"הקטנה שואלת, אימא את בטוחה שראית את אבא בארון?"
17.02.25 / 16:01
לציון 500 ימים לטבח 07/10, כתבה לו ענבר דוידוב, אלמנתו של סגן-ניצב ג'יי אר דוידוב, מפקד תחנת רהט שנהרג בשבת השחורה בזמן היתקלות עם מחבלים באזור אופקים, על געגועי המשפחה והחיים בלעדיו כבר 500 ימים של עצב וכמיהה שיחזור.
ענבר דוידוב כותבת:
"אהבת חיי, 500 ימים בלעדיך, והחיים שלנו מתחלקים לשני יקומים מקבילים המתקיימים בו זמנית.
ביקום אחד, בחרנו בחיים. קמים בבוקר למסגרות, טל מתקדם בשירות, צובר הישגים, מכוון קדימה ותכף יצא לקורס קצינים. אגם תכף מסיימת, אתה מאמין? הכנות לפרום, משלחת לפולין, בגרויות אחרונות, מתכוננת לגיוס ומכוונת להיות מש"קית נפגעים. מעיין תכף תעלה לחטיבה עליונה, מתנדבת במד״א, מוקפת חברות, גבהה. פלג לומדת, מצטיינת, עלתה לחטיבה, יצרה המון חברויות חדשות ואפילו חגגה בת מצווה.
ביקום המקביל אני עצרתי, לקחתי חופש מבית הספר, צריכה אוויר, תחושת מחנק, לפעמים עדיין קשה לנו לקום בבוקר, חולמים עליך בלילה ובבוקר מבינים שאתה לא כאן. לפעמים בא לנו לזרוק הכל, הבית חשוך, החושך מרגיע, לא בא לנו לבשל, לצאת, לראות אנשים.
ביקום אחד מנסים שמוח, לשמור על המשפחה המורחבת, לארח כמו שתמיד עשינו, לחגוג את החגים, שבתות, לשים מוסיקה ולעשות דברים יחד. ביקום המקביל השמחה תמיד מלווה בדמעות, הגינה נשארה מיותמת, המנגל שלך לא דולק, גם לא הנרגילה, הפלייליסט עדיין עצוב. בחגים ובשבתות נשאר כיסא ריק ולנצח יישאר.
ביקום אחד אני מקבלת תעודת זהות חדשה (לא שמישהו שאל אותי) עם ספח חדש. בספח כתוב 'אלמנה', ואתה, אתה לא מופיע בו. זו המשפחה החדשה שלך. ביקום המקביל הספח הישן בו אתה מופיע נמצא צמוד לחדש בארנק. טבעת הנישואים על האצבע שלי ועל האצבע ליד, טבעת הנישואים שלך. התמונות המשפחתיות ממלאות את הבית ואתה נוכח בכל מקום, בכל רגע.
עוד כתבה: "ביקום אחד אני מסדרת את הארון, חורף, קיץ, מאווררת בגדים ישנים ומסדרת שוב את המדפים. ביקום המקביל, הארון שלך נשאר אותו דבר, שום בגד לא זז, גם לא מברשת השיניים שלך. מידי פעם מתיזה את הבושם שלך על הבגדים ושואפת את הריח, נושמת אותך עוד פעם.
ביקום אחד אני רואה אותם חוזרים, הגברים, האבות והלב מתמלא ברגש, בשמחה עבורם ועבור המשפחות, מחכים לראות את כולם חוזרים הביתה, מחבקים את הנשים, את הילדים. מרגישה גאווה, לא נפלת לשווא. ביקום המקביל הקטנה שלך שואלת אותי, אימא, את בטוחה שראית את אבא? את בטוחה שזה היה הוא? אולי הוא לא שם?. הלוואי ולא הייתי רואה אותך בארון ההוא, רגע לפני שמורידים אותך למעמקי האדמה, הלוואי ולא הייתי צריכה להזכיר לעצמי כל יום שאתה לא תחזור, שלא תפתח את הדלת בערב, שלא תתקשר, שלעולם לא ארגיש שוב את החיבוק שלך, את המבט. שלא תפתח את הסירים ותשאל מה בישלתי, שלא תשים מוסיקה וסתם תקים אותי לרקוד, שלא תגיד לי שהתגעגעת וכמה שאתה אוהב.
בעולם אחד 500 ימים הם נקודת ציון, בדרך לחיים שלמים בלעדיך, בעולם המקביל 500 ימים הם נקודת ציון בדרך לחיים שלמים בלעדיך. חיים שלעולם יתקיימו בשני יקומים מקבילים, בין השמחה לעצב, בין הגאווה לגעגוע, בין הרצון ללכת קדימה לבין הרגעים שנחזור אחורה. בין הסרטונים והתמונות בהם אתה חי כל כך לבין השיש הקר בבית העלמין. מבטיחה לך להשתדל לקיים את כל מה שהבטחתי לך אז, מעל הארון הפתוח, לפני 500 ימים, להיות חזקה בשני היקומים עד שיתאחדו לאחד, עד ששוב נהיה יחד".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
