סכנה למערכת הבריאות: בבן גוריון מצאו - יותר מ-50% מהמתמחים שוקלים לעזוב את הארץ

מערכת הבריאות הציבורית בישראל עלולה לעמוד בפני משבר כוח אדם חסר תקדים בשנים הקרובות. ממחקר חדש ומקיף שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב עולה תמונה מדאיגה: 53.2% מהרופאים והרופאות הצעירים בישראל מדווחים על כוונה לעבור לעבוד בחו״ל כרופאים בחמש השנים הקרובות. הנתון הופך חמור עוד יותר כשמתברר כי לא מדובר באיום סרק – 28.6% מכלל המשתתפים דיווחו כי כבר החלו לבצע בפועל צעדים מעשיים לקראת המעבר.

המחקר, שבוצע על ידי ד״ר עופר אדלשטיין (המחלקה לעבודה סוציאלית) ופרופ׳ יעקב בכנר (בית הספר לבריאות הציבור) מאוניברסיטת בן-גוריון, יחד עם פרופ׳ דן גרינברג ופרופ׳ תלמה קושניר (אוניברסיטת אריאל), בחן את עמדותיהם של 634 סטאז'רים ומתמחים (בגיל ממוצע 33.7). השאלון האנונימי הופץ בקרב הרופאים הצעירים על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל.

מה מבריח את הרופאים הצעירים? ממצאי המחקר מצביעים על קשר הדוק בין תנאי העסקה לבין הרצון לעזוב. הרופאים מתלוננים בעיקר על שכר נמוך, עומס שעות חריג וחוסר מוחלט באיזון בין העבודה לחיים האישיים. עם זאת, יש לציין כי המשתתפים הדגישו כי הם מעריכים מאוד את האתגר, העניין המקצועי שבעבודה, ואת הקשר עם עמיתיהם.

אך לצד התלונות המוכרות על תנאי העסקה, המחקר מציף גורמים עמוקים יותר שמובילים לבריחת המוחות – האקלים הלאומי, הביטחוני והפוליטי בישראל:

• אמון במערכת: המשיבים דירגו נמוך את יכולתם לסמוך על החלטות הממשלה או את האופן בו היא נתפסת כקשובה לציבור. המצב הפוליטי המורכב הוצג כמקור העיקרי לתחושת איום אישי, ואחריו המצב הביטחוני והכלכלי. ככל שהמשיבים תפסו את האקלים המקומי כשלילי יותר – כך התחזקה כוונתם לעזוב.

• בשלות למעבר: מתברר כי ככל שהמתמחים מתקרבים לסוף מסלול ההכשרה, כך גובר הרצון לעזוב. נמצאה כוונה גבוהה יותר להגר, ואף ביצוע צעדים בפועל, בקרב מתמחים בשלב ב' בהשוואה למתמחים מתחילים בשלב א'.

• מי שוקל לעזוב? הכוונה הגבוהה ביותר לעזוב נרשמה בקרב מתמחים בכירורגיה והרדמה. מבחינה דמוגרפית, גברים דיווחו על נכונות וצעדים מעשיים בשיעורים גבוהים יותר מנשים. כמו כן, רופאים חילונים ושאינם יהודים דיווחו על נטייה גבוהה יותר למעבר.

החוקרים סיכמו את הממצאים באזהרה חד משמעית: "ממצאי המחקר מצביעים על אתגר לאומי ראשון במעלה עבור מקבלי ההחלטות. שימור הרופאים והרופאות הצעירים אינו יכול להסתכם עוד רק בשיפור השכר או בהפחתת עומס המשמרות. הוא מחייב התייחסות רחבה לתחושת הביטחון האישי, לביסוס האמון במערכות השלטון ולבניית תחושת עתיד ויציבות תעסוקתית עבור הרופאים בישראל".