיקירות שלהן מהשבי, שותפי, ממלא מקום ראש המועצה האזורית שער הנגב- יוסי קרן, אזרחים ואזרחיות שהצטרפו אלינו הערב בקריאה – די!. כמי שעומד בראש קהילה שנפגעה באופן אכזרי בטבח השבעה באוקטובר - אני מבקש לפנות מעל במה זאת לראש הממשלה: אתה עומד לפני החלטה הרת גורל. הרת גורל, לא רק לעתידה של מדינת ישראל, אלא לעתידו של העם היהודי כולו".

"אכן, מחיר העסקה להשבת בנינו ובנותינו, הוא כבד, מהקשים ביותר שנדרשנו לשלם. אך עליך לדעת: המחיר של הפקרת החטופים - כבד הרבה יותר! בשבעה באוקטובר הופקרנו - כשלא באו להציל אותנו. אין לממשלה הזאת את המנדט להפקיר גם כעת את האנשים שלנו, האזרחים שלנו. החברה הישראלית ספגה מכה בשבעה באוקטובר, מכה קשה ביותר שייקח שנים רבות להתאושש ממנה.  את המחיר הנורא ביותר כבר שילמנו ואת הנרצחים והנופלים לא נוכל להשיב".

"אבל, במנהרות החמאס בעזה מחכים להחלטה שלך עוד 132 חטופים וחטופות. חלקם עדיין בחיים, וחובתנו הלאומית והערכית היא לעשות כל שניתן על מנת להשיב אותם הביתה - את אלה שעוד חיים, ואת החללים שלא הספקנו להציל בזמן".

גדי ירקוני- ראש מועצת אשכול: "על הפקרה ושבירת האמון של האזרחים המדינה. כל בן אנוש שזה מדיר שינה מעיניו אבל לא כולם כאלה. קורא לקבל את העסקה עכשיו! המשפחות - אתן לא לבד!".

"המחשבה על יקירינו, שנמצאים כבר 214 ימים בידי מפלצות, מדירה שינה מעיניי ומכל מי שפועם בו לב אנושי. לא מדובר בעתידם של החטופים בלבד, לא מדובר בעתיד בני משפחותיהם בלבד. מדובר בעתידה של מדינת ישראל. באמון שאזרחיה נותנים בה, בתחושת הביטחון שלהם, בחובה המוסרית שלנו כעם וכמדינה להשיב את בנינו ובנותינו הביתה - ולכתוב מחדש את החוזה הבסיסי של המדינה עם אזרחיה".

"המועצה שלנו, מועצה אזורית אשכול, היא מוקד האסון. אנחנו כאן במועצה, והמדינה והחברה הישראלית כולה, לא נוכל להשתקם, להיבנות ולצמוח מחדש ללא החזרת בנינו ובנותינו שנחטפו מביתם וממיטותיהם באכזריות. אדוני ראש הממשלה: עשה הכל להצלחת העסקה".

"את הטיפול והשיקום כבר התחלנו, ועוד דרך ארוכה לפנינו. למלחמה - יש זמן. אך לחטופים - אין זמן!! וכעת אנו חייבים את הובלתך. קבל החלטה אמיצה כדי שנוכל להשיב הביתה את מי שעוד ניתן להשיבו.ואתן, משפחות אהובות שלנו, לא תישארו לבד. נמשיך לחבק ונמשיך להיאבק ביחד איתכן עד שאחרון החטופים יחזור. מי יתן, עוד היום".

דני מירן אבא של עמרי שנמצא בשבי החמאס:

"אני דני מירן מיסוד המעלה, אבא של עמרי אשר נחטף מביתו בנחל עוז לעיני אשתו ושתי בנותיו. רק אתמול סיימנו את אזכור השואה, שואה אשר כילתה 6 מיליון מבני עמנו, שואה, אשר פעמים רבות נאמר עליה "לעולם לא עוד". לעולם לא עוד- זו הייתה הבטחה של ממשלות ישראל לדורותיהן".

"ביום שבת שמחת תורה, יום בו בני עמרי נחטף מביתו, הבטחה זו הופרה, ממשלת ישראל הפקירה את בני ואת כל תושבי העוטף, אפשרה לארגון קיקיוני ואספסוף עזתי: לרצוח, לאנוס, להתעלל בגופות, לחטוף ילדים, נשים, גברים, חיילות וחיילים ומאז אותו יום להמשיך ולהתעלל במשפחות החטופים".

"עד ערב זה נמנעתי מלצאת בהאשמות אבל היום, אחרי 6 חודשים מאז בוצעה העסקה האחרונה אני מודאג מעובדה זו, מודאג מעצם העובדה שהבן שלי ושאר החטופים עדיין שם, נמקים במחילות החמאס. אין לי כל מושג מדוע חברי הקבינט לא נענו לעסקת הפשרה אותה אישר חמאס".

