פרויקט חג: רינת מדינה, מנהלת ביה"ס "מצפה" - מסבירה למה צריך להפסיק לתייג ילדים כ"חלשים" או "חזקים"
13.09.26 / 10:54
לקראת השנה החדשה, אנו ממשיכים בפרויקט החג של "באר שבע נט", המפגיש אתכם עם האנשים שעושים את העיר שלנו לטובה יותר. הפעם פגשנו את רינת מדינה, מנהלת בית הספר "מצפה", שמשתפת ברגע המרגש בו החליטה לוותר על תפקיד מכובד כדי לחזור לנהל את בית הספר, קוראת להחזיר את הכבוד למקצוע ההוראה, ודורשת: "תנו למנהלים אוטונומיה, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים".
באר שבע משתנה לנגד עינינו כל הזמן. היא נבנית, מתרחבת ומקבלת פנים חדשות, אבל מי ששומר על הלב הפועם שלה ויוצק בה משמעות אלו האנשים בשטח – הפעילים החברתיים והאנשים שמעצבים את העיר שלנו מדי יום.
במסגרת פרויקט החג של "באר שבע נט", בו אנו מביאים את סיפוריהם של אלו שלוקחים אחריות ובונים קהילה, פגשנו הפעם את רינת מדינה, מנהלת בית הספר היסודי "מצפה", שמאמינה שמטרתה העיקרית היא "להצמיח אנשים", ומבקשת מהחברה כולה לשנות את האופן בו היא מסתכלת על מורים ותלמידים.
קצת עליי: "אני רינת מדינה, מנהלת בית הספר 'מצפה' בבאר שבע. נשואה באושר ליורם ואמא לבר, יובל וגיא – כולם בוגרי מערכת החינוך בעיר. אני חיה ונושמת חינוך, ומאמינה שהעבודה שלנו היא הרבה מעבר ללמד. היא היכולת לראות אדם, להאמין בו ולפתוח בפניו אפשרויות. הייעוד שלי הוא להצמיח אנשים, ואני משתדלת לחיות את הייעוד הזה בכל יום – עם התלמידים, הצוות והקהילה שלי".
איזה הישג של בית הספר במהלך השנה החולפת גרם לך לגאווה אמיתית?
"הגאווה הגדולה שלי השנה לא הייתה הישג נקודתי, אלא התחושה שהצלחנו ליצור תרבות שבה כל ילד מרגיש שרואים אותו, שמאמינים בו ושיש לו מקום. אני פוגשת בכל בוקר 350 תלמידים שכל אחד מהם עולם ומלואו. אני גאה במיוחד בתהליכים שעשינו סביב למידה מותאמת, מצוינות, וקיימות – במסגרת התפיסה של 'מצפה גלוקאלי', שאותה אפילו הצגנו השנה לשר החינוך בכנס החדשנות EducAItion בירושלים. אבל מעל הכול, אני גאה ברגעים הקטנים: בילד שנכנס לכיתה עם יותר ביטחון, בתלמידה שמצאה את הקול שלה, ובמורה שהצליח להגיע לילד שכמעט ויתר על עצמו. אלה ההישגים האמיתיים".
תני לנו רגע "מתוק" במיוחד שחווית השנה עם הצוות החינוכי שלך.
"היה רגע כזה, עוצמתי ומרגש במיוחד, דווקא סביב תהליך אישי שעברתי. במהלך הקיץ הוצע לי תפקיד חדש ומשמעותי במערכת החינוך. כששיתפתי את הצוות שאני עוזבת, הרבה מהם ממש בכו. הם היו עצובים, אבל לצד הקושי שמחו בשבילי וחיזקו אותי. הבנתי כמה הקשר בינינו הוא הרבה מעבר ליחסי עבודה.
אבל אז הגיע הרגע השני – ואולי העוצמתי יותר: אחרי יום חפיפה אחד, הבנתי שהלב שלי נשאר ב'מצפה'. הבנתי שהאנשים האלה והעשייה בבית הספר הם המקום שבו אני רוצה להיות, והחלטתי לוותר על התפקיד ולחזור. כשהודעתי לצוות, ההתרגשות, הדמעות והחיבוקים נתנו לי תחושה שאנחנו באמת קהילה שהולכת יחד. אפשר לעזוב תפקיד, אבל אי אפשר לעזוב מקום שהלב שלך נמצא בו".
על מה אנחנו כחברה צריכים לעשות חשבון נפש ביחס למערכת החינוך?
"אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש לגבי הציפיות שלנו מהילדים – הם גדלים בעולם מורכב, עם רשתות חברתיות, בינה מלאכותית ומציאות ביטחונית קשה. המערכת לא יכולה לבקש מהם להתאים את עצמם למערכת של 'פעם'. במקום לשאול 'איך הילד עומד בדרישות', אנחנו צריכים לשאול 'איך מתאימים את המערכת לילד'.
ובאותה נשימה, צריך לעשות חשבון נפש לגבי מעמד המורה. אי אפשר לבקש מאנשי חינוך להחזיק ילדים וקהילות בתקופות מורכבות בלי לתת להם כבוד, אמון וגיבוי. זו אחת הסיבות למחסור בכוח אדם. אני דורשת מהמורים שלי לראות את הילד – לא את הציון, אלא מי שעומד מולם. מערכת יחסים של אמון: אני רואה את המורה, והמורה רואה את הילד".
איזו סטיגמה או חסם בירוקרטי היית רוצה "להשליך" השנה?
"את הסטיגמה שילד הוא 'חזק' או 'חלש', 'מצטיין' או 'מתקשה'. ילד הוא הרבה יותר ממבחן מיצ"ב. התפקיד שלנו הוא לא לבדוק איפה הוא נמצא, אלא איך לקחת אותו קדימה. אצלנו בבית הספר, למשל, כמעט 100% מהתלמידים מנגנים בכלי נגינה, ויש חממה אקולוגית, רובוטיקה, שחמט ואפילו אילוף כלבים. למה? כי לפעמים ילד לא מגלה את עצמו דרך מקצועות הליבה, אלא דרך מקום שבו הוא מצליח ומרגיש מסוגל.
הדבר השני שהייתי משליכה הוא את עודף הבירוקרטיה. מנהל צריך לקבל אוטונומיה. תנו לנו את היעדים, תנו לנו את האמון – ותנו לנו להוביל את הדרך".
עוד מוסיפה מדינה: ''ואני רוצה לומר כאן גם משהו חיובי על מערכת החינוך העירונית בבאר שבע אני מרגישה שמנהל החינוך בעיר מאפשר לנו, המנהלים, מרחב אמיתי של עשייה, יוזמה ואוטונומיה מקצועית. יש מקום לקול של מנהל, לרעיונות חדשים וליכולת להתאים את העשייה לצרכים הייחודיים של כל בית ספר. מבחינתי, זה בדיוק המקום שבו אמון הופך לעשייה. כשנותנים למנהל מרחב – הוא יכול לקחת אחריות, לחלום, ליזום ולהוביל''.
אילו ערכים שזיהית בקרב תלמידי העיר גורמים לך להיות אופטימית?
"אני רואה נוער עם רגישות ומנהיגות. רק בשבוע שעבר הבן שלי, בר, ארגן מערך לאיסוף סלי מזון בשיתוף עמותת 'להשביע את הלב', ובני נוער רבים הגיעו לעזור. זה מזכיר שהדור שלנו הוא הרבה יותר ממסכים – יש בו רצון להשפיע ולתרום. כשאני רואה אותם, אני מאוד אופטימית".
מה היעד המרכזי או החלום הגדול לבית הספר לשנה הקרובה?
"החלום המקצועי שלי הוא ש'מצפה' יהיה מרחב חינוכי חדשני שממש מאפשר ומעודד למידה, עם מרחבים גמישים שמעוררים סקרנות. היעד שהצבתי השנה הוא להמשיך להפוך את הכיתות לסביבות למידה מתקדמות, עם לפחות שלושה מחשבים זמינים בכל כיתה כדי לאפשר למידה עצמאית ושימוש בבינה מלאכותית. זה לא חלום על יותר מחשבים, זה חלום על מרחב שמזמין את הילד ליצור ולהאמין בעצמו".
מה תרצי לאחל לתלמידים, להורים ולצוותי ההוראה לקראת השנה החדשה?
"לתלמידים – תאמינו בעצמכם ותעזו לחלום ולטעות. להורים – תהיו העוגן, אבל תתנו לילדים כנפיים ותאמינו בהם. ולצוותי החינוך – תמשיכו עם תחושת השליחות, אבל זכרו גם לשמור על עצמכם.
אנחנו נכנסים לתקופה של בחירות, ואני מאחלת שנדע לנהל מחלוקות מתוך כבוד והקשבה. מילה טובה, אמונה באדם וחיבוק בזמן הנכון – יכולים לשנות חיים. שתהיה לנו שנת תשפ"ז של צמיחה ובשורות טובות".
תלמידי כיתה ב׳ הציגו בפני מנהלת מחוז דרום הגב׳ מירי נבון את חוברת הקומיקס שיצרו בכלי AI, ונבחרה להיות מוצגת כתערוכה במשרדי המשרד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
