משפחתו של ג'יאר דוידוב ז"ל ציינה יום הולדת עצוב בלעדיו (וידאו)

ענבר דוידוב, אלמנתו של ג'יאר, הקריאה לו מכתב שכתבה בכאב וגעגוע עז, ושיתפה על ארגון יום ההולדת בשנה שעברה שפוספס,  רגע אחד לפני שנהרג:

חיים שלי,

 בשנה שעברה, יום ההולדת שלך יצא בדיוק יום אחרי שמחת תורה, יום אחרי חגים וימי הולדת משפחתיים. אמרת לי:״ נשמה שלי, אל תעשו לי כלום, בואי נחגוג בקטן, את, אני והילדים במסעדה. בשנה הבאה אני בן 45  - נעשה משהו גדול״.

 לא ידעת שכבר שבועות לפני אני בקשר עם יונה ועם התחנה, אוספים סרטונים ותמונות כדי להפתיע אותך בבוקר. אפילו טל שלח סרטון ברכה מתגבור בשכם. לא ידעת שעוגת יום ההולדת שלך מוסתרת במקרר של טל, מחכה לראשון בבוקר שנגיע אליך בהפתעה לתחנה. את הסרטון שערכו לך לא הספקת לראות וגם עוגת יום ההולדת נשארה במקרר עד שנזרקה.

הסוכה שרק ערב לפני ישבנו בה כולם ושרנו שירים התחלפה באוהל אבלים ואת המסעדה שתכננו לך לאותו ערב, החליפה סעודה לעילוי נשמתך. היום, אנו עומדים כאן, שנה אחרי, לציין את יום ההולדת 45 שלך במקום בו נפלת. במקום בו הסתיימו חייך. במקום בו הסתיים עבורך בוקר של קרבות ולחימה ועבורנו הסתיימו החיים שהכרנו.

כאן במקום הזה ניהלת קרב יוצא דופן. מהרגע שיצאת מהבית זינקת מזירה לזירה, קפצת מאירוע לאירוע, להגיע לכמה שיותר אנשים ולעזור לכל מי שצריך. הבנת את גודל האירוע והמשימה, ראינו את זה על פניך, שמענו את זה בקולך כשיצאת מהבית כמו רוח סערה. שוטרים שלחמו באותו בוקר ניגשו אלי בימי האבל, סיפרו שבתוך הכאוס והבלגן פתאום נשמע הקול שלך בקשר, חדור מטרה, נחוש ומקצועי וזה נתן להם את הכוח, את האמונה שהכל בסדר - הנה ג׳יאר, אנחנו מנצחים.

הגעת למקום הזה, לוחם חדור מטרה, מבצעי, מקצועי כמו שתמיד היית, שקול ונחוש. שמענו אותך במכשיר הקשר, בטוח, רגוע, מנהל את הדברים כמו שרק אתה ידעת. החלטת לצאת לרעים, לתפוס פיקוד על האירוע, וכאן, במקום הזה ניהלת את קרב חייך. הסתערת בריצה אל מול המחבלים, לבדך, עד הכדור האחרון במחסנית, עד הכדור שפגע בך והפיל אותך כאן, על הכביש הזה.

 מי חלם שהכביש אותו נסענו כל כך הרבה פעמים, בדרך לדודים בקיבוץ רעים יהפוך למקום בו תקום אנדרטה לזכרך. השאלות לא מרפות, מה עבר עליך ברגעים האחרונים? על מה חשבת? כאב לך?. אני מכירה אותך, מחוברת אליך בכל חלק בגוף ובנשמה. הכאב שלך כואב בגוף שלי. אני יודעת כמה חזק היית נפשית ופיזית, אני בטוחה שנלחמת על כל נשימה, על כל רגע. עד שהגיעה משלחת המלאכים לחלץ אותך.

איציק חבר יקר, יצאת במהירות לאור הדיווחים על הפציעה של ג׳יאר, הבנת כמה חשוב להגיע אליו מהר, אולי להציל את חייו, שלא יישאר לבד, שלא ייפול חלילה בידיים של המחבלים הארורים. נכנסת אל תוך התופת יחד עם יקיר, יוני, אור וליאל ,ולמרות שלא מצאתם אותו בפעם הראשונה - לא וויתרתם עליו. חזרתם כשידעתם מה מחכה לכם כאן, מול מה אתם מתמודדים.

אני מאמינה שכשהגעתם אליו, אספתם אותו, חיבקתם, הוא הרגיש בטוח, הרגיש שהוא יכול לשחרר. איציק אני בטוחה שאתם יושבים שם למעלה, יחד כמו תמיד, מרימים כוס לחיים, רוקדים, צוחקים ושרים ובעיקר שומרים עלינו משם. אנו כאן נהיה חזקים, נמשיך את המורשת, נספר את הסיפור, נגדל ונלווה את הילדים בדרך שהשארת לנו, לפי הערכים שאתה הטמעת.

נשמור תמיד אחד על השני, נצחק, נבכה, נתגעגע, עד ליום שבו שוב נהיה יחד. יום הולדת שמח חיים שלי, אוהבת אותך ותמיד אוהב מכאן ועד אליך❤️