40% מהמורים דיווחו על דיכאון וחרדה: המחיר הנפשי של ללמד בזמן מלחמה

מערכת החינוך הישראלית מתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' והלחימה המתמשכת, אך נראה שמי שנושאים בעיקר הנטל הרגשי הם המורים. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופורסם בכתב העת Teaching and Teacher Education, שופך אור על המחיר הנפשי שמשלמים אנשי ההוראה הנדרשים להוות משענת יציבה עבור תלמידיהם בעת משבר.

המחקר מצביע על תופעה המכונה "עבודה רגשית" – הציפייה ממורים להפגין כלפי התלמידים רגשות של שלווה, רוגע וחיבה, גם כאשר הם עצמם חווים חרדה ומצוקה. הפער הזה, בין מה שהמורה מרגיש באמת לבין מה שהוא נדרש לשדר, עלול להוות מקור משמעותי ללחץ ושחיקה.

במסגרת המחקר, עקבו החוקרים – הדוקטורנטית שחר נודלר-מוזיקנט וד"ר מוטי בניטה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון – אחר 259 אנשי הוראה (60% מהן נשים, עם ותק ממוצע של 15 שנים). הנתונים נאספו בשלוש נקודות זמן: בדצמבר 2023, ושוב לאחר שלושה ושישה חודשים.

הנתונים המדאיגים: רמות חרדה ודיכאון גבוהות הממצאים מצביעים על תמונת מצב מורכבת. בחודשי המלחמה הראשונים (דצמבר 2023), רבע מהמורים דיווחו על תסמיני חרדה ודיכאון ברמה חמורה. אומנם לאורך חצי השנה שלאחר מכן נרשמה ירידה ממוצעת בתסמינים, אך הם נותרו גבוהים משמעותית ביחס לשגרה: כ־40% מהמורים דיווחו על רמות חרדה ודיכאון שמעל הסף הקליני, כ־12% חוו דיכאון חמור וכ־5% סבלו מחרדה חמורה.

החוקרים מצאו כי הדרך שבה המורים מתמודדים עם ה"עבודה הרגשית" משפיעה דרמטית על מצבם הנפשי. מורים שהצליחו לחוות הזדהות פנימית אמיתית עם תפקידם כמטפלים ותומכים חוו פחות מצוקה. לעומתם, מורים שהרגישו כי עליהם "לזייף" רגשות או לפעול מתוך כפייה של גורמים חיצוניים (כמו הנהלה או הורים), נטו לסבול יותר מחרדה ודיכאון.

"בתקופת מלחמה, המורה הוא לעיתים קרובות הקו הראשון של התמיכה עבור הילדים, אבל מי תומך במורה?" שואלת שחר נודלר-מוזיקנט, מובילת המחקר. "המחקר שלנו מוכיח שזה לא מספיק לבקש ממורים 'להיות חזקים' ולהתמודד עם רגשותיהם. אם המורה מרגיש שהחוסן נכפה עליו כדרישה חיצונית, זה עלול להוביל לקריסה. המפתח הוא לפתח אצל מורים את הזהות החינוכית שלהם כאנשי טיפול, שמזדהים עם עבודתם".

לממצאים אלו יש השלכות מעשיות ברורות, במיוחד לאור מצוקת כוח האדם ונשירת המורים ממערכת החינוך בישראל ובעולם. ד"ר בניטה מדגיש כי המסקנות רלוונטיות מתמיד גם כיום: "המורים ממשיכים בשגרת הלימודים תוך מתן ביטוי לוויסות רגשי בכיתה. בעולם של חוסר יציבות, מורים ממלאים תפקיד חיוני כעוגנים עבור תלמידיהם. פיתוח זהותם המקצועית, כך שתכלול גם היבטים רגשיים ולא רק פדגוגיים, עשוי לתרום לרווחתם, למנוע נשירה, ולסייע בטיפוח תלמידים כאזרחים פעילים ואחראים".