מפריכים את הקונספירציות: רוביק נלחם על רב מקומי, אך המכבש של ש"ס הכריע על חודו של קול

48 שעות לאחר הדרמה בבניין עיריית באר שבע, הרוחות בבירת הנגב מסרבות להירגע. בחירתו של הרב אברהם דרעי לרב העיר, על חודו של קול בודד, הפכה מאירוע דתי-מקומי לסמל של קרע עמוק בין הציבור לתוצאה הסופית.

הרשתות החברתיות געשו עם האשמות קשות כלפי ראש העיר, רוביק דנילוביץ', בטענה כי "מכר" את תפקיד הרב תמורת אינטרסים כלכליים. אך בדיקה מעמיקה של הדברים מגלה כי המציאות מאחורי הקלעים הייתה שונה לחלוטין: ראש העיר לא ויתר, אלא נלחם בשיניים מול כוחות גדולים ממנו – והפסיד בנקודות בודדות.

מפריכים את השמועות: למה לא היה "דיל"?

כדי להבין את הזעם הציבורי, יש לחזור לשלושת הנושאים הבוערים שעל סדר היום הבאר-שבעי, אשר סביבם נבנו תיאוריות הקונספירציה: הקמת בית החולים השני (ע"ש שמעון פרס), סיפוח אזור התעשייה נאות חובב (הכנסות מארנונה), והמאבק על הטבות המס. הטענה הרווחת הייתה שדנילוביץ' הסכים למינוי דרעי כדי שש"ס, המחזיקה במשרדי ממשלה מפתח (כמו משרד הפנים והבריאות), לא תתקע את הפרויקטים הללו.

אולם, גורמים בכירים המעורים בפרטים עושים סדר ומבהירים מדוע התיאוריה הזו מופרכת מיסודה: "ש"ס לא מחזיקה את המפתח לבית החולים שיבא בנגב. ההחלטה התקבלה, התקציבים לתכנון הועברו והפרויקט כבר יצא לדרך ואינו תלוי במינוי רב כזה או אחר", מסביר גורם פוליטי. באשר להטבות המס ולנאות חובב – המפתחות נמצאים אצל משרד האוצר וראש הממשלה. "עם בחירות באופק וחוסר ודאות פוליטית, אף ראש עיר מנוסה כמו רוביק לא היה סוגר דיל על הבטחות שאין להן כיסוי אמיתי בעוד שנה. רוביק לא 'מכר' את העיר; הוא פשוט נתקל במכונה פוליטית שלא הצליח לעצור".

אם לא היה דיל, איך קרה שהמועמד המועדף על דנילוביץ' ועל הציבור (הרב יורם כהן) הפסיד? התשובה נעוצה במערכת לחצים אגרסיבית ומהלכים משפטיים מתוחכמים מצד ש"ס. המאבק התחיל הרבה לפני הקלפי, בתוך הרכב הגוף הבוחר. "הם הצליחו לפסול את רות פרנקל, נציגה בולטת של הקו המקומי, ובמקומה הוכנס נציג אחר. הם מנעו גם מאמנון כהן להצביע בטענה לקרבה משפחתית", חושף חבר מועצה. "כל פסילה כזו הייתה מהלך כירורגי שנועד לדלל את הכוח של רוביק והרב כהן".

אך הלחץ לא היה רק טכני. אל הזירה הוטלו "תותחים כבדים": שרים בממשלה הרימו טלפונים אישיים לנציגים בגוף הבוחר, רבנים בכירים איימו בסנקציות דתיות וחברתיות וכד'. מול שילוב כזה של כוח שלטוני ארצי ולחץ הלכתי, יכולת התמרון של הנהגה מקומית – חזקה ככל שתהיה – הפכה מוגבלת. דנילוביץ' ניסה לאחד את השורות סביב המועמד המקומי, אך המכבש הארצי היה חזק יותר.

הטרגדיה של שני הקולות

בסופו של יום, הקרב הוכרע על חודו של קול בודד – 26 לדרעי מול 25 לכהן. נתון אחד צורב במיוחד את המחנה המקומי: שני הקולות שקיבל הרב גד רווח. בקרב כה צמוד, שני הקולות הללו היו "קולות הזהב". לו היו עוברים לרב יורם כהן, התוצאה הייתה מתהפכת ל-27 מול 26, ובאר שבע הייתה חוגגת רב מקומי. "הריצה של רווח, שהסתיימה בשני קולות בלבד, מעלה תהיות קשות", מנתח גורם פוליטי. "או שמדובר בקריאה מוטעית לחלוטין של המפה, או שמדובר במהלך שנועד מלכתחילה לפצל את הקולות ולמנוע את הניצחון מיורם כהן".

סיכום: ראש העיר עמד לצד התושבים, אך השיטה ניצחה

התוצאה הסופית מותירה טעם חמוץ. באר שבע קיבלה רב שהוצנח מבחוץ, בניגוד לרצון המובהק של התושבים כפי שהשתקף בסקרים. אולם, חשוב לדייק את הביקורת: רוביק דנילוביץ' לא בגד בבוחריו. הוא בחר לעמוד בצד הנכון - הצד שנלחם על הצביון המקומי ועל רב שמכיר את השכונות והתושבים.

הוא הפסיד הפעם לא בגלל חוסר רצון, אלא בגלל שיטה שמאפשרת לפוליטיקה הארצית ולדילים הנרקמים בירושלים לגבור על האינטרס המקומי. העובדה שהקרב הסתיים בפער של קול אחד בלבד מוכיחה עד כמה דנילוביץ' היה קרוב להצליח, ועד כמה המאבק שלו היה אמיתי עד הרגע האחרון.