העירייה מתנערת, האלימות גואה והתרומות נעצרו - הבית הגאה בבאר שבע בסכנת קריסה

לפני כשבועיים, נחצה עוד קו אדום בבירת הנגב. שלושה נערים נכנסו למתחם "הבית הגאה" בעיר, המקום שאמור לשמש כמרחב המוגן ביותר עבור חברי הקהילה. הם צילמו, קיללו והטילו אימה על הנוכחים. תחנת המשטרה נמצאת ממש מול המבנה, במרחק חציית כביש. ובכל זאת, אבישג טביב, מנהלת המקום, נאלצה להמתין 20 דקות ארוכות ומורטות עצבים עד להגעת ניידת.

האירוע הזה הוא רק קצה הקרחון. הוא סימפטום למחלה כפולה ממנה סובל הארגון החברתי החשוב ביותר בנגב לקהילה הגאה בימים אלו: מצד אחד, אובדן ההרתעה והביטחון האישי, ומצד שני – קריסה כלכלית שמאיימת לסגור את השאלטר על הפעילות המקצועית של הבית.

בראיון גלוי וכואב ל"באר שבע נט", חושפת טביב את המציאות הבלתי נתפסת של שנת 2026 בבאר שבע. מציאות שבה נער שנזרק מהבית ישן על ספסל כי אין מענה חירום, וטרנסית נדקרת ברחוב כשלארגון היחיד שאמור לסייע לה – אין תקציב לעובדת סוציאלית.

אפס שקלים בתקציב 2026

"צריך לשים את הדברים על השולחן," אומרת טביב, "התקציב שלנו לשנת 2026 עומד כרגע על אפס. אין לנו כלום. המצב הוא 'Go-No-Go' קלאסי".

רבים בציבור טועים לחשוב שהבית הגאה הוא מוסד עירוני מתוקצב, כמו המתנ"סים או המרכז הגאה בתל אביב. המציאות רחוקה מכך שנות אור. "מעולם לא היה לנו מימון ישיר מהעירייה לפעילות," מסבירה טביב. "העירייה נותנת את המבנה ואת תקציב אירועי הגאווה, ומבחינתם בזה נגמר הסיפור. את כל המעטפת הטיפולית, החברתית והקהילתית – אנחנו מחזיקים לבד, בעזרת פילנתרופיה".

אלא שהמלחמה טרפה את הקלפים. תורמים רבים העבירו את כספם לשיקום העוטף ולצרכים ביטחוניים, ועמותות בינלאומיות צמצמו את התמיכה בארגוני זכויות אדם בישראל, חלקן בעקבות שינויי הממשל בארה"ב. "איבדנו את התמיכות החיצוניות שהחזיקו אותנו. נשארנו לבד," היא אומרת.

המשמעות של הקריסה הכלכלית היא מיידית: "הסכנה היא לא שהבניין יינעל פיזית, אלא שלא נוכל להחזיק אנשי מקצוע. אני לא אוכל להישאר בתפקיד, לא יהיו עובדים סוציאליים, לא יהיה מי שירוץ לפגישות לקדם מדיניות מול המשטרה או הרווחה. הכל יחזור להתבסס על התנדבות, כמו לפני עשור. אי אפשר לנהל משברי חיים של נערים בסיכון על בסיס התנדבותי בלבד".

כדי לשרוד את השנה, הארגון זקוק ל-200,000 ש"ח באופן מיידי. "זה הסכום שיתן לנו אוויר לנשימה, שיאפשר לנו להחזיק את הראש מעל המים ולהמשיך לתת מענה," היא מדגישה.

"העירייה שולחת אותי לפקידים שלא קיימים"

הכעס של טביב מופנה בעיקר כלפי היעדר הכתובת במסדרונות העירייה. בעוד בערים כמו תל אביב וחיפה העירייה לוקחת אחריות מלאה על המרכזים הגאים, בבאר שבע התחושה היא של התנערות.

"אנחנו בפינג-פונג בירוקרטי שלא נגמר," היא מתארת בזעם. "פניתי לעירייה עשרות פעמים. שלחו אותי לאגף תרבות - אמרו לי 'לא מתקדם'. שלחו אותי לתמיכות עירוניות - אמרו 'אין מה לדבר'. ממציאים לי פקידים. אומרים לי 'לכי דברי עם שחף', 'לכי דברי עם אושרי'. מי אלה האנשים האלו? הם בחיים לא פגשו אותי, הם לא עונים למיילים. אין מי שזמין לי. פעם היה עם מי לדבר, היום יש נתק".

לדבריה, הבעיה היא לא רק כסף, אלא חוסר לקיחת אחריות על הסיטואציה. "תגידו לי שאין כסף, סבבה. אבל בואו איתי למשרדי הממשלה, תדפקו איתי על השולחנות בירושלים. תגידו 'אנחנו דואגים לקהילה שלנו'. אבל הם לא שמים עליי. וכשהם לא שמים עליי – הם לא שמים על העמותה היחידה בנגב שלוקחת אחריות על הילדים שלהם".

כרוניקה של אלימות ידועה מראש

המשבר הכלכלי מתרחש במקביל להחמרה דרמטית בביטחון האישי של חברי הקהילה בעיר. הנתונים שטביב הציגה לאחרונה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ומציגה כעת בפנינו, מציירים תמונה של מערב פרוע.

