"פתחנו את הארון ונגענו בך, אתה הילד של כולם": רני גואילי ז"ל מובא למנוחות במיתר

הלב של הנגב נשבר היום לרסיסים, אך מתמלא בגאווה: בשעה זו (רביעי) נערך ביישוב מיתר טקס ההלוויה של חלל משטרת ישראל, רס"ר רני גואילי ז"ל. שנתיים וארבעה חודשים לאחר שנפל בקרב הגבורה ונחטף לעזה, חזר רני הביתה, עטוף בדגל הלאום ובאהבת ההמונים.

מסע הלוויה, שיצא הבוקר ממחנה שורה, עבר לאורך כבישי הארץ כשהוא מלווה באופנועי משטרה ובאלפי אזרחים שעמדו בצמתים ועל הגשרים עם דגלי ישראל. עם הגעת הארון למיתר, החל טקס ההספדים המרכזי.

אביו של רני, איציק גואילי, עלה להספיד את בנו כשהוא נסער וכואב, וסיפר על הרגע המצמרר במחנה שורה בו ראה את בנו לראשונה מאז ה-7 באוקטובר: "אני לא כתבתי כלום, כי אני תמיד מדבר מהלב, עם מה שאני מרגיש באותו רגע", פתח האב, "לראות פה את כולם עומדים מולך... מה שאתה עשית, והצלת, ואיחדת – זה לא דבר שמובן מאליו".

איציק שיתף בפרט מצמרר מהזיהוי הבוקר: "לפני כמה שעות קיבלנו אותך בשורה. פתחנו את הארון, נגענו בך ונשקנו אותך. למי שלא יודע – בגימטריה, השם 'רן' שווה 250. זה עוד אחד מהדברים שקיבלנו ממך. כאילו אתה מסדר לנו מלמעלה את הכול. אפילו את החלקה הצבאית בבית העלמין שיפצו וסידרו עד לפני כמה ימים".

האב חתם את דבריו בדמעות: "את הסיפור שלך כל עם ישראל יודע, כל העולם יודע. כולם מחבקים אותך, אתה הילד של כולם. אני כל כך גאה להיות אבא שלך. אתה חסר לי כל שנייה. כל שנייה וכל דקה אוהב אותך, אוהבים אותך, מתגעגעים אליך. תודה רבה לכולם על הכבוד שאתם נותנים לנו. זה הכבוד בשבילו".

אימו של רני, טלי גואילי, נשאה הספד שריגש את כל הנוכחים, בו שילבה בין הכאב העצום לתחושת השליחות והגאווה הלאומית. אנו מביאים כאן את דבריה המלאים:

"אני טלי גואילי, האמא הגאה של רן גואילי. שוטר יס"מ, החטוף הראשון לצאת, האחרון לחזור. נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, השר לביטחון פנים, המפכ״ל, הרב הראשי לישראל, גל הירש, חברי כנסת, ראשי מועצות, מנהלת החטופים, משפחת היס"מ, שוטרי משטרת ישראל, חיילי צבא הגנה לישראל, משפחות חטופים אהובות, פורום תקווה, מטה החטופים, תושבי מיתר אהובים, המשפחה שלי וכל האזרחים האהובים שהגיעו – תודה לכולם על התמיכה, החיבוק והליווי בתקופה המטלטלת הזו.

רני, אני מדמיינת אותך שם למעלה בטריבונה, עם כל גיבורי המלכות, עם כל המלכים שחירפו את נפשם ועם כל התמימים שנרצחו. אני מדמיינת אותך מכנס את כולם ואומר להם: 'חייבים לבוא לשמוע את ההספדים שלי, יהיה מגניב'. אני רואה את כולכם על הטריבונה עם כוס עראק. כולם, כולם, גיבורי מלחמת התקומה.

והנה מתחיל הטקס. אני, רני, נדחפתי ראשונה. קצת אחרי שנחטפת, הזמינו את כל משפחות החטופים לפגישה ברעננה. זה היה יום גשום. אני ואבא יוצאים מהבית בגשם זלעפות, נוסעים בכביש 6 מהדרום לצפון, ופתאום הגשם פוסק. קרן שמש מציצה, ובאופק מופיעה קשת. קשת ענקית, עצומה, קשת מלאה. אנחנו נוסעים אליה, אני ואבא נוסעים ממש לתוך הקשת. מביטים בה בדממה, והיא מלווה אותנו עד שלרגע אחד ממש נכנסנו לתוכה.

