שלוש שנים לאחר הלילה שזעזע את המדינה, הגיעה הבוקר לסיומה (לפחות בשלב הכרעת הדין) פרשת האונס המחריד בגדרה. הרכב השופטים, בראשות הנשיאה (בדימוס) רות לורך, השופטת דבורה עטר וסגן הנשיאה עמי קובו, הרשיע פה אחד את ברכאת אבו עסה. השופטים קבעו כי מעל לכל ספק סביר, אבו עסה הוא הפורץ שניצל את היכרותו המוקדמת עם זירת העבירה, חדר לדירת המתלוננת באישון לילה, ואנס אותה באכזריות אל מול עיני בנה הפעוט.

מתוך הכרעת הדין עולה מסכת עובדתית מצמררת שזכתה לאמונם המלא של השופטים. על פי העדויות, בלילה שבין ה-2 ל-3 בפברואר 2023, טיפס אבו עסה למרפסת דירתה של המתלוננת בקומה השנייה. כשהתעוררה להניק את בנה הפעוט (אז בן שנתיים), הבחינה בו מנסה להרים את התריס החשמלי.

למרות זעקותיה, הנאשם התנפל עליה, הפיל אותה לרצפה והטיח את ראשה, תוך שהוא קושר את ידיה, רגליה, עיניה ופיה באמצעות נייר דבק (מסקינטייפ) שהביא עמו מראש. כל זאת התרחש כשהפעוט עומד בסמוך וצורח בבכי. בהמשך, גרר אותה הנאשם לממ"ד, איים לרצוח אותה אם תזוז, והביא מהמטבח סכין ושמן. לאחר שביצע בה את זממו באכזריות, השאיר אותה כפותה, הלך למטבח לשתות בירה, ונמלט. מי שנאלץ לחתוך את סרטי ההדבקה ולשחרר את האם היה בנה בן הארבע שהתעורר בינתיים.

ראיית הזהב: התאמת DNA מושלמת

הבסיס המרכזי להרשעתו של אבו עסה היה ראיות פורנזיות מובהקות. בזירה, וספציפית מגופה של המתלוננת, הופק פרופיל DNA של תאי זרע. בתחילה, הפרופיל לא הניב התאמה במאגר הארצי, אך "חיפוש משפחתי" טכנולוגי שביצעה המשטרה הצביע על קרוב משפחה של הנאשם.

לאחר נטילת דגימה מאבו עסה עצמו, נמצאה התאמה מלאה. מומחי המשטרה העידו בבית המשפט כי ההסתברות הסטטיסטית לאדם אחר בעל פרופיל זהה עומדת על 1 ליותר מקוודריליון. ההגנה ניסתה לטעון כי בשל נישואי קרובים במגזר הבדואי ייתכן ומדובר באח אחר, אך השופטים דחו טענה זו על הסף, לאחר שיתר אחיו נבדקו ונשללו, ואח אחד שלא נבדק סובל ממוגבלות קשה ואינו מסוגל לנהוג או לבצע את המעשה.

מעבר ל-DNA, התביעה הציגה שרשרת ראיות נסיבתיות שסגרו את הגולל על טענות הנאשם:

• "עין הנץ" ואיכונים: רכבו של אבו עסה תועד נוסע מהדרום לגדרה בדיוק בשעות הרלוונטיות. איכוני הטלפון הנייד שלו תאמו למסלול הרכב והצביעו על נוכחותו סמוך לזירה בזמן האירוע.

• נעליים תואמות: דמות החשוד שנקלטה במצלמות האבטחה סביב הבניין נעלה נעלי ספורט מסוג "אנדר ארמור", הזהות לחלוטין לנעליים שנעל הנאשם בעת מעצרו.

• היכרות מוקדמת: התברר כי אבו עסה עבד כפועל בבניין ממול. עדים אישרו כי בזמן עבודתו, נהג לעמוד במרפסת ולתצפת ממושכות לעבר הבניין בו התגוררה המתלוננת.

קריסת טענת האליבי

ניסיונותיו של אבו עסה להרחיק את עצמו מהאירוע התרסקו בבית המשפט. הנאשם טען כי בערב האירוע שהה במסעדה בשגב שלום עם חבר בשם אמיר, וכי מישהו אחר – שזהותו אינה ידועה לו – לקח את רכבו ואת הטלפון הנייד שלו.

השופט קובו קבע כי גרסאותיו של הנאשם היו רוויות סתירות פנימיות. הוא שינה פעם אחר פעם את הגרסה לגבי מיקום הטלפון שלו ולגבי מפתחות הרכב. עדותו של חברו, אמיר, נדחתה כבלתי אמינה. הראייה שהפריכה סופית את טענתו כי ישן בביתו באותו לילה, הייתה הודעת טקסט ששלחה לו אמו בשעה 2:28 לפנות בוקר – בזמן האונס – ובה כתבה לו: "איפה אתה?".

תקדים כואב: הרשעה בהתעללות בפעוט

אחד הסעיפים המחמירים והמורכבים בכתב האישום היה התעללות בקטין, שהתייחס לבנה בן השנתיים של המתלוננת. אף על פי שהמעשים הפיזיים כוונו כלפי האם, קבע בית המשפט כי חשיפתו של הפעוט לאלימות הקשה והאכזרית, כשהוא צופה באמו מותקפת ונכפתת מבלי יכולת לעזור לה, מהווה התעללות נפשית לכל דבר.

"ב.ב היה סמוך לאמו במהלך תקיפתה, חווה בחושיו באופן ממשי את מעשי האלימות, והפך לחלק מההתרחשות עצמה", נכתב בהכרעת הדין, תוך ציון ההשפעות הנפשיות ארוכות הטווח מהן סובל הילד עד היום.

השופטים סיכמו את החלטתם וקבעו כי תצרף הראיות אינו מותיר מקום לספק: אבו עסה הוא זה שביצע את הפשע החמור שפגע לעד בחייה של משפחה שלמה. גזר דינו יינתן במועד מאוחר יותר.