"בחצי שנה האחרונה שרפו לנו דגלי גאווה, השליכו אבנים על חבר קהילה שהלך ברחוב, ואישה טרנסית נדקרה כמעט למוות," היא מפרטת. "כשפניתי לעירייה בנושא האלימות, קיבלתי תשובות לקוניות או התעלמות. שלחתי מייל זועם על המצב, וכל מה שקיבלתי אחרי שבוע וחצי זו הודעה רפה בסגנון 'משתתפים בצערך'".

במקרה אחר, שמתאר את אזלת היד של המערכת, טביב מספרת על נער שאמו זרקה אותו מהבית על רקע נטייתו המינית. "אספתי אותו כשהוא ישן על ספסל בבאר שבע. לא היה שום מענה רווחה זמין עבורו. נאלצנו להפעיל עמותות חיצוניות ולחצים אדירים רק כדי למצוא לו קורת גג ללילה".

לדבריה, ההתעלמות העירונית והיעדר הגיבוי מחלחלים לשטח ומתפרשים כהיתר לאלימות. "כשמגרשים אותי מאירוע שמחת תורה במרחב ציבורי בנווה נוי בגלל 'פרובוקציה', כשאני עם הילדה שלי על הידיים, ואף גורם עירוני לא מגבה אותי – המסר לציבור הוא שדמנו מותר. אם שרפו דגל שלי וזה לא מוגדר כפשע שנאה, אם תקיפות עוברות בשתיקה, אנחנו בבעיה קשה".

"זו העיר שלי, ואני לא הולכת לשום מקום"

למרות התמונה הקודרת, בבית הגאה מסרבים להרים ידיים. בימים אלו יוצא הארגון בקמפיין גיוס המונים בניסיון להציל את הפעילות השוטפת לשנת 2026. המטרה היא לגייס את הציבור הבאר-שבעי והישראלי כדי למלא את החלל שהותירה המדינה והעירייה.

"אני גרה פה, הילדה שלי גדלה פה, ואני לא מוכנה לחיות בעיר שבה מותר להיות אלימים כלפינו," מסכמת טביב בנחישות מהולה בעצב. "זו גם העיר שלי, לא רק של הפקידים שיושבים במזגן. הטלפון שלי ימשיך לצלצל כשמישהו יהיה במצוקה, השאלה היא רק אם יהיה לי את האמצעים לעזור לו, או שאאלץ להגיד לו 'מצטערת, נגמר לנו הכסף'".

אנחנו במערכת האתר פנינו לעיריית באר שבע בניסיון להבהיר מספר סוגיות ולקבל את תגובת העירייה. שאלנו:

1. תקצוב אפס לשנת 2026: הנהלת הבית הגאה מדווחת כי למעט הקצאת המבנה, תקציב הפעילות השוטף, ובעיקר תקציב כוח האדם המקצועי (עו"ס, ניהול) לשנת 2026 עומד על 0 שקלים מצד העירייה. מדוע עיריית באר שבע, בניגוד לערים גדולות אחרות, אינה מתקצבת את הפעילות המקצועית והסוציאלית של הבית, ומותירה את הטיפול באוכלוסיות סיכון לתרומות ופילנתרופיה בלבד?
2. הפקרות ביטחונית: לאחרונה אירעו מספר מקרי אלימות חמורים, בהם שריפת דגלי גאווה, השלכת אבנים, ודקירה של אישה טרנסית. ביום ראשון האחרון אף נכנסו נערים לתוך מתחם הבית הגאה והטילו אימה על הנוכחים, כאשר המשטרה הגיעה רק כעבור 20 דקות למרות שהתחנה ממוקמת ממול.
• מהי תוכנית העירייה למיגור האלימות הגואה כלפי הקהילה במרחב הציבורי?
• האם העירייה מתכוונת לתגבר את האבטחה סביב הבית הגאה לאור האיומים החוזרים?
3. העדר מענים סוציאליים: נחשפנו למקרים בהם נערים שנזרקו מביתם (לדוגמה, נער שנמצא ישן על ספסל) נותרו ללא מענה רווחה עירוני, כשהנטל נופל על עמותה פרטית ללא משאבים. מדוע אין בבירת הנגב מענה חירום עירוני (קורת גג זמנית) לנוער להט"ב בסיכון?
4. נתק בירוקרטי: יו"ר הבית הגאה מתארת התנהלות מאד לא רציפה ומתישה מול גורמי העירייה, הפנייה לפקידים שאינם זמינים (באגף התרבות, תמיכות ועוד) והעדר כתובת אחת ברורה שלוקחת אחריות. מי הוא הגורם הבכיר בעירייה (רפרנט) שאחראי ישירות על הקהילה הגאה ועל מתן פתרונות למצוקות אלו?

עם זאת, בעירייה לא מיהרו לפרט או להתרגש מהנושא הכה חשוב וזאת הייתה תגובתם הלקונית: "עיריית באר שבע דוחה את הטענות בדבר הזנחה תקציבית, ביטחונית או מקצועית כלפי הקהילה הגאה בעיר. העירייה רואה בקהילה הגאה חלק בלתי נפרד ממרקם החיים העירוני ופועלת לאורך שנים, באופן עקבי ומתמשך, לחיזוק המענים הקהילתיים, החברתיים והמקצועיים עבורה."

לתרומות להצלת הבית הגאה בבאר שבע: https://pridehousebsh.framer.website/