"יהיה בסדר אימוש": המילים האחרונות של אביב חג'ג' ז"ל שהפכו לצוואה
06.09.26 / 14:55
היא הייתה בת 19 בלבד כשנפלה במוצב נחל עוז. בשעה 7:38 בבוקר 7 באוקטובר, מתוך המיגונית בלב התופת, שלחה אביב חג'ג' ז"ל לאמה את ההודעה האחרונה: "יהיה בסדר אימוש, בעזרת ה', תקראו תהילים”. חודשים אחר כך מצאו הוריה במחברת הצבאית שלה משפט שחזר שוב ושוב: "מזוזה בבסיס, מזוזה בחדר, מזוזה”. מאז הם לא מפסיקים לפעול: אלפי מזוזות הוצבו בבסיסי צה"ל ומאות ואלפי ספרי תהילים חולקו בארץ ובעולם.
על הכיסא בחדרה של אביב חג'ג' ז"ל במושב גילת עדיין מונחת שמלת נצנצים. זו השמלה שאביב לבשה בחתונת קרובי משפחתה, ימים ספורים לפני אותה שבת של שמחת תורה. החיים המשיכו הלאה, העולם השתנה, אבל החדר שלה נשאר כמעט בדיוק כפי שהיה. אולי דווקא משום כך, קשה שלא להרגיש שהיא עוד רגע תיכנס בדלת.
אביב הייתה בת 19. תצפיתנית בגדוד 414, שנפלה בקרב במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר,אבל הסיפור שלה לא נגמר שם.להפך. ההודעה האחרונה הפכה לצוואה.בשעה 7:38 בבוקר, כשהכול כבר בער מסביב, אביב שלחה לאמה מירה הודעה קצרה מתוך המיגונית" "יהיה בסדר אימוש, בעזרת ה', תקראו תהילים". זו הייתה ההודעה האחרונה. זמן קצר לאחר מכן נותק הקשר.
מאוחר יותר, כשחברותיה של אביב שחזרו מהשבי וסיפרו למשפחה על הרגעים האחרונים שלה, קיבלה המשפחה תמונה נוספת של בתם. "החברות שחזרו מהשבי סיפרו שברגעיה האחרונים, לפני הירי" משתפת אמה של אביב. "הן זוכרות את השפתיים של אביב נעות וקוראות את אותו פרק תהילים ללא הפסקה. ואז הגיע הרגע שאי אפשר לשכוח. לאחר הירי המטורף היא צעקה בקול גדול 'שמע ישראל'. אביב תמיד דיברה בשקט, היא לא הייתה מרימה את הקול. ובאותו רגע נוראי היא צעקה את התפילה הזאת".
עבור מירה ופנחס, הוריה של אביב, המילים שכתבה בתם הפכו למשימה: לא רק לזכור אותה, אלא להמשיך משהו שהיא עצמה האמינה בו. הוריה חברו לפורום 'צו החיים' המאגד משפחות שכולות, פדויי שבי ופצועי צה"ל, והחלו במבצע רחב של חלוקת ספרי תהילים. חיילים, תלמידים, מורים, חניכי מכינות ואזרחים קיבלו ספרי תהילים. במסגרת מבצע 'שאגת הארי' נשלחו 600 ספרים לטייסים ולצוותי אוויר, וספרים נוספים הגיעו לבתי חב"ד ולקהילות יהודיות ברחבי העולם.
"זה לא עניין של ימין או שמאל, דתיים או חילונים", מספרת מירה בכאבה. "אביב ברגעיה האחרונים ביקשה שיקראו תהילים. היא שולחת אותנו למקורות שלנו. המטרה שלנו היא להביא את המסר הזה לכל מקום ולעשות הכול כדי שיהיה בסדר - כמו שהיא כתבה לי. ואז נמצאה המחברת".
אבל אם ההודעה האחרונה של אביב הייתה הצוואה הרוחנית שלה, הרי שהמחברת הצבאית שנמצאה חודשים לאחר מכן סיפקה למשפחה עוד משימה. זו הייתה מחברת מתקופת ההכשרה שלה בבסיס סיירים. בסוף המחברת, בין רשימות ומשימות אישיות, הופיעה שוב ושוב אותה שורה:"מזוזה בבסיס, מזוזה בחדר, מזוזה". שוב ושוב. אביב הייתה מוטרדת מכך שבחדרי החיילים בבסיסים אין מזוזות. מבחינתה, זה לא היה עניין טכני. היא ראתה בזה משהו שנוגע לזהות ולרוח של החיילים.
הוריה החליטו שלא להשאיר את זה על הנייר. הם פנו לדרגים הבכירים ביותר בצה"ל ולרבנות הצבאית. "אמרתי למפקדים: כמו שחייל לא צריך לבקש טנק, מטוס או רובה - חייל בצבא הגנה לישראל לא צריך לבקש מזוזה", מספרת מירה. הפנייה הובילה למבצע שהחל בבסיס שבו אביב עברה את הטירונות וההכשרה, ובהמשך התרחב לבסיסים ולמפקדות נוספות.אלפי מזוזות נקבעו בבסיסי צה"ל לעילוי נשמתה של אביב ולהצלחת חיילי צה"ל.וכל מזוזה כזו היא מבחינת המשפחה עוד חתיכה מהמורשת שהשאירה אחריה.
גם בעוטף עזה ממשיכה ההנצחה לקבל צורה. לאחרונה נחנך מקווה טהרה חדש בשם "מעיינות אביב”, בשיתוף ארגון 'לזכר לנצח'. בפתח המבנה נקבעה מזוזה מיוחדת, המעוטרת בתבליט בדמותה של אביב כשהיא חובקת מזוזה. היצירה הייתה שמורה עד אז על הפסנתר.
לזכרה הוקמה גם קבוצת תהילים בשם "לאורה של אביב", שבמסגרתה מחולקים בכל יום שישי פרקי תהילים במטרה להשלים ספרים לעילוי נשמתה, לשלום ולהצלחת חיילי צה"ל ולאחדות עם ישראל.היא איננה, אבל המשימה שלה ממשיכה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
