הקשר הבאר שבעי לפרשת ישראל ביתנו

מרים גרשברג, תושבת העיר באר שבע, החזיקה בעבר בבעלותה משרד נסיעות, במסגרתו הועברו כספי שוחד לסגנית שר הפנים לשעבר פאינה קירשנבאום. המצב אליו נקלעה גרשברג, הביא אותה לשולחן העדים במשפט שנערך בתחילת השבוע בפרשת 242- "פרשת ישראל ביתנו". במסגרת עדותה אמרה גרשברג: "ביקשו ממני להכין חשבוניות פיקטיביות לטיול לחו"ל תמורת צ'קים שקיבלתי מהחברה לפיתוח השומרון. אני לקחתי את הצ'ק והפקדתי בחשבון שלי, המטרה שנרשמה בחשבונית הייתה פיקטיבית".

פרשת השחיתות בישראל ביתנו פורסמה בשנת 2014, ובה נחשדים אנשי ציבור בכירים בעבירות של מתן שוחד וקבלתו, תיווך לשוחד, קבלת דבר במרמה, הטיית מכרזים, גניבת בידי עובד ציבור, זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועוד. במסגרת הפרשה, נהגו הנאשמים לכאורה להעביר כספי תמיכות ממשלתיות שלא כדין לגופים שונים, בתמורה להעברה חלקית של תקציב לחברי כנסת או מינוי קרוביהם לתפקידים ציבוריים. אחת מהנאשמות בפרשה היא, כאמור, פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים ומזכ"לית 'ישראל ביתנו'.

סיגריות בטעמים

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט ירון לוי, נמשך אתמול שלב ההוכחות במשפט של פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים לשעבר, דאוד גודובסקי, יו"ר מטה ישראל ביתנו לשעבר, ורמי כהן, לשעבר מנכ"ל משרד החקלאות אשר אשמים בעבירות שחיתות. במשפט העידה גרשברג כיצד התבקשה להנפיק חשבוניות פיקטיביות על נסיעה לחו"ל. באותו הזמן היא לא ידעה אבל היה מדובר בכספי שוחד שהועברו לקירשנבאום.

במסגרת האישום השני במשפט, אישום "פרשת דון טבק", נכנסה גרשברג לפרשה. האישום מתאר את הקשר בין קירשנבאום ונלי דינוביצקי, בעלת "אברורה הפקות", ובעלה איגור ריז. הם החליטו על הקמתה של חברת "ר.ק דון טבק" תחת מטרה של ייבוא סיגריות בטעמים לארץ. כדי לטשטש את מעורבות קירשנבאום, החברה נרשמה על שם ריז ובתה של סגנית השר לשעבר.

את חלק היחסי של קירשנבאום בהשקעה הראשונית בחברה החדשה, היא ביקשה מדינוביצקי שתיקח מהחברה המרכזית לפיתוח אזורי השומרון, מתנ"ס מועצת מטה בנימין וחברת ברק רעות השקעות. את החשבוניות להוצאות הכספים של המועצה האזורית שומרון לצורך ההשקעה במיזם הסיגריות, קיבלו ממשרד הנסיעות של גרשברג בבאר שבע. היא קיבלה לשם כך הצעת מחיר בדויה והנפיקה חשבוניות בסכום של כ-70,000 ₪.

"לא הייתה לי ברירה"

בזמנו, גרשברג ביצעה עסקים עם דינוביצקי וחברת ההפקות שלה, שהייתה חייבת לה במסגרתם כ-250,000 ₪. לכן, כשדינוביצקי הציעה לה שתעביר לה את חובותיה אל חשבון הבנק שלה בתמורה להנפקת חשבונית פיקטיבית עבור החברה לפיתוח השומרון, היא הסכימה. גרשברג סיפרה בעדותה: "היא פנתה אלי ואמרה שמישהי שהיא מכירה תעביר את הכסף והכסף יעבור דרך המשרד שלי. שאלתי אם להפקיד ולמשוך והיא אמרה שהכסף יישאר אצלי. לא ידעתי ממי הכסף, וזה לא עניין אותי מי רשום על הצ'ק או ממי הכסף, רק רציתי לקבל את מה שהיא הייתה חייבת לי".

במהלך עדותה נשאלה גרשברג מספר שאלות על ידי התובע, ד' מאור אבן חן, והשופט, ירון לוי. כששאלו אותה האם ביצעה נסיעות כפי שכתבה בחשבוניות, אמרה גרשברג שלא. היא הוסיפה שהצ'קים שקיבלה היו מהחברה לפיתוח השומרון והיא לא נתנה שירות תמורתם. "מאוד שמחתי שהגיע הכסף והפקדתי פשוט בחשבון", אמרה גרשברג. "אם היום היו מבקשים להוציא חשבונית על רבע מיליון שקל, ולי אין כסף לחיות, אז גם הייתי רושמת... הייתי סתומה".

הכסף בסוף אכן הועבר מהחברה לפיתוח השומרון לידי דינוביצקי ואחר כך לידי קירשנבאום, באמצעות גרשברג, אך החוב כלפי גרשברג עצמה נותר פתוח. לפי עדותה, עד היום היא לא קיבלה את הכספים שהגיעו לה.