דני מירן- נחל עוז, בנו עמרי חטוף בעזה: "כשראיתי אותך לאחרונה חי בסרטון שמחתי. היית כחוש ודאוג, גם אני דואג. הבת הקטנה שלך התחילה ללכת ובת אחרת שאלה אם אתה עדיין אבא שלה. אני קורא לכם - אתם מדברים על אחדות? גלו מנהיגות ואז העם יהיה מאוחד!".

"נכון להיום ארה"ב בונה להם נמל בעזה, השנאה לישראל בעולם הולכת וגוברת, מדינות בעולם מנתקות איתנו יחסים, העקורים לא חזרו לבתיהם והחטופים יקירנו עדיין במנהרות החמאס. היום וביחוד לאור ההתפתחויות ביממה האחרונה אני קורא מעל במה זו לקבינט המלחמה ולראש הממשלה! נצלו את ההזדמנות ואת העסקה אשר נמצאת על הפרק, קחו את תשובת חמאס והפכו אותה לעסקה, עסקה אשר תחזיר את כל החטופים. את החטופים החיים לשיקום ואת המתים לקבר ישראל".

"עמרי בני היקר, לאחר שראיתי את הסרטון אשר חמאס הפיץ ובו אתה מופיע, נמלאתי אושר ושמחה לראות אותך בין החיים.בן יקר שלי, ראיתי את זקנך, ראיתי את פניך, את העצב בעיניך מלאות הגעגועים, לא ראיתי את החיוך הנצחי שלך, חיוך אשר גם בזמנים קשים לא ירד מעל פניך. עמרי בן יקר, ראיתי שאתה חלש ורפה, כחוש ודואג. גם אני דואג".

"כ-7 חודשים לא ראית את משפחתך, משוכנע אני שאתה מנסה לדמיין את הילדות, את לישי האישה הנפלאה שלך, את האחים ואותי. עלמא החלה לצעוד את צעדיה הראשונים, מראים לה את תמונתך ומלמדים אותה לזהות אותך ולהגות את המילה אבא בתקווה שתזהה אותך לכשתגיע. רוני יודעת שאתה בעזה, בכל הזדמנות מזכירה לי שאבא בעזה, היא שאלה את לישי "האם עמרי עדיין אבא שלי?" היא מתגעגעת אליך וזו לא אותה רוני אותה הכרת".

"עמרי חזור אליי, חזור אלינו, כולנו מתגעגעים ומצפים ליום שבו נוכל לחבק אותך. פונה לחברי הקבינט, אשרו כל עסקה, החטופים נמקים במנהרות, גלו לנו ולעם הדואג יחד עם המשפחות דבר אחד מ-נ-ה-י-ג-ו-ת. דבר אשר כולכם הבטחתם
מ-נ-ה-י-ג-ו-ת".

נירה שרעבי, אשתו של יוסף שרעבי ז״ל וגיסתו של אלי שרעבי שנחטפו מקיבוץ בארי

"שמי נירה, ואני מקיבוץ בארי. אמא ליובל אופיר ואורן. בשבעה באוקטובר חדרו לקיבוץ השקט והיפה שלנו מאות מחבלי חמאס. אנחנו עוד ישנו במיטותינו כשהם כבר התבצרו על גגות הבתים. כשהמחבלים הגיעו לבית שלנו, יוסי זכרונו לברכה, בעלי ואהוב ליבי, החזיק את הידית של דלת הממד, אך הם הצליחו לפתוח".

"שלושה מחבלים נכנסו, ירו בכלב שלנו, והורו לנו לצאת איתם מהבית. יצאנו אני, יוסי, הבנות שלנו ואופיר אנגל החבר של יובל. הם קשרו את יוסי ואת עמית שני שהוצא גם הוא מבית השכנים ולאחר שהובילו אותנו בקבוץ ממקום למקום, המחבלים הכניסו את יוסי, אופיר אנגל ועמית שני לרכב שחור ומשם- הם נחטפו לעזה".

"אחרי שהם נסעו, המחבלים לפתע השאירו אותנו לבד. מצאנו בית אחר להסתתר בו עד שחילצו אותנו בשעת לילה. ביתנו נשרף כליל. במקביל, בבית אחר בקיבוץ, כמו בבתים רבים, אחיו של יוסי, אלי שרעבי נחטף גם הוא. אשתו ליאן ושתי בנותיהם נויה ויהל נרצחו בביתם".

"בבארי נרצחו באותה מתקפה נוראית מאה ואחד יקרים: איש ואישה, ילדים וילדות. נחטפו שלושים. תשעה עשר נלקחו בשבי.מעבר לזוועות שקרו בבארי, גם האחיין שלי, עידן הרמן נרצח בנובה, יחד עם חברתו עדן. מאותו היום- השכול מקיף אותי ואותנו".

