סמל א׳ מירוחם זכה באות מצטיין הנשיא: "החיוך של הלוחמים שווה את הכל"

סמל א׳, בן 21 מירוחם, מנהל היום פרויקטים קריטיים בצה"ל, אך הדרך שלו החלה דווקא בתקופת הקורונה, כשבעקבות בעיות רפואיות הבין שלא יוכל לשרת כלוחם. "קיבלתי קישור בזום על לימודי הנדסאי בניין, וידעתי מיד שזו הדרך שלי לתרום למדינה", הוא מספר. את הלימודים סיים בהצלחה, ובצה"ל שובץ למרחב בינוי דרום 563, שם תפס את מקומו במהרה כאחד מאנשי המפתח בשטח.

פרוץ מלחמת חרבות ברזל סימן עבורו תפנית: כבר ביום שאחרי השבעה באוקטובר, הגיע לבסיס והצטרף למאמץ הלאומי. "הבנו שמתחולל מהפך", הוא אומר. "מאז היחידה שלנו פועלת מסביב לשעון – מקימים מתחמי שהייה ללוחמים, משקמים בסיסים שנפגעו, בונים מוצבים ומביאים שירותים חיוניים כמו מכולות כביסה ותספורת – הכול בזמן שיא ובהקפדה על תקנים".

אחד הרגעים הזכורים לו ביותר הוא הקמת מתחם צבאי סמוך לבסיס אורים. "בהתחלה היה רק עפר. תוך זמן קצר הקמנו מתחם מלא עבור אוגדה מהצפון שחזרה מהקרבות. כשגזרו את הסרט וראיתי את החיוך של הלוחמים – הבנתי שאני במקום הנכון".

כחייל בודד, בחר לשכור דירה בבאר שבע – החלטה שמבוססת על קרבה ליחידה ונוחות מבצעית. "זה מאפשר לי להיות זמין יותר ולהתפקד גם למצבי חירום", הוא מסביר. לא פחות מרשימה היא התמיכה שמקבל מבת זוגו – גם היא הנדסאית בניין שמשרתת במקום אחר. "היא מבינה את המשמעות של מה שאני עושה, ואני מאמין בה ובדרך שלנו יחד".

ההכרה הרשמית הגיעה לאחרונה, כשהתבשר שיזכה באות מצטיין נשיא המדינה – והוא החייל הראשון מיחידתו שזוכה בכך. "זה מרגש מאוד. אני מודה למפקדים שלי שראו בי את הפוטנציאל ונתנו לי את האפשרות להוביל פרויקטים, גם כסדירניק צעיר".

ומה הלאה? סמל א׳ ושותפתו לחיים כבר מתכננים את הצעד הבא. "אנחנו רוצים להישאר בתחום, אולי אפילו להמשיך ללימודי מהנדס בניין. יש לנו שליחות – ואנחנו רק בתחילת הדרך".