שליחות, רגישות ואומץ לב: שלושה שוטרים מתחנת באר שבע על הבחירה לשרת את הציבור

בפתח יום העצמאות, תחנת באר שבע חושפת את פניה האנושיות דרך שלושה משוטריה – רס"מ קובי מישוריס, רס"מ רמי נגר ופקד ענת אביטבול. כל אחד מהם מביא עמו סיפור ייחודי, אך יחד הם מציירים תמונה מרגשת של מחויבות, אומץ לב ושליחות ציבורית. שלושתם הסכימו לשתף אותנו ברגעים בלתי נשכחים, בבחירות שהובילו אותם לשירות, ובמה שמניע אותם יום אחר יום לבחור מחדש במדים.

המשותף לשלושתם הוא אהבת הארץ והמחויבות העמוקה לקהילה, המניעה אותם להעניק מעצמם ללא תנאים, לעיתים תוך הקרבה אישית. כשנשאלו על המניעים לבחירה בשירות משטרתי, התגלו נקודות מבט מרתקות. רס"מ קובי מישוריס, עם 13 שנות שירות, תיאר זאת כ"שליחות, אהבת המדינה וחיפוש אחר אתגרים אישיים", והוסיף כי "המשטרה מאפשרת לי לתרום במקום שבו אין תמיד קול לנפגעים".

רס"מ רמי נגר, מפקד יחידת אופנועי הסיור, סיפר בהתרגשות על חברו הקרוב, אליאור יפרח ז"ל, ששירת בימ"ר וסיפוריו "הציתו בי את הרצון להצטרף. הוא היה הגיבור שהוביל אותי לדרך הזו". פקד ענת אביטבול, עובדת סוציאלית וראש מחלק משפחה, הצטרפה למשטרה בשנת 2020 מתוך יוזמה לשלב אנשי טיפול במענה לעבירות חמורות במשפחה, במטרה "להביא את הקול הנשי, המטפל, לארגון שעד לא מזמן לא הכיר את הזווית הזו".

השירות המשטרתי עיצב אותם כבני אדם בדרכים עמוקות. מישוריס מציין שהמפגש היומיומי עם מגוון אוכלוסיות העניק לו "סבלנות, הקשבה, והיכולת לראות את האדם שמעבר לתלונה". אביטבול חווה שינוי משמעותי במעבר מעולם הרווחה למשטרה, ומספרת כי נאלצה לאזן בין "שיח רגשי לבין עולם הפיקוד והמשמעת", תוך שהיא "לובשת מדים, יוצאת לטווחים – ועדיין מנהלת שיחות עם נפגעות ונפגעים". עבור נגר, השירות החדיר תחושת "שליחות יומיומית", כשהוא מודע ל"תפקיד האמיתי בשמירה על ביטחון הציבור ובחיזוק האמון בין המשטרה לאזרחים".

במהלך שירותם, כל אחד מהם חווה רגעים בלתי נשכחים. מישוריס זוכר במיוחד אירוע אונס של אישה עם מוגבלות נפשית, בו הצליח להביא את החשוד למעצר, ומתאר את תחושתו כשאמר לקורבן "זה בוצע" כרגע של "צדק וסגירת מעגל". נגר לעולם לא ישכח את מציאת קשיש נעדר בשטח פתוח, רגע בו הבין ש"בזכותי הוא חי". אביטבול מציינת את הסיפוק העצום כשהיא שומעת אישה נפגעת אלימות פונה לעזרה הן למשטרה והן לשירות הסוציאלי, ורואה בכך "שינוי" ומימוש של מטרתה בארגון.

השמירה על איזון בין החיים הפרטיים לשירות התובעני אינה פשוטה. אביטבול מודה בכנות: "אני לא באמת מצליחה לשמור על איזון. הילדים שלי כבר גדולים, אז אני מרשה לעצמי להישאר יותר, אבל לפעמים צריך שמישהו מלמעלה יזכיר לי לקחת נשימה". מישוריס מדגיש את תפקידה של בת זוגו כ"קרקע לצמיחה" ומשתדל "לא להביא את העבודה הביתה כדי להגן על הנפש". עבור נגר, "תעדוף נכון" הוא המפתח – "כשאני בעבודה אני כול כולי שם, אבל כשאני בבית אני שייך רק למשפחה".
שלושתם מתארים את תחנת באר שבע כמשפחה. מישוריס אומר בפשטות: "אנחנו משפחה, לא רק קולגות". נגר מוסיף על "גיבוי הדדי ותחושת שליחות משותפת", ואביטבול מציינת בגאווה את "הרגישות" ששוטרי התחנה מגלים בתוך העומס הרב, דבר ש"מחמם את הלב".

מלחמת חרבות ברזל הותירה את חותמה על כל אחד מהם. מישוריס מתאר את תפקידם כ"חומת המגן של האזרחים" מרגעי ה-7.10 ועד החזרה לשגרה, תוך התמודדות עם "כאב אישי – אובדן של חברים – וגם עם לחצים בלתי פוסקים". נגר מתאר "עומס כבד, כוננויות אינסופיות" אך גם "תחושת אחריות שהנוכחות שלנו בשטח עושה את ההבדל". אביטבול ראתה בתקופה זו "גיוס רגשי עצום של השוטרים לטובת הנפגעים" ומדגישה את הצורך בתמיכה גם בתוך הארגון עצמו.

כשנשאלו על משמעות יום העצמאות עבורם וכיצד הם מציינים אותו, התקבלו תשובות אישיות ונוגעות. עבור מישוריס, זהו יום זיכרון אישי, המתחיל ב"ביקור אצל חברים שנפלו". נגר מקפיד להקדיש את החג לזמן איכות משפחתי. אביטבול מרגישה צורך לחגוג אחרי התקופה הקשה, אך מודה כי "תמיד יש עננה של כאב ברקע", והשנה, יותר מתמיד, החג מרגיש כמו "ניצחון של רוח האדם".

לקראת העתיד, שלושתם שותפים לרצון לראות את המשטרה מתקדמת. מישוריס מציע "חיזוק האמון מול הציבור", נגר מדבר על "שיפור רווחת השוטר", ואביטבול מבקשת "להעמיק את השילוב של אנשי טיפול בתוך השורות" כדי שהמשטרה תהיה "לא רק כוח מרתיע – אלא גם אוזן קשבת".
שלוש דמויות, שלושה סיפורים, אך שליחות אחת משותפת. תחנת באר שבע פועלת ללא לאות בזכות אנשים כמו קובי, רמי וענת – שממשיכים לבחור באזרחים, בביטחון ובערכים, גם ברגעים הקשים והאישיים ביותר. ביום העצמאות הזה, סיפורם הוא חלק בלתי נפרד מסיפורה של מדינת ישראל כולה.