באותו רגע ידעתי והרגשתי שזה סימן ממך. שהתקווה, שאולי תחזור אלינו על שתי הרגליים (או אפילו על רגל אחת), הייתה זו שנתנה לנו את הכוח לעבור את התקופה הארוכה הזאת בלעדיך. אני מדמיינת אותך עכשיו אומר: 'יא אמא מביכה, די עם ה-גאה, גאה'. אבל הגאווה, הגאווה היא בגללך. באותו יום ארור דמיינתי אותך מסתכל לי בעיניים ואומר לי: 'שמעת? את לא בוכה. את גאה. את גאה'. זה היה הצו שלי מאותו יום ארור. כל פעם שמבצבצת דמעה, אני נזכרת בך לוחש לי: 'אמא שלי הגאה'.

בכל השנתיים וארבעה חודשים האלה סיפרנו עליך, דיברנו עליך בלי סוף, והפכת לסמל לא רק בארץ – אלא בכל העולם. במהלך התקופה הזו שמעתי הספדים רבים על גיבורי מלחמת התקומה, וכל הספד הזכיר לי אותך. אותם ערכים, אותה רוח, כאילו העתיקו אותך אחד לאחד. גולנצ'י גאה, שוטר גאה, אוהב את המדינה.

מיד אחרי היום הארור שנחטפת, נזכרתי שיום אחד חזרת מהעבודה אחרי ההפגנה וסיפרת לי: 'אמא, הם ירקו עליי. מה הם לא מבינים? שאני זה הם ואנחנו אותו צד? איך הם לא מבינים שאני שוטר ואני בעבודה?'. המשפט הזה מהדהד בי כל כך חזק. מאותו רגע הרגשתי שזו המשימה שלי – להוכיח לך ולכולנו שאנחנו עם אחד. שאנחנו עם חזק שנמצא כאן כדי להישאר, ושאנחנו כולנו באותו צד. אז רני, אהוב שלי, אני מבטיחה לך שהרבה בזכותך נזכרנו כולנו, כל עם ישראל, שלמרות המחלוקות והדעות – אנחנו עם אחד גדול וחזק. כמות החיבוקים והאהבה מכל הצדדים היא בלתי נתפסת.

רני, יצאת להגן על כולם, והם כולם ראויים להקרבה שלך. 700 חיילים חיפשו אותך. 700 חיילים מצאו אותך. 700 חיילים החזירו אותך. אין עוד עם כזה בעולם. העין בוכה והלב שמח. רן, תדאג שם מלמעלה לאחד את כולם, כי אני פה למטה קצת דואגת. תבקש מגיבורי המלכות להתאחד ולשלוח כוח לכל עם ישראל, לחזק את החיילים ואת השוטרים שלנו, כי אנחנו עדיין במשימה לחסל את האויבים. חמאס, ג'יהאד, טרוריסטים מזוהמים – ניסיתם להפחיד אותנו, אבל תראו מה נשאר מכם ותראו מה יישאר מכם. דעו לכם, נמושות, שרני וגיבורי המלכות נותנים לנו את הכוח להעלים אתכם מהעולם. גיבורי המלכות שלנו מחכים לכם גם למעלה.

רני, אתה כל כך איתי, כל יום, כל דקה. אני טלי גואילי, אמא גאה גאה. תודה לכם שאתם פה. לראות אתכם בכל צומת עם הדגלים לאורך כל הדרך – זה כזה מרגש וכזה מחזק. אין לכם מושג. אני לא יודעת איך היינו עוברים את כל התקופה הזאת בלעדיכם. תודה."

שירה, אחותו של רני ספדה לו בכאב עצום: 

''רני, חיים שלי, נשמה טובה שלי, אני פשוט לא מאמינה שאתה כאן. כשאימא נכנסה לי לחדר יום־יומיים אחרי השביעי ואמרה שזה כנראה ייקח זמן עד שתחזור, לא תיארתי לעצמי שזה יימשך 843 ימים. 843 ימים שבהם הכאב, הפחד והדאגה היו חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו''.

''אתה יודע שביום שיצאת הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות? אני זוכרת שכשישבת על הכיסא בחדר של עומרי ואמרת: "היי, מה… שירה, אני יכול להזיז את היד?", אז אמרתי לעצמי בראש: "תפתחי את העיניים, זו עלולה להיות הפעם האחרונה שתראי אותו". לא דמיינתי לעצמי שהשטות הזאת שאמרתי לעצמי בראש תהיה האמת. אז לקחת את הרכב של אבא ונסעת. אני פשוט עמדתי מהצד ולא עשיתי כלום''.

