עדות מצמררת: נועה ארגמני חושפת את סיפור חוויתה בשבי
17.01.25 / 22:45
במהלך מיצג נובה שנערך אמש בעיר מיאמי בארה"ב נשאה דברים נועה ארגמני שנחטפה מפסטיבל הנובה והוחזקה בשבי החמאס חודשים רבים. במהלך נאומה חשפה נועה פרטים חדשים מחווית השבי שלה ואודות הנסיבות שהובילו למותם של שני חטופים אחרים ששהו עימה
אמש נערך מיצג נובה בעיר מיאמי בארה"ב- אירוע של קהילת שורדי הנובה, שבמהלכו הוצגו פריטים מפסטיבל הנובה שסיפרו את סיפוריהם של מבלי הפסטיבל ששהו במקום באותן שעות גורליות. באירוע שנערך בנוכחות 1500 איש, נשאה דברים נועה ארגמני, אחת ממבלות הפסטיבל ששוחררה משבי החמאס לפני כחצי שנה. בנאומה חשפה נועה פרטים חדשים על חווית השבי ואודות הנסיבות שהובילו לרציחתם של שני חטופים ששהו עימה.
"לפני קצת יותר משנה, איש לא הכיר את שמי, הייתי רק סטודנטית להנדסת תוכנה שאהבה לטייל בעולם, לחגוג את החיים וללכת למסיבות", סיפרה ארגמני הנרגשת. "היינו במסיבת הנובה ובשעה 6:30 בבוקר כשהחלו הטילים, חשבנו שמדובר על עוד סבב רגיל מעזה. נכנסו לרכב שלנו, אך המחבלים החלו לירות עלינו, לא משנה לאן פנינו".
"לפתע הרכב שלנו נתקע. החלטנו לקפוץ ממנו החוצה ולרוץ אל עבר היער, תחת אש הטילים. התחבאנו במשך שעות עד שקבוצת מחבלים איתרה אותנו. אחד המחבלים תפס אותי. התחננתי בפניו שיחוס על חיינו. לאחר מכן זרקו אותי על אופנוע והופרדתי מבן זוגי- אבינתן אור וזמן קצר לאחר מכן מצאתי את עצמי בלב עזה".
אלה היו למעשה הרגעים הראשונים של האירוע שעתיד היה לשנות את חייה של נועה לעד: "כך החלו למעשה חיי החדשים, אם אפשר לקרוא לזה חיים. המחשבה הראשונה שלי הייתה אימי ליאורה שנאבקה במחלת הסרטן. נחטפתי יום לפני שעמדה להתחיל את טיפולי הכימותרפיה שלה וכל מחשבותיי עסקו בכך שאני חייבת לראותה שוב".
נועה ארגמני: "אינני גיבורה, רק קורבן של ה-7 באוקטובר".
כפי שמספרת נועה, בימים הראשונים הוחזקה בשבי יחד עם שתי ילדות נוספות- אמילי הנד והילה רותם, ששוחררו לאחר 50 ימים מהשבי בעיסקת חטופים: "צפיתי בהן ובשתי נשים נוספות חוזרות למשפחותיהן, בעוד אני נותרתי מאחור- אלה היו תחושות לא פשוטות".
"לאחר 54 ימים נותרנו יחדיו בשבי אני ושני חטופים נוספים: יוסי שרעבי ואיתי סבירסקי. בהמשך הופצץ הבית בו שהינו והוא התמוטט עלינו. איתי היה מסוגל לעמוד, אך אני ויוסי נלכדו מתחת להריסות. לא יכולתי לזוז או לנשום וחשבתי שייתכן וזו השניייה האחרונה בחיי. צעקתי בכדי שישמעו אותי".
"יוסי זעק אף הוא לעזרה, אך בחלוף מספר רגעים הפסקתי לשמוע את צעקותיו. בסופו של דבר חולצתי מההריסות אך בעבור יוסי זה היה מאוחר מידי. יוסי היה חבר טוב והוא תמיד יישאר בליבי. נותרנו כעת איתי ואני ונלקחנו לבית אחר. יומיים אחר כך נרצח איתי על ידי אחד משוביו. נותרתי רק אני. איתי היה איתי מהרגע הראשון בשבי- סיפרנו אחד לשני הכל, הוא היה נשמתי התאומה. לא הייתי מסוגלת לשרוד בלעדיו".
"נותרתי כעת לבדי והוחזקתי בבית ביחד עם חמישה מחבלים חמושים. חייתי בפחד יומיומי- חששתי ששוביי ירצחו אותי. למעשה חייתי באיזור מלחמה, בו כל שנייה הרגישה כמו האחרונה. חייתי בתת תנאים: ללא חשמל או מים, ללא אוכל, בחדר קטן ללא חלונות וללא מזגן".
"הזעתי כל היום, היה לי חום גבוה ולא הייתה לי גישה לתרופות, התקלחתי פעמיים בחודש- איבדנו את האנושיות שלנו שם. קריטי שנסיים את הטרגדיה הנוראית הזו ונחזיר את כל החטופים הביתה. אבינתן עדיין שם וליבי נשבר מהמחשבה שהוא יהיה שם עד השלב השני של העיסקה, שאיננו ודעים מתי יצא לפועל. עד שאבינתן לא יחזור ליבי נמצא בשבי".
ב-8.6.24. פרץ כוח ישראלי של הימ"מ וחילץ את ארגמני: "בעבורי לחזור הביתה היה נס. תחילה לא הבנתי מה קורה, אך כשראיתי על מדיהם של הכוחות מגן דויד הבנתי שניצלתי. שאלתי את כוחות החילוץ 'האם אמי עדיין בחיים' והם השיבו בחיוב. משאלתי לפגוש את אימי בחיים עמדה להתגשם וכך גם משאלתה שהייתה זהה. שלושה שבועות לאחר מכן היא נפטרה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
