"ספגנו רימונים וטילים בכל רגע, אבל רוח הלחימה ותחושת שליחות הרימו אותנו"

טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה מתקיימים השנה בצל המלחמה המתמשכת והאבידות הקשות עבור כולנו. במכללה האקדמית לחינוך ע"ש  קיי בבאר שבע, שאיבדה חברי סגל, בוגרות וסטודנטים בטבח ה-7 באוקטובר ובקרבות בעזה ערכו הבוקר טקס זיכרון מרגש במיוחד.

במהלך הטקס שמעו הסטודנטים וסגל המכללה הרצאה מפי אלישע מדן, לוחם מילואים במלחמת חרבות ברזל, שנפצע באורח אנוש בלחימה בעזה ואיבד את רגליו. "בשמחת תורה קיבלתי טלפונים ממספר חברים שביקשו שאעזור למשפחתם שבעוטף עזה שמססתרים ממחבלים, אמרתי לאישתי שאני יוצא, שמתי מדים ונשק וטסתי לעוטף עזה. את המראות שראיתי בדרך אני לא אשכח בחיים – כאוס מוחלט. מכוניות בשני צידי הכביש עומדות, חלקן שרופות, גופות מוטלות במכוניות ועל הכביש. התחלתי לנסות לטפל בפצועים ולאסוף נשקים שהיו זרוקים", מספר מדן.

במשך שבועיים נלחם אלישע מול מאות מחבלים בשדרות ועוטף עזה, ולאחר מכן הצטרף לחבריו בחטיבה 551 שנערכו לכניסה לעזה. "כל יום במלחמה היה לנו אירוע אחר – רחפנים של חמאס שזרקו עלינו רימונים ופצעו 13 חיילים, טיל שנורה עלינו, RPG שחטפנו ועוד, אבל התחושה שהיתה לנו הלוחמים, של רוח לחימה, חוזקה, גאווה לאוחמית, תחושת אחריות ושליחות חזקה מהכל. הרגשנו ששום דבר לא יכול עלינו, לא חום, לא גשם, לא אש שיורים עלינו", מספר אלישע.

"כעבור שבועיים של לחימה רצופה קיבלנו מידע שחוליית מחבלים שצופה עלינו עומדת לתקוף אותנו מאחת המנהרות. הגענו לבית בו זיהינו מצלמה שמצלמת אותנו, קרענו את הכבלים שלה ועברנו לבית נוסף שבו היה פיר במרכז חדר. חצי דקה לאחר שהודענו שמצאנו את הפיר ואנחנו רוצים לפוצץ אותו זיהינו מצלמה קטנה שמצלמת אותנו וכשהורדו אותה היה פיצוץ מטורף. הבית כולו נפל עלינו", משחזר מדן את רגעי האימה. "אני שוכב בבית עם צפצופים נוראיים באזניים. לידי שוכב יוסי, החבר הכי טוב שלי, שנינו בלי רגליים, נלחמים על החיים".

אלישע מספר שהרגיש שאלו נשימותיו האחרונות. "אמרתי שמע ישראל ווידוי ונפרדתי מאישתי ומ-6 ילדיי". באירוע הקשה נהרגו ארבעה לוחמים ועוד שישה נפצעו, בהם אלישע מדן. "למשפחות השכולות של חברים שלי שנפלו בקרב אני אומר שהבנים שלהם מתו עם חיוך על הפנים. חשוב לי שידעו שהיתה לנו גאוות יחידה, ידענו שאנחנו נלחמים את המלחמה הכי צודקת בעולם וזכינו להילחם בה למען עם ישראל והמדינה שלנו".

"החיילים שנפלו השאירו לנו צוואה לקיים", הוא קבע. "אנחנו חייבים להיות מאוחדים, להשתנות האחד בשביל השני, לבנות גשרים כדי להיות יחד, רק ככה ננצח. חמאס, חיזבאללה ואיראן מנהלים מולנו מלחמת תודעה ומנסים לפלג ביננו. כמו שהחיילים הגיבורים שלנו מסתערים אל תוך האש, גם אנחנו בעורף צריכים להילחם מול מלחמת התודעה, להתאחד ולנצח".

נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, הפרופ' אריה רטנר נשא דברים בעצרת ואמר: "המחיר אותו שילמה מדינת ישראל ועדיין משלמת כבד מנשוא. ליבי עם עשרות אלפי המשפחות שקמות בוקר בוקר אל תוך חלל עצום שנפער בליבם עם נפול יקיריהם. עם הכרזת העצמאות הפכנו מחברה שורדת בגולה לחברה ומדינה החיה את עצמאותה, הקמנו כאן מדינה לתפארת אך עלינו לזכור כי עצמאותה והמשך קיומה של מדינת ישראל נקנים יום יום שעה שעה בדם יקירנו לוחמים נועזים אשר חרפו את נפשם ורק בזכותם אנו מצליחים לקיים במדינת ישראל את שגרת היום שלנו, לחיות כעם חופשי ולהמשיך לגדול ולהתפתח".

 "ב-7 לאוקטובר, בבוקרו של יום חג קמו עלינו מרצחים שפלים וטבחו, אנסו ורצחו , זקנים, נשים וטף", הוסיף הנשיא רטנר. "ארגון טרור שפל סיפק לנו תזכורת קשה כי עצמאותנו עדיין לא שלמה. גם אם הבסנו ארגון טרור אחד, אנו ממשיכים להיות מוקפים באוייבים המנסים לאיים על חרותנו. אך אנו חסונים וחזקים מכדי שעצמאותה של מדינת ישראל תיפגע".

את הטקס הקדישו השנה במכללת קיי לזכר חברי הסגל, הסטודנטים ובוגרי המכללה שנרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר או נפלו בקרב בעזה: חברת הסגל ד"ר מרסל פרייליך, רס"ר (במיל') מתן דמארי שהיה סטודנט לחינוך גופני במכללה, עומר חרמש שהיה בוגר תוכנית חינוך גופני, דקלה ערבה סטודנטית בתוכנית תמורות ו-2 בוגרות תכנית 'שבילים' – לבנת קוץ ותמר קדם ז"ל.

לזכרם אף התקיים בחמישי האחרון ערב זיכרון והנצחה במכללה, בהשתתפות בני משפחה של הבוגרות שנרצחו, חברות, סטודנטים ומרצים מהמכללה. במהלך הערב נשאו דברי זיכרון המשפחה והחברות, ולאחר מכן התקיימו סדנאות אמנות ויצירה לזכרן. לבנת קוץ ז"ל הקימה בכפר עזה את מיזם "כנפיים של בובה", ולזכרה המשיכו משתתפי הערב את הפרוייקט. לזכר תמר קדם ז"ל יצרו הסטודנטים והמרצים יצירות הדפסים, טכניקה שתמר מאוד אהבה כשהתעסקה באומנות. היצירות של משתתפי הערב ייתלו בבניין המכללה לזכרן של הבוגרות.

הערב המרגש הינו יוזמה של המרצות שלימדו את לבנת ותמר ז״ל - הד״ר שרון רנן, לימור יצחק ואנט נאמן יחד עם הדר וינמן - סטודנטית שנה ג' בתכנית 'שבילים', בה למדו הבוגרות שנרצחו. הדר שיתפה אותנו בתחושותיה המעורבות: "לבנת קוץ ז"ל למדה יחד עם אימי במכללת קיי לפני כ-6 שנים, כך שהערב המיוחד והקשה שהיה אתמול הוא מן סגירת מעגל עבורינו. אין מילים לתאר את התחושות המרגשות שחווינו. סטודנטים מכל השנים והתכניות הגיעו ורצו לקחת חלק בהנצחת הבוגרות ואני מקווה שזה נתן למשפחות השכולות מעט נחמה בתוך כל הכאב".