פסק דין תקדימי בבאר שבע: המדינה אינה מחויבת להציג "צורך תכנוני" כדי לפנות פולשים מאדמותיה
16.07.26 / 14:30
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורם של תושבים שהחזיקו שלא כדין בקרקעות בבקעת קנאים, והותיר על כנו את פסק הדין המורה על פינויים עד סוף יוני 2026. השופטים קיבלו את עמדת המדינה במלואה, דחו את הטענות ההיסטוריות של המחזיקים, וקבעו כי פסק הדין יהווה תקדים לפינוי של 15 מקבצים נוספים באזור.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהרכב השופטים עמית כהן, דניאל גיל ויעקב דנינו, קיבל לאחרונה את עמדת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ודחה ערעור של מחזיקים בקרקע בבקעת קנאים ("צביר 1516"). פסק הדין הותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום בעיר, שהורתה על פינוי מלא של המקרקעין עד ה-30 ביוני 2026. להחלטה זו צפויה להיות השפעה משפטית רחבת היקף, שכן היא חלה ומהווה תקדים משפטי עבור 15 צבירי התיישבות נוספים באזור.
המאבק המשפטי סביב הקרקעות הציף שאלות עקרוניות בנוגע לניהול אדמות מדינה והסדרת התיישבות. במסגרת ההליך, שבו יוצגה רשות מקרקעי ישראל על ידי עו"ד תהילה שמשון מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), טענה המדינה כי כבעלת מקרקעי הציבור, אין עליה כל חובה להציג "צורך תכנוני קונקרטי" בקרקע כתנאי מוקדם לפינוי מחזיקים. המדינה הבהירה כי תביעת הפינוי היא נדבך נוסף במדיניות הממשלתית הרחבה להסדרת ההתיישבות ולהגברת האכיפה על אדמות המדינה. כמו כן, הודגש כי למערערים הוצעו פתרונות מגורים חלופיים ומוסדרים ביישוב מרעית, אך אלו בחרו לדחותם.
מנגד, המערערים ניסו לבסס את אחיזתם בקרקע על מספר טענות מרכזיות. הם טענו כי למדינה אין כיום כל צורך תכנוני ממשי בשטח, כי פתרונות הדיור החלופיים שהוצעו להם אינם הולמים, וכי עומדות לזכותם נסיבות היסטוריות המצדיקות את המשך ישיבתם במקרקעין ללא הפרעה.
שופטי המחוזי בחנו את טענות הצדדים ופסקו באופן נחרץ לטובת המדינה. בפסק הדין נקבע כי המקרה המדובר תואם במהותו להלכות קודמות שנקבעו בעניין, ולכן המדינה אינה מחויבת לספק הסבר תכנוני נקודתי כדי לסלק מחזיקים היושבים על אדמות ציבור ללא היתר. השופטים ציינו כי מטרת התביעה היא "אכיפה תומכת הסדרה", שנועדה לרכז אוכלוסיות המתגוררות שלא כדין ביישובי קבע מוסדרים. עוד הובהר כי אם המערערים מבקשים לתקוף את עצם מדיניות הממשלה, הרי שהמסגרת המשפטית הנכונה לכך היא עתירה מנהלית, ולא התגוננות במסגרת תביעת פינוי אזרחית.
בנוגע לסוגיית חלופות המגורים, בית המשפט דחה את עמדת המערערים וקבע כי הוכח שהמדינה אכן הציעה להם פתרונות אכלוס ביישוב מוכר. השופטים אף הדגישו כי על פי ההלכה הנוהגת, אין להתנות פינוי של מחזיק שלא כדין בהצגת פתרון אכלוס "קונקרטי וזמין" המקובל עליו. התניה כזו, כך הוסבר, עלולה לשמש כלי בידי מחזיקים לסכל כל פתרון שיוצע להם, ובכך להנציח פגיעה מתמשכת בקניין הציבורי. גם טענותיהם ההיסטוריות של המערערים נדחו על הסף, תוך קביעה משפטית כי מעמדם היה לכל היותר כשל "בני רשות", ורשות זו ניתנת לביטול על ידי המדינה בכל עת.
לסיכום, בית המשפט ציין כי תקופת ההתארגנות שהוענקה למערערים על ידי בית משפט השלום – עד לסוף חודש יוני 2026 – היא ממושכת ונדיבה מספיק, ועל כן אין כל עילה לעכב את הפינוי פעם נוספת. הערעור נדחה במלואו, ועל המערערים הוטל לשלם הוצאות משפט בסך 25,000 שקלים.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