''רני, הנאום הזה עובר לי בראש במחשבה: מה היה קורה אם הייתי נלחמת איתך להישאר בבית? מה היה קורה אם הייתי יוצאת לנובה, לעצור מבלה? או קונה הביתה את המפתח של הרכב, מסתירה אותו ממך? או עושה את עצמי מגן אנושי שלא נותן לך לצאת מהדלת? רני, היער הוא כבר לא אותו יער, הקניון – אין יותר בגדים יפים, ושניצל כבר לא טעים לי כמו פעם. הדברים שהם שלנו, אתה זוכר? תראה – הנסיעות לבסיס, הנסיעות לפורום, החפלות שלך כל יום חמישי, והכי הכי חשוב – אני ואתה. הצחוקים שלנו, השטויות, הם נגמרו. ונשארו לי רק זיכרונות. וכל זיכרון הוא כמו חץ בלב. כל אופנוע שעובר לידי מחזיר אותי שנתיים אחורה. לפעמים זה נעים ולפעמים אני נשברת. זה בדיוק כמו היום''.

''מי יקרא לי שוש? מי? מי יקרא לי שושי? מי יקרא לי שוש ויביא לי פה סרט טובה בלחי? מי ישמור עליי שלא יקרה לי כלום? בשנתיים האלו איבדתי אותך, ואחר כך את עצמי. כשעמדתי פה בטקס ההספדים הקודם, אמרתי לך שהבטחתי לך שאני בוחרת בחיים. אני נשבעת לך, רני, אני נשבעת לך שאפילו שהיה לי קשה – עשיתי את זה. בחרתי בחיים. ואני מבטיחה לך שאני אשמח כל החיים, ואתה תמיד תהיה שם לצידי''.

''כל פעם שהתחברתי לעצמי, ככה הגעת אליי – בחלומות, בסימנים, במלאכים, בדמות אנשים שהביאו לי מסרים ממך. תמיד ידעתי שכשאני אהיה בטוב – אתה תהיה שם בשבילי. כשאני אהיה ברע – אתה לא תבוא, כי אתה לא תהיה גאה בי. כשטיילתי במזרח, רני, עשיתי את זה על האופנוע כדי להבין באמת מה מרגיש, מה ריגש אותך בכלי המסוכן הזה. הרגשתי שכשאני על האופנוע ככה, אתה מראה לי את הדרך. הובלת אותי בכל בחירה בחיי, ואתה עדיין מוביל אותי מלמעלה''.

''רני, אתה יודע שבחודש האחרון טסתי לאמריקה עם מטרה אחת – להחזיר אותך הביתה. רני, הגענו לפסגות שבחלומות שלי לא חשבתי שאגיע. שיגעתי אנשים, דיברתי עליך בכל הזדמנות, עשיתי באמת הכול. דיברתי באו"ם, בקונגרס, ובבית הלבן, והכול באנגלית. אתה גאה בי? כי באמת עשיתי הכול כדי שתחזור. זו באמת הייתה המשאלה שלי. ועכשיו, אחרי שהמאבק להחזיר אותך הושלם, תרשה לי להוריד את המדים ואת הטייטל – אחות של חטוף. תן לי לחזור להיות פשוט האחות של רני''.

''רני, נשאר לנו עוד חלום אחד להגשים ביחד. אתה זוכר? אתה זוכר מה החלום? דרום אמריקה. לטיול הזה כבר היינו סגורים, והכול היה מוכן – כרטיסי טיסה, אישורים מהמפקדים שלך, ורצון אחד לעשות את זה יחד, יחד עם אחותך הקטנה. לדרום אמריקה אני אעשה כשאתה איתי בלב, ובזמן שתגיד לי: "אני אוהבת אותך, אח גדול ואהוב שלי". אני גאה בך, ומבקשת ממך שלנצח תופיע לי בחלומות. תעזור לי כשקשה לי''.

''אני חזקה, אני מבטיחה לך. אל תשכח לדאוג לכולם למעלה, ואני מטפלת בלונה פה איתי. סליחה, אני רוצה להשמיע לכם את רני שלי. אל תדאגו אותי, הכול בסדר. אני אוהבת אותך. הכול בסדר. אני לא דואגת''.

צפו בשידור החי ממסע הלוויה (באדיבות דוברות המשטרה):

בשעה 14:30 יחל טקס הקבורה בבית העלמין במיתר, שייערך בפורום מצומצם. מערכת "באר שבע נט" משתתפת באבלה הכבד של משפחת גואילי ושל משטרת ישראל. יהי זכרו ברוך.

יהי זכרו ברוך.