"אופיר אנגל שוחרר בעסקה. יוסי, בעלי האהוב, נרצח לאחר 97 יום, וגופתו עדיין מוחזקת בשבי חמאס. אלי,הגיס שלי, עדיין בשבי. אני משמיעה את הקול שלי היכן שרק אפשר, אבל כאן, בין אנשי העוטף, אני מרגישה אחרת. כאן- כשנאמרת המילה "החטופים", היא לא כותרת. היא פנים, שמות, קשרים, זכרונות. כאן- אין צורך להסביר מהי אימת מוות. אין צורך להסביר את תחושת הגוף כשאדם שאתה אוהב נמצא בסכנה מיידית. אין צורך להסביר כמה הם והן חסרים לנו כאן".

"אנחנו מרגישים את זה בכל פעם שאנחנו מתעוררים בבוקר והם לא לצידנו. אנחנו מרגישים את זה בכל קפה שאנחנו לא שותים איתם. אנחנו מרגישים את זה בכל פעם שאנחנו רוצים להתקשר לספר ש, ונזכרים שאי אפשר. אנחנו מרגישים את זה בחזה. את החוסר. את הגעגוע. את הדאגה המתמדת".

"אנחנו חייבים את כל החטופים והחטופות שלנו איתנו, בבית. את מי שנרצחו, להביא לקבורה מכבדת באדמת ביתם. מתוך 132 החטופים, אחד עשר מבארי. אנחנו מחכים כל כך ליוסי שרעבי ז״ל, אלי שרעבי, אוהד בן עמי, סהר ברוך ז״ל, מני גודארד ז״ל, טל שוהם, כרמל גת, איתי סבירסקי ז״ל, עפרה קידר ז״ל, אילן וייס ז״ל ודרור אור ז״ל".

"מתוך ימים שחורים ולילות שלא נגמרים אני רוצה לבקש - החזירו את כולם הביתה. את כולם ואת כולן- אל המשפחות שמחכות להם כל כך, אל הקהילות שמחכות להם כל כך".

מרגילת מוזס מקביוץ ניר עוז שהוחזקה בשבי 49 יום:

"ערב טוב, שמי מרגלית מוזס ואני מקיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה. באותה שבת הארורה נחטפתי לרצועת עזה. שהיתי 49 ימים במנהרות חאן יונס עד ששוחררתי. חוויתי את השהייה במנהרות ואני יודעת היטב כמה קשה שם. הלחות גבוהה, חוסר מזון, חוסר חמצן, חוסר שינה, פחד איום, דאגה כל הזמן ומי יודע אילו קשיים נוספים מלווים את 132 החטופים שלנו השוהים אי שם במנהרות או בבתים שעדיין עומדים על תילם, כבר 214 ימים".

"רבע מאוכלוסיית ניר עוז נחטפה או נרצחה באותה שבת. 37 חברים עדיין נמצאים ברצועת עזה, חלקם חיים וחלקם כבר לא לצערנו הרב. ביניהם גם נרצחים שגופותיהם נחטפו לרצועת עזה. אם החיים לא יוחזרו במהרה מי יודע כמה מהם ישרדו? ישנם ביניהם מבוגרים שעברו את גיל 80 ואפילו את 85. ניר עוז לא נותרה כפי שהייתה. רבים מהבתים הוצתו ונשרפו".

מרגלית מוזס- ניר עוז, ששוחררה בעסקה ושרדה את השבי, אבי ילדיה גדי עדיין חטוף: "אני יודעת כמה בלתי נסבל במנהרות החמאס. חייבים לשחרר אותם ולהפסיק את הסבל שלהם ושל המשפחות. אין מחיר לחיי אדם".

"אנחנו, שורדי ניר עוז, חיים בדירות חלופיות שקיבלנו בכרמי גת. אני מקווה שהדירות שנשמרו לחטופים יתמלאו בקרוב ע''י כל החברים שישובו ויהיו איתנו! אנחנו דורשים את השבתם של כל חטופינו! החיים והמתים".

"אני קוראת לראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת לא להרפות ולהעמיד את נושא השבת החטופים בראש מעיינם. החזירו את אנשינו כל עוד הם בחיים. אין מחיר לחיי אדם! הפסיקו את סבלם וסבל המשפחות הדואגות ליקיריהם! שחררו אותם עכשיו! החזירו את כולם עכשיו ומיד!".

זמיר חיימי- ניר יצחק, דודו של טל חיימי שבשבי: "השבוע נולד בנם הרביעי של טל ואלה חיימי. לנצל כל הזדמנות לעסקה! קדושת החיים מחייבת אותנו!".

עלי אלזיאדנה, מפזורת רהט. אח של יוסף ודוד של חמזה שבשבי החמאס, דוד של בילאל ועיישה ששבו מהשבי: "דרוש את הפסקת המלחמה כדי להשיב מיד את החטופים, לשלוח משלחת אמיתית למשא ומתן. (הקהל מריע). מקריא פסוק מהוקראן אחרי הקשה יבוא הקל, מתפלל שכולם יחזרו".