חזרה מחופשת לידה, הוחלפה ופוטרה ללא שימוע

עובדת בחברת השכרת הרכבים "קל אוטו" עבדה בחברה כארבע שנים לאחריהן יצאה לחופשת לידה, אך כשחזרה גילתה לטענתה שמשרת ניהול הסניף שהובטחה לה כבר אוישה, כמו גם תפקידה טרם חופשת הלידה. חודשיים לאחר מכן, בתום 60 הימים "המוגנים" לפי חוק עבודת נשים, פוטרה העובדת בעקבות שיחה עם סמנכ"ל החברה, שיחה שהתבררה בדיעבד כשימוע לפני פיטורים.

העובדת טענה כי מעולם לא קיבלה זימון כדין לשימוע, וכי היא זו שיזמה את השיחה שבה נדהמה לגלות על הכוונה לפטר אותה. לטענתה, השיחה נערכה "כדי לצאת ידי חובה בלבד", וכי במסגרתה הועלו בפניה מסמכים ותלונות שכלל לא ידעה עליהם.

לאחר שלא התאפשר לעובדת לשוב לתפקידה בתום חופשת הלידה, החליטה לתבוע את החברה ולדרוש פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין והפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 מגדיר את זכויות הנשים בעבודה, ביניהן: זכויות האישה במהלך הריון וחופשת לידה. בהתייחס לחופשת לידה, לפי חוק עבודת נשים אסור לפטר עובדת 60 ימים לאחר חזרתה מחופשת הלידה. כמו כן, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 אוסר על מעסיק להפלות עובד או מועמד לעבודה מחמת מאפיינים שונים המפורטים בחוק ביניהם גם היריון.

על אף טענותיה של העובדת להפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חברת "קל אוטו" טענה מנגד כי לעובדת נשלח מכתב לשימוע לפני פיטורין כדין ובכתב. בנוסף טענו בחברה כי מעולם לא הובטח לעובדת קידום לתפקיד ניהולי, וכי הזימון לשימוע ופיטוריה נעשו בעקבות סירובה לחזור לתפקידה הקודם בתום חופשת הלידה והפרות משמעת חוזרות ונשנות.

השופטת יעל יעל אנגלברג לא התרשמה מטענות החברה וקיבלה את התביעה. השופטת קבעה כי החברה הציעה לעובדת תפקיד זוטר יותר מבחינת מעמד ושכר, ולא אפשרה לחזור לתפקידה הקודם ובכך לא ניתנה לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב מחדש במקום העבודה בסיום חופשת הלידה, וזאת בניגוד לחוק.

השופטת דחתה את טענת החברה כי העובדת פוטרה בעקבות סירובה לחזור לתפקידה הקודם, וציינה כי טענה זו אינה תואמת את פרוטוקול השימוע, המעיד כי הסיבה לפיטורים הייתה שינויים ארגוניים בחברה והפרות משמעת ישנות וכאלה שאינן מצדיקות פיטורין.

למעלה מזאת, השופטת אנגלברג קבעה כי חברת "קל אוטו" לא הצליחה להוכיח כי שלחה לעובדת זימון כדין לשימוע. לדבריה, קביעה זו מתחייבת מעדותו של סמנכ"ל החברה שלא ידע לפרט כיצד נשלחה לעובדת ההזמנה לשימוע.

בית המשפט החליט לבסוף לפסוק לטובת העובדת וקבע כי על החברה לפצות אותה בסכום של כ-62 אלף שקלים. מקרה זה מוכיח כי הבנת זכויות בעבודה הוא כלי חשוב במלחמה נגד מעסיקים אשר מנצלים את אי בקיאותם של עובדים רבים כדי להלין את שכרם ואף לפטרם. במקרה זה, הבנת העובדת את זכויותיה הביא לעשיית צדק ולקבלת פיצויים כדין.