עוז דוידיאן הגיבור בטקס שנתיים לשבעה באוקטובר: "הפחד שלי שזה יקרה שוב"
07.10.25 / 11:24
שנתיים עברו מאז השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ואחד האנשים שלעולם נודה ולא נשכח הוא עוז דוידיאן (52) ממושב מסלול - אחד הגיבורים המקומיים שבזכות התושייה, הנכונות והחמלה, הציל באופן הרואי מעל 120 צעירים וצעירות בגבורה מפסטיבל הנובה כשהוא ונסע 15 פעמים הלוך ושוב עם 20 ניצולים ופצועים כל פעם שכובים בטנדר הפרטי שלו לכיוון מושב פטיש ומסלול, כדי להשיבם הביתה - כשלמולו גלויות זוועות האימה וסיכון חיים. מאז הוא ומשפחתו ממשיכים בחיים אך בלב פצוע ואף עוברים טיפול משותף, כשבין לבין עוז ממשיך להיות מוזמן ברחבי העולם כדי ספר את הסיפור, לקבל אהבה והוקרה ובעיקר מחיאות כפיים מרגשות. כמו המחיאות שקטף בטקס זיכרון לשבעה באוקטובר בטורונטו קנדה.
השבוע השתתף עוז דוידיאן בטקס שנתיים לזכר הטבח בשבעה באוקטובר בקנדה, לשם הוזמן על ידי הקהילה היהודית למול 3000 איש בקהל ועוד אלפי אנשים שצפו בו בשידור חי דרך היוטיוב, כדי לספר על אירועי היום, לזכור את הנופלים ולשמוע איך הציל 120 ילדים ממוות. "זה היה אירוע מרגש מאוד"מספר לנו עוז מקנדה "עברו שנתיים וזה מרגיש כאילו זה קרה אתמול. קשה האזכרה של שנתיים, אבל זכיתי לעמוד שםי שם עם דגל ישראל ועליו סמל בית"ר ירושלים".
למה סמל של בית"ר?
"באותה שבת שחורה, מה שגרם לי להתרוממות נפש היה ששרתי שירים של בית"ר ברכב כשהייתי לבד שם בתופת".
יש בך עוד אופטימיות אחרי מה שעברת?
"החלק האופטימי בימים אלה הוא שכנראה תהיה עסקת חטופים וכולם יחזרו הביתה. זה נותן אור ותקווה, כי לילדים הניצולים אלה ימים קשים. הם מאוד בלחץ לקראת ההסכם, כי לחלקם יש קשר עם החטופים. אנחנו בקשר כל הזמן, הפכנו למשפחה אחת גדולה, מדברים וכמובן כל הזמן קבוצת וואטסאפ שלנו פעילה".
מה הם מרגישים?
"שבב התקווה שלהם זו העסקה שמתגבשת וכנראה תהיה בימים הקרובים. ככה כולנו מקווים, אבל הסטרס קיים והפחד גם שולט, כי זה עדיין לא קרה באמת. מחכים שזה יקרה. אנחנו נפגשים כדי לחזק אחד את השנייה".
מה השתנה בך?
"כל החיים, הכל השתנה. החשש שלא עוזב, הפחד שיקרה שוב, שיפגעו לי במשפחה, בילדים, הפחד להשאיר אותם לבד, לישון איתם כל יום, לעבור עם הבנות שלי תהליך פוסט טראומתי שעברנו כולנו מאותו יום. עושים הכל בשביך להתמודד ולחיות עם זה. אני אוהב את המדינה גאה בה, גאה בעם שלי והתקווה שיש לי שבעזרת השם ננצח בהכל, שכל החטופים יחזרו במהרה. האחדתו שלנו והאהבה אחד לשנייה, גורמת לנו להיות חזקים, שרק ביחד ננצח".
מה הזיכרון הכי חקק בך מאותו יום שנכנסת לתופת תוך כדי סיכון חיים, אך הצלת חיים
"ההרגשה שאתה שם כל הזמן לבד הייתה הכי קשה. הפחד שכבשו לי את המדינה, שנשארנו לבד ואני לא יודע מה המצב במדינה, מה קורה בשאר המקומות, אולי התחילה מלחמה בלבנון? אולי מחבלים פשטו ביהודה ושומרון?. לא ראיתי כוחות ביטחון ועדיין אמרתי לעצמי שאעשה מה שאני יכול למען המדינה ולמען הילדים, גם אם זאת תהיה הנגלה האחרונה שלי לא אוותר. ובדרך יורים בי מאות כדורים ורק כדור אחד פגע בבגאז' של הטנדר שלי, שבדרך נס אף אחד לא נפגע. שם הבנתי שאין ברירה, שאם אני לא חוזר לשטח אין מי שייקח את הילדים משם. וכך היה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
