''פגשתי ילדים שלא חייכו הרבה זמן'': המילואימניק שמתנדב גם בתור ליצן רפואי בסורוקה

נלחם על הבית ומשמח את לבבותיהם של הפצועים בבית החולים סורוקה בזמנו הפנוי: רס"ן במילואים חנן בר-חי, בן 57 מקיבוץ כרמים, משרת במילואים בפיקוד הדרום בבאר שבע. חנן הציב לעצמו מטרה אחת והיא לשמח את כל מי שפוגש בדרכו.

חנן מתנדב בתור ליצן רפואי בבתי חולים ובבתי אבות, עם רצון אמיתי ועצום לשמח את החולים, הקשישים, את המשפחות, החברים ואת הצוותים הרפואיים שעובדים לילות כימים בימים מורכבים אלו. "רובם מחייכים כאשר אני מגיע כליצן רפואי גם בימים קשים אלו", הוא אומר ומוסיף, "פגשתי ילדים שלא חייכו די הרבה זמן. כשאני מעלה על פניו של הילד חיוך, אפילו קטן, ההורים מודים לי. אני אומר להם שאין להם מה להודות לי, ברגע שהילדים מחייכים - גם אני מחייך. אני מאמין שהחיוך עוזר לילדים ולמבוגרים להרגיש טוב יותר".

חנן נשוי למיקי, ולהם שלושה ילדים, רז, חן וגל. שלושת ילדיו מגויסים גם כן בתפקידים שונים בצבא, וחנן מספר כי גם אשתו מגויסת לתמפקיד החשוב ביותר, והוא עזרה בטיפול ושמירה על ארבעת הנכדים. "אני משתדל להביא את תפקידי כליצן רפואי אל תוך תפקידי הצבאי וגם הביתה; אני משתדל לשמח ולהצחיק גם את הנכדים כשפוגש אותם", אומר חנן.

ביום שבת, השבעה באוקטובר, חנן הוקפץ לבסיס כמו רבים אחרים. הוא הבחין בפרצופים העצובים של האנשים והחיילים סביבו, והחליט לשים את האף האדום על פניו, כדי לגרום לסובבים אותו לחייך. "גם לי קשה לחייך בימים אלו, אבל התפקיד הנוסף שלקחתי על עצמי, לשמח אנשים, מסב לי אושר", אומר ומוסיף, "אחד החיילים שאל אותי מדוע אני מסתובב עם אף אדום על פני. השבתי בשאלה 'מה קורה כשאתה מבחין באף האדום שלי?' החייל ענה שהדבר גורם לו לחייך. 'זו בדיוק הסיבה', אמרתי".

"אני מאחל לחבר מקיבוצי, אלישע יהודה בן רותי החלמה מהירה ומבקש מהציבור להתפלל לשלומו והבראתו. כמו כן, איחולי החלמה לכל הנפגעים בגוף ובנפש. אני מחזק את משפחות החטופים, ומתפלל יחד עם כל עם ישראל שישובו אלינו הביתה במהרה ומשתתף בצער משפחות הנופלים מטובי בנינו. מחבק את אחייניתי האהובה, הדר קרואני לוינשטיין, אשר איבדה את בעלה יהונדב רז לוינשטיין השם יקום דמו, במלחמה הארורה. מייחל לכך שכל משפחות עוטף ישראל בדרום ובצפון ישובו לביתם ולא ידעו עוד פחד לעולם. ובסוף המלחמה, מקווה שאוכל להמשיך להצחיק ולשמח. עם ישראל